ראשון 21 בינואר 2018
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
צילום: שאול גולן
24 שעות • 30.12.2017
"אל תתנערו מאחריות"
באומץ ובנחישות מנהלת סמאח סלאימה את אחד המאבקים החשובים בישראל: נגד אלימות כלפי נשים, בעיקר במגזר הערבי. היא עושה את זה בשתי חזיתות: מול הרשויות שלא מגלות אכפתיות, וגם פנים־מגזרית, מול השוביניזם והפטריארכליות
אמיר אלון

בדרך כלל אנחנו שומעים עליהן רק כשהן כבר לא בחיים. אחרי שמישהו – בן זוג, אח, אבא או בן משפחה אחר – לקח לעצמו את החירות לרצוח אותן. פעם קראו לזה באופן שערורייתי "רצח על כבוד המשפחה", כאילו יש איזה כבוד ברצח, או שזו סיבה להקל בעונשו של הרוצח.

 

סמאח סלאימה, בת 42, נשואה ואם לשלושה בנים מנווה שלום (וואחת אל סלאם), מקדישה את חייה באומץ רב למאבק בסוגיה הזאת. בין השאר היא ייסדה את עמותת "נעם" (נשים ערביות במרכז), למען קידום מעמדן של נשים ערביות בערים רמלה, לוד ויפו, ולמאבק באלימות כלפי נשים. "ההישג הגדול שלנו בשנה האחרונה הוא ששמנו את תפוח האדמה הלוהט של סוגיית רצח נשים על השולחן", היא אומרת. "התחיל לחלחל לתודעה הישראלית שזה לא עניין מגזרי, לאומי או דתי – זה חוצה את כל השכבות בחברה. נשים ערביות ויהודיות היו בהפגנות משותפות. אחרי שבוע שבו נרצחו חמש נשים בישראל – שתי יהודיות ושלוש ערביות - קיימנו עצרת בכיכר הבימה. זה היה כמו סטירת לחי – תתעוררו, אתם לא יכולים להתנער מאחריות".

 

סלאימה פועלת בשתי חזיתות. האחת מול הרשויות בישראל, שמפלות את האוכלוסייה הערבית ברמת האכיפה והטיפול באלימות כלפי נשים. השנייה, בתוך החברה הערבית עצמה - מול השוביניזם, הפטריארכליות והדעות הקדומות שמובילות לרצח נשים. "הנשים הערביות סובלות מהנשק החם הבלתי חוקי ולא רוצות שהוא יהיה בבתים", אומרת סלאימה, "אבל מי שאוכף את הדבר הזה הם לא נציגי הציבור הערבי אלא משטרת ישראל. העובדה שברמלה ובלוד אין עובד סוציאלי ערבי היא באחריות הרשויות. אז אנחנו נאבקים על הנגשת שירותי הרווחה, על כמות המקלטים לנשים בחברה הערבית, על אכיפת החוק – כל זה מול הממסד".

 

בחזית הפנים־מגזרית מתנהל המאבק בכלים שונים. "אנחנו מגדלים ילדים שמבחינת הנורמות החברתיות לא מתאימים למאה ה־21, וזה לא פוסח על החברה הערבית", היא מאשימה. "המאבק שלנו הוא על החינוך, על המסר הדתי, בכל מה שקשור לשליטה גברית בחיי נשים, כולל אלימות. והמאבק הפנימי הרבה יותר קשה. קל מאוד להגיד שהמשטרה אשמה, והיא אכן אשמה. אבל מי היכה אותה אישה מלכתחילה? לא הממסד אלא האח, האבא או הבעל".

 

סלאימה רואה עצמה חיילת, "בצבא הכי עדין וגדול בעולם, שמנסה להוביל את המהפכה הארוכה והשקטה ביותר בתולדות האנושות – המהפכה הנשית. הניצחונות בו הם קטנים, אבן אחרי אבן".

 

במהפכה הזאת, אומרת סלאימה, שיתוף פעולה בין נשים ערביות ויהודיות הכרחי. "ראינו שגברים משתפים פעולה יפה מאוד נגד נשים בכל הסוגיות המגדריות – גיל הנישואים, פוליגמיה, חזקת הגיל הרך. חברי הכנסת הערבים והחרדים פתאום מוצאים ערוצי תקשורת. אני חושבת שהנשים צריכות לעשות אותו דבר. אנחנו משתפות פעולה גם עם אנשי דת ויש לנו שיח מאוד חשוב עם כל חברי הכנסת. בעניין הזה אין לי בעיה לפנות למישהו מהרשימה המשותפת, המחנה הציוני או הליכוד".

 


פרסום ראשון: 30.12.17 , 20:11