ספארי בנפאל

כשאומרים "ספארי" מיד חושבים על אפריקה. אז זהו, שזה לא בהכרח חייב להיות. הפארק הלאומי צ'יטוואן (CHITWAN) בנפאל מציע חבילות טיולי ספארי בג'ונגל שלא נופלות מאלה של קניה, גם אם לא תראו שם אריות, ג'ירפות או זברות. הפארק, שממוקם באזור הסובטרופי במרכז נפאל, נפתח לקהל ב־1973. הוא משתרע על שטח של 932 קמ"ר ומשמש בית למאות זנים שונים של בעלי חיים, שחלקם נמצאים בסכנת הכחדה. יש שם נמרים בנגאליים, תנינים, דולפינים שחיים במי הנהרות המתוקים, ארבעה זני צבאים, שני זני קופים, חזירי בר, עצלנים, פילים, נחשי פיתון וקרנפים אסיאתיים. אלה האחרונים היו בסכנת הכחדה, כשבשנות ה־60 היו בעולם 100 קרנפים בלבד. רק פעילות נמרצת של ממשלת נפאל והקרן העולמית לשימור חיות הבר (WWF) הצליחה לעצור את השמדת הגזע בידי ציידים לא חוקיים שמאמינים שקרנו של הקרנף יש בה סגולות רבות, מתרופה לאין־אונות ועד להרעלות מזון ומלריה. כיום מוערך מספרם ב־3,550.

חברות תיירות רבות מציעות טיולי ספארי בג'ונגלים של הפארק, ואפשר לבחור בין סיורים ברגל, בג'יפים, בסירות, ברכיבה על פילים או בשילוב של כולם. במהלך הספארי תוכלו לצפות בבעלי החיים בצורה הכי בלתי אמצעית שאפשר, ויש גם מפגש עם הולכי־על־שתיים, בני שבט התארו שחיים במקום.

עד לאחרונה חבילות הספארי הפופולריות ביותר היו באמצעות רכיבה על פילים, כשקבוצות של 4־8 תיירים היו מתמקמות משני צידי גבו של פיל מסכן, שהוביל אותם לאורך כל הדרך. אבל הנוהג הזה הולך ונעלם בעקבות מחאות קולניות שמקימים ארגוני "צער בעלי חיים".

לאחרונה הודיעה הנהלת "טייגר טופס לודג'", העומדת מאחורי פעילויות רבות ברחבי הפארק, כולל פסטיבל הפילים השנתי, שפילים לא ישמשו עוד ככלי תחבורה, אלא כמדריכי תיירים בלבד, כשהם צועדים בראש הקבוצה ומובילים אותה במעבה הג'ונגל. על המאהוט המטפל בהם, שעד לאחרונה השתמש בווי ברזל ובמקלות כדי לאלף את הפיל לבצע את פעולות הסחיבה הקשות, נאסר לכבול את רגלי הפילים בשלשלאות ברזל. התיירים זוכים לשמש "חברי כבוד של שבט הפילים", להאכיל את בעלי החיים הענקיים, לצאת איתם ברגל לצעידת בוקר לאורך נהר הנאריאני, ולישון לידם בשטח. הנהלת הפארק הכריזה גם על תחרות "מאהוט השנה" שבה בוחרים את המטפל שמצטיין בשימוש בשיטות האילוף והטיפול החדשות במהלך השנה כולה.

נכון, לא כל חברות הנסיעות ויתרו על האטרקציה שכל כך קוסמת לתיירים, אבל רבות מהן מצמצמות את שעות העבודה של הפילים, מוציאות אותם לשני סיבובים של שעה ביום במקום חמישה או שישה כפי שנהגו בעבר.

רבים ממאלפי הפילים הביעו ספק רב אם ההחלטה של ממשלת נפאל להגביל את השימוש בפילים כאמצעי תחבורה תתגלה כנבונה. הכסף שמכניסים תיירי הספארי מסייע לאחזקת הפארק, לתשלום משכורות למאהוטים ולמזון וטיפול רפואי בפילים. גם הפילים לא לגמרי הבינו בהתחלה את ההקלה שחשו כשירדו להם מהגב, נראו מבולבלים וחיכו להוראות לאן ללכת. הפשרה שנבחרה הייתה להרשות למאהוט בלבד לרכוב על גבו של הפיל ולכוון אותו בדרך, ועם מעט חינוך מחדש, הן של הפילים והן של המאהוט, נראה שאנחנו עומדים בפתחו של עידן חדש בספארי של נפאל.