ראשון 18 בנובמבר 2018
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    שיר מורנו | צילום: גיא כושי ויריב פיין
    זמנים מודרנים  • 01.01.2018
    "אני מוכנה לגמרי ללידות נוספות"
    כמעט שנה אחרי לידת בנה, כוכבת הילדים שיר מורנו נזכרת ברגעי הדאגה בבית החולים, מתרגשת מחוויית האימהות ונעצבת על שאמה המנוחה לא זכתה להכיר את הנכד. עם קריירה חדשה, כמגישת תוכנית "פיקס", היא חוזרת לעניינים במלוא העוצמה
    רז שכניק | צילום: גיא כושי ויריב פיין | סטיילינג: אורית אפרתי

    הג'וב הראשון של שיר מורנו אחרי לידת הבכורה היה אמור להיות דמות בלי ידיים, בסדרה "שבט צוצלת" של ערוץ ZOOM המשודרת ב־yes. אלא שמורנו כבר הרגישה לא בנוח, סירבה להיכנס לתפקיד וביקשה זום אאוט מההפקה. "להבדיל משחקנים אחרים, זה לא החיים והמוות שלי", היא מצהירה, "אם לא אעשה סדרה כלשהי, לא אהיה בדיכאון, גם לא אפול מהכיסא אם יגידו לי מחר 'אל תהיי שחקנית'. אני יודעת שיש לי השפעה על ילדים ואני לא מוכנה שתהיה לי השפעה לא טובה, כמו שהייתה עלולה להיווצר בתפקיד הזה".

     

    צילום: גיא כושי ויריב פיין
    צילום: גיא כושי ויריב פיין

     

    תסבירי.

     

    "זה בעצם היה לשים ללעג את המגבלה של הבחורה בלי הידיים. מבחינתי, אם 20 אחוז לא יבינו את הבדיחה ויחשבו שלצחוק על מגבלה זה בסדר, אני לא בעד. אז נשאר לי תפקיד קטן יותר ב'צוצלת', סדרה מקסימה שנשענת על הומור ברמה גבוהה. זה חלק מהמחיר ששילמתי וזה בסדר גמור מבחינתי".

     

    איפה זה עוד קרה?

     

     

    "בסדרה 'החממה'. גיורא חמיצר, היוצר, הוא מודל להערצה ולהערכה, שפתח לי את הדלת למקצוע כשלקח אותי ל'חממה'. בעונה השלישית הוא חשב לעשות תפנית לדמות שלי ולקרב אליי דמות חדשה, כך שנהיה חברות מאוד טובות ושיהיה בינינו סוג של רומן לסבי. הייתה לי מלחמה מאוד קשה איתו ועם הבמאי, שאמרו לי שאני פחדנית ושאני לא מבינה מהחיים שלי וממש עשו מולי קרב התשה, אבל סירבתי. הרגשתי שעל אותם 50 אחוז ילדים שיתחברו לזה יש 50 אחוז שאני עלולה לבלבל אותם".

     

    היה עוד מישהו ששמע ממך "לא"?

     

    "ביקשו ממני לפרסם באינסטגרם משקה דומה לרד בול, שוקו מחוזק לילדים, תמורת 15 אלף שקל. אמרתי שברור שלא. המחשבה שילד ילך ויקנה בגללי את זה לא תיתן לי מנוח. אני יכולה שוב להגיד שזה אחריות של ההורים, אבל צריך שאני אהיה שלמה עם זה".

     

    הקריירה של מורנו נראית שלמה מאוד בימים אלה. היא נחשבת לאחת מכוכבות הילדים הלוהטות ביותר, ההצעות לתפקידים זורמות ועכשיו היא נכנסת למתחם חדש בקריירה. בימים אלה החלה מורנו להגיש מגזין יומי בשם "פיקס" בערוץ DIY, עשה זאת בעצמך, שעלה באפיק 41 של HOT. "אלה טיפים של עשה זאת בעצמך, מניקיון הרכב ועד אוכל ותחזוקת הבית, לקהל רחב יותר. אני לא משחקת שם, אלא מביאה את עצמי כמגישה. עבורי זה גם קהל אחר וגם לעשות משהו שונה, להגיש".

    "אני מביאה את עצמי כמגישה" | (צילום באדיבות HOT)
    "אני מביאה את עצמי כמגישה" | (צילום באדיבות HOT)

     

     

    אז התעוררה תחרות בתחום ההגשה לאחות הגדולה טלי מורנו?

     

    "לא היום. למה שטלי עושה צריך הרבה ידע וניסיון. הכיוון שלי שונה לחלוטין, למי שדואג לתחרות בינינו, אין מה לדאוג. אם יש כזו, היא המנצחת".

     

    טיפים להגשה לקחת ממנה?

     

    "לא, יש לטלי נטייה לא להתערב במה שאני עושה. כשרק התחלתי את הקריירה, זה היה בערך כל יום טלפון אליה או לאיל קיציס (בעלה) כדי להתייעץ. היום אני במקום אחר, אחרי חמש שנים בתעשייה, אז עבודה היא לא נושא השיחה הראשון שלנו".

     

    צילום: גיא כושי ויריב פיין
    צילום: גיא כושי ויריב פיין

     

     

    לידה מדהימה

     

    היא הפכה לאמא לפני שמונה חודשים. "הייתה לידה מדהימה. בטח לא חוויה טראומתית. את חוקרת כל הזמן איך תרגישי את זה, איפה זה יבוא ומתה לדעת מה יהיה הסיפור שלך. אז אני הגעתי לבדיקת מוניטור בבית החולים ביום הזיכרון. זה יום משמעותי לאורן, בעלי, שאיבד חברים במלחמות. אחיו שגר במדריד במקרה הגיע לחופשה לארץ לארבעה ימים. פגשנו אותם לארוחת בוקר ואנחנו אומרים להם 'טוב אנחנו צ'יק־צק הולכים לבדיקה וכבר נחזור'. הלכתי בלי תיק אפילו. אני עוברת את הבדיקה, אני מחכה שמישהי תשחרר אותי מהמוניטור ופתאום מגיעים כמה רופאים".

     

    נכנסת ללחץ?

     

    "לגמרי. והם אומרים, 'טוב אתם תצאו מכאן בשלישייה. הייתה האטה משמעותית בדופק של התינוק. יכול להיות שזה אקראי אבל אנחנו לא לוקחים סיכון בשבוע 40. את הולכת לחדר לידה עכשיו וניילד אותך'".

     

    איך הגבת?

     

    "התחלתי לבכות. לא הבנתי מה זה אומר. אני הבנאדם הכי מתוכנן בעולם, הכל בשליטה. ואז אומרים לנו, 'תירגעו, קחו את הזמן, זה יכול לקחת יומיים שלושה. אתם פשוט צריכים להיות בהשגחה'. עלינו למעלה, התחילו את הזירוז בשעה 5 אחר הצהריים וכל מה שעובר לי בראש זה שאורן חייב ללכת לאזכרות ביום הזיכרון וגם רציתי שהילד ייצא ביום העצמאות, ושם באמת גל הגיח לעולם. בתור בחורה חלשה עם נטייה להתעלפויות, אפשר לסכם שהיה ממש בסדר. אני מוכנה לגמרי ללידות נוספות".

     

    לרעיון האמהות היא התרגלה מהר, אבל לא לגמרי מעכלת את המציאות החדשה. "אני עדיין שואלת כל מיני אמהות באיזה שלב נופל האסימון שאני אמא של מישהו. זה עוד לא קרה לי. אנחנו הולכים למסעדה או לסרט ואני אומרת לאורן, 'אתה קולט שיש לנו ילד בבית שמחכה לנו?' פתאום כשזה שלי, וכשהוא ישן עליי, אני אומרת, 'זה לא יכול להיות. אין מצב בעולם'. אני בהיי. אני מאוד מחוברת אליו. אמא שלי שהלכה לעולמה הייתה הדבר הכי מחובר אליי בעולם ואהבתי אותה כל כך, עד כדי כך שאני מפחדת שגל יאהב אותי באותה מידה".

     

    זה משפט לא פשוט.

     

    "כי זה היה כל כך עוצמתי, שאני לא יכולתי לדמיין שנייה בלעדיה בחיים. אני אומרת את זה מהמקום הזה של החרדה שלא ייפגע. אני רוצה שיהיה עצמאי וכשיילך לגן וייפרד ממני יגיד 'איזה כיף'. אם הוא יידבק לי לרגל בבכי, אני אמות מזה ולא אשאיר אותו בגן. הבעיה היא שגם אני וגם אורן רגישים, אז מישהו יצטרך לעזור שם. אני בכלל הייתי צריכה להביא תאומים כי שנינו רבים מי יחזיק אותו כל הזמן. הוא זוחל ואני אומרת, 'אני לא מאמינה שזה שלי'. הוא מטפס עליי וזו הרגשה הכי מטורפת בעולם. בכלל, הקטע שיצרת חיים הוא מטורף. הדוגמה שאשמש לו – זה מה שהוא יהיה ושישפיע על האישיות שלו, זה מטורף גם. המחשבה לרשום אותו לגן די קשה לי".

     

    מורנו נשואה לאישה העסקים אורן מאור, 40, הבעלים של רשת קפה לנדוור המצליחה. "מבחינת אורן, אני יכולה לעשות מה שטוב לי. לעבוד 24 שעות או לא לעבוד בכלל. יש לנו איזון מאוד גדול בדבר. חשוב לשנינו לעבוד מלהיות בבית. יש לנו כלל שאם אין משהו חשוב ממש, אורן מסיים בחמש גג את היום. הוא לפעמים קצת חורג מהכלל, אבל לא מגזים".

     

    בלי אמא

     

    על קמפיין #metoo מורנו מביטה בהערכה גדולה לנשים שיצאו וחשפו את סיפוריהן. "אני מסתכלת אחורה על החיים שלי בעקבות הקמפיין הזה ואומרת לעצמי, 'אני לא מאמינה שהבנאדם הזה והזה אמר לי ככה'. קיבלתי המון הערות סקסיסטיות ולא נעימות, שהיום בדיעבד היו נחשבות הטרדה. כשאת בחורה זה קורה המון".

     

    דוגמה?

     

    "בחטיבת הביניים בעכו רקדתי סלסה בחוג. המורה היה מתכתב איתנו, כמה בנות, בצורה לא הולמת. הוא היה כותב שאנחנו מהממות ופצצות וכוסיות וכל מיני מילים שלא מתאימות".

     

    הרגשת פעם במצוקה?

     

    "לא ממש. כשאתה משדר שלא כדאי לצד השני לנסות, הוא חושב פעמיים. כשגברים רואים שלא זורמים איתם ושיש פה ברקס מאוד נחרץ, הם יירדו מזה".

     

    היא נולדה בשנת 1990 וגדלה בעכו. אחרי סגירת החנות לחומרי בניין ("הייתה תקופה של צמצום, שבה המקרר היה די ריק") אמא ציונה ז"ל הפכה לקוסמטיקאית ואבא אליהו החל לנהל אשכול פיס, וכיום הוא מדריך טיולים בעיר. את הרצון למשחק גילתה כבר בגיל 13 ושיחקה בהצגות בתיכון. באותה עת אמה חלתה בסרטן הרחם, שעבר לריאות. "אמא הייתה הולכת בכל סוף שבוע לאשפוז באיכילוב, בדיוק כשהייתי צריכה להגיע לשיעורי ספרות. באיזשהו שלב אמרתי למורה לספרות, 'אמא חולה, אני לא מגיעה'. היא התעלמה ממני לחלוטין ואפילו לא שאלה מה שלומי ואיך אני מרגישה. כשאמא שלי נפטרה היא באה לשבעה ואמרה, 'מה? שיר לא אמרה ולא סיפרה כלום'. אותה מורה רודפת אחריי עד היום כדי שאכניס את הילדים שלה מאחורי הקלעים".

     

    ואת מכניסה?

     

    "לא. קשה לי עם הצביעות. מאוד נפגעתי ממערכת החינוך. הלימודים לא הפכו אותי למי שאני. הראייה הצרה במערכת החינוך חייבת להשתנות".

     

    אחרי שאמה הלכה לעולמה, אחותה טלי הפכה למבוגר האחראי בבית. "אנחנו מדברות על זה כמובן לפעמים, אבל מעולם לא היה לי את האומץ לשבת איתה ולשאול בדיוק מה עבר עליה אז, כי הנושא קשה לנו. הייתי רוצה להיות אולי האחות הגדולה ולחסוך ממנה את הדבר הזה. לטלי לא הייתה הלגיטימציה להיות ילדה ושיסתירו ממנה באמת מה קורה".

     

    ואת לא ידעת?

     

    "לא. פעם גם אמרתי לאבא שלי, 'למה אתם מסתירים ממני'. לא סיפרו לי באופן מסודר למשל שאמא חלתה. גדלתי עם אמא חולה מגיל 12 עד 17. זה אומר שכשהיא צריכה לשים פאה אז אני לא יכולה להזמין אנשים הביתה. הפכתי להיות ילדה שמתחשבת בצרכים של אמא מגיל מאוד צעיר".

     

    איך נפרדת ממנה לפני שהלכה לעולמה?

     

    "ביום האחרון אמרתי לה, 'אמא אני משחררת אותך, זה לא מה שהיית רוצה'. הכי קשה היה אחרי. להתמודד עם האובדן הגדול. יש אותי עד גיל 17 ויש אותי מאז. נעשיתי בנאדם אחר. הפכתי עצמאית. הלכתי לעבוד בחנות בגדים. כשהיה לי קשה הייתי אומרת לעצמי, 'אמא שלך הייתה הולכת לעבוד אחרי טיפול כימותרפי ומה את?' ידעתי שהדבר הכי נורא וקשה קרה לי. כולם פחדו עליי, שאשקע ואפול לדיכאון, אבל זה לא קרה כי ידעתי שאמא מאוד לא הייתה אוהבת את זה".

     

    עדיין חושבת עליה הרבה?

     

    "אי־אפשר שלא. יש לי הרבה מחשבות שרצות בראש על מה היא פיספסה. קשה לי לחשוב למשל שהיא לא יכולה ליהנות מאיתנו כי הייתה עסוקה בלגדל אותנו. היא נפטרה בגיל 46. אנשים רק מתחילים חיים בגיל כזה. כואב לי הפספוס הזה. אבל אני מרגישה שהיא איתי בכל דבר".

     

    וכשגל נולד?

     

    "חשבתי עליה המון. תמיד אמרתי שעד שלא יהיה לי ילד שלי, לעולם לא אוכל להרגיש שוב את אותה אהבה עוצמתית שהייתה לי עם אמא שלי. הלוואי שאהיה בשביל גל 10 אחוז ממה שאמא הייתה בשבילי".

     

    מה היא הייתה אומרת לדעתך?

     

    "היא בטח צוחקת עליי שזה לא יכול להיות שהבת הקטנה והמפונקת שלה כבר אמא, שיש לה קריירה והיא עצמאית, חרוצה ואחראית. הכי קשה זה שהיא לא הכירה אותי מספיק ואת הבנאדם שהפכתי להיות ושהיא לא נהנתה מהנכדים שלה".

     

    razs@yediot.co.il

     


    פרסום ראשון: 01.01.18 , 22:55