סוף מר

השנה האחרונה האירה את פניה לספרטקוס חמיס־מר. אחרי חמש וחצי שנים לא פשוטות בהן התמודד עם רצח אחיו ג'וליאנו מר בנסיבות שמעולם לא פוענחו, ותקופה כלכלית לא פשוטה — נראה היה שספרטקוס עלה סוף־סוף על דרך המלך. אבל דווקא ביום הלפני אחרון של 2017 נטרפו הקלפים.

"לפני חצי שנה היה לספרטק פרפור, משהו בלב", סיפרה אתמול רונית קולצ'סקי, בת זוגו מזה 25 שנה. "אני לא חושבת שהוא לקח את זה כל כך ברצינות. הוא אמר, 'זה קורה', אולי קצת התעלם, והמשיך לעבוד כרגיל בהפקות קולנוע כאיש צוות. השנה האחרונה הייתה שנת פריחה עבורו. נראה היה שהמזל סופסוף דבק בו. הרבה רצו לעבוד איתו, והוא עבד קשה. באותו זמן בדקנו את הלב ולא ידענו שהמחלה הארורה כבר תקפה אותו. התמקדנו שם ובכלל לא בדקנו את השאר. ראיתי שדברים לא בסדר, אבל לא חשבתי על כלום. לפני כשבוע הוא הרגיש לא טוב. לא ידענו מה יש לו, וספרטק, מצידו, המשיך לעבוד כרגיל. אבל יום אחד נפל ולא יכול היה לקום. מרגע זה בחר לגסוס בבית במקום ללכת לבית החולים. אחרי 24 שעות התמוטט בבית. הוא כבר לא הרגיש את הרגליים וקרא לי: 'רונית, בואי מהר, תעזרי לי'. הזמנתי אמבולנס שהביא אותו לאיכילוב ומיד הכניסו אותו לניתוח".

מהרגע הראשון הרופאים לא היו אופטימיים. "אני זו שקיבלתי את הבשורה הקשה", היא אומרת, המומה מאובדנה הפתאומי. "ספרטק למעשה מעולם לא שמע את האבחנה: סרטן ריאות מפושט לכבד ולגרון. הוא פשוט נכנס לניתוח, הורדם והונשם, ונפטר אחרי ארבעה ימים. הרופאים אמרו שמצבו מידרדר במהירות והם לא יודעים מה לעשות. הם ניסו הכל, ושום דבר לא עזר".

ארבעה ימים היה ספרטק מאושפז בטיפול נמרץ וקולצ'סקי לצידו. ברגעים ההם ניסתה לאזור כוחות, החזיקה את ידו ואמרה לו שהיא אוהבת אותו. כשנפטר, פרצה בבכי קורע לב. "ספרטק הבונבון שלי נפטר במפתיע", כתבה בהודעה.

"מעולם לא נפרדנו עד יומו האחרון". ספרטק ובת זוגו רונית קולצ'סקי | צילום: מיכאל קולצ'סקי

"הוא היה אנטי דתי מוחלט"

ההלוויה העצובה ומעוטת המשתתפים התקיימה בשבת, 30 בדצמבר, בבית העלמין הנוצרי בחיפה. ספרטק, בנם הבכור של הקומוניסט הערבי סליבה חמיס ופעילת השלום היהודייה ארנה מר, נקבר, לבקשתו, לצד אביו. "פעם עשינו טיול בבית הקברות הזה", מספרת רונית, "ועברנו דרך הקבר של אביו. ספרטק אמר לי כבדרך אגב 'אם ג'וליאנו קבור ליד אימא, אני אהיה קבור ליד אבא. אבל לא הייתה לו שום כוונה למות בקרוב".

חסרונו של אדם אחד הורגש במיוחד ליד הקבר הטרי — אביר מר, האח הצעיר של ג'וליאנו וספרטקוס. גם עכשיו, ממש כמו אחרי הרצח של ג'וליאנו, היה קשה לאתר אותו. יש אומרים שהוא מסתובב כעת באילת, אבל אף אחד לא הצליח ליצור איתו קשר. מלבד רונית ואחיותיה נכחו בהלוויה אנשים מתעשיית הקולנוע, ביניהם הבמאי עמוס גיתאי שהקפיד להעסיק את ספרטק בסרטיו, והשחקן לירון לבו.

"תם עידן", אמר אתמול גיתאי בעצב. "קודם מתו ההורים ארנה וסליבה, אחריהם ג'וליאנו ועכשיו ספרטק. באתי להלווייתו לא רק להתאבל עליו, אלא גם כדי להתאבל על מצבנו. כנראה תם עידן בו סיפורי אהבה בין יהודייה לערבי אפשריים, בעיקר בחיפה, ששימשה גשר בין שני הלאומים. היום סיפורי אהבה כאלה הם בלתי אפשריים".

"איך שהגורל מתעתע", אמר אתמול לירון לבו בכאב. "ספרטק וג'ול הם אלו שטיפלו באביר, שנזקק לא פעם לעזרתם, ועכשיו שניהם אינם, ואין מי שידאג לו. לפני עשור הייתי עם ג'וליאנו וספרטק אצל אביר באיכילוב. זאת לא הייתה הפעם הראשונה שאביר היה מאושפז, וג'ול, בעל הפתיל הקצר, הרים צעקות רמות כדי שיטפלו בו. ספרטק לקח קשה מאוד את הרצח של ג'ול. לא רק בגלל האובדן הנוראי, גם בגלל העובדה שעד היום אף אחד לא לקח אחריות על הרצח והרוצחים לא נתפסו. זה חרה לו מאוד".

איזה מין בנאדם היה ספרטק?

"ספרטק היה אנרכיסט קומוניסט", אומר לבו. "אנטי דתי מוחלט. איש מיוחד. הייתי מבקר אותו שלוש־ארבע פעמים בשנה לפחות. הוא הבין נהדר בקרל מרקס, יונג וכל גדולי הפילוסופים. מעטים הבינו בזה כמוהו. כשצילמנו את 'כיפור', עמוס גיתאי שלח אותי ואת תומר רוסו לשוחח עם ספרטק, שהיה אחד מעובדי ההפקה של הסרט, על הפילוסוף היהודי־גרמני הרברט מרקוזה. השיחה איתו הייתה פשוט מרתקת. אחרי מותו של ג'ול כולם ביקשו ממנו להתראיין ולספר על המשפחה המיוחדת שלהם. הוא אמר לי, 'אם תרצה לעשות סרט עלינו, אתן לך את כל האינפורמציה', אבל לצערי זה לא יצא לפועל. עצוב לי על מותו".

מותו של ספרטקוס, בגיל 63, הוא עוד נדבך בסופה הטראגי של משפחת חמיס. סיפור שנולד באהבה גדולה וסוערת בין ארנה מר, בתו של פרופ' גדעון מר, חוקר המלריה הידוע, וסליבה חמיס, וידע גם משברים וסערות גדולים. ראשון מת האב, אחריו נפטרה האם ארנה מסרטן. הירצחו של ג'וליאנו היה עוד נדבך בטרגדיה המשפחתית. עכשיו נותר רק האח אביר, איש אבוד, כנושא הלפיד הדועך של המשפחה חדורת האידיאלים.

"קראנו לו האנרכיסט האחרון", אומרת מיכאל קולצ'סקי, אחותה של רונית, שצילמה את ספרטק לסרט שהכינה, בו סיפר על חייו ומחשבותיו לאחר הרצח. "היו לו אידיאולוגיה ואג'נדה משלו, אבל האנשים לא רצו לשמוע אותו".

פצע פתוח עד יום המוות

רונית, בת זוגו, שעובדת כמאפרת ומדריכה בשיטת פלדנקרייז, הכירה את ספרטק בסיני ב־1993 ומאז לא נפרדו. עד יומו האחרון גרו שניהם בדירה שכורה בבניין ישן ברחוב בן יהודה בתל־אביב. היא זו שהכילה אותו בכל סערות חייו הרבות. "ראיתי לנגד עיניי אדם שחי את החיים, באושר", מספרת רונית. "ספרטק היה איש העולם הגדול ודיבר חמש שפות".

ספרטקוס גדל בנצרת של שנות השישים במשפחה שהייתה חלק מרכזי מהנהגת המפלגה הקומוניסטית של אותם ימים. מילדות פגש מנהיגי פועלים ואנשי רוח, בהם מחמוד דרוויש ותופיק טובי. את תקופת התיכון עשה בפראג, שם ניגש למבחני בגרות בשפה הרוסית. ב־1971 עברה משפחת חמיס להתגורר בחיפה. בעוד אחיו הצעירים, ג'וליאנו ואביר, ניסו לחיות כיהודים, ספרטק שמר על זהות קוסמופוליטית, ובמשך כעשרים שנה התגורר לסירוגין באנגליה ובישראל, נע בין אוניברסיטת חיפה לאוניברסיטה בלונדון שבה למד. בחיפה נרשם לקורס מטאפיזיקה אצל פרופ' ישעיהו לייבוביץ', אלא שאחרי הרצאה אחת בלבד הצליח להרגיז את המרצה שפקד עליו לא לבוא יותר.

בניגוד לג'וליאנו, שחי בשנותיו האחרונות בג'נין, שם הקים את התיאטרון שלו, ספרטק שמר על פרופיל נמוך. "כשאימא הייתה בחיים, ג'ול ואני היינו מעורבים", סיפר בראיון האחרון שלו לאתר "המקום הכי חם בגיהינום". "הייתי בעזה פעמיים. אספנו וחילקנו מזון, ספרים ועטים. גם אני לקחתי קצת אוכל הביתה, כי הייתי עני. הייתי לצידה כשהקימה בתי ילדים וספריות, אבל מאז מותה לא ביקרתי בשטחים. ג'ול לקח את התפקיד שלה".

הקשר בין האחים לא היה הדוק, אבל הירצחו של ג'וליאנו היה עבורו פצע פתוח עד יום מותו. בעיקר כאב את העובדה שנאלץ לשמוע על מותו דרך ערוצי התקשורת. "הקשבתי לחדשות ברדיו ואמרו שבמאי ושחקן מפורסם נרצח באחד הכבישים בג'נין", סיפר בראיון ל"ידיעות אחרונות" מיד לאחר הרצח. "מיד ידעתי שזה אח שלי".

רונית מתקשה להתמודד עם מותו של אהובה. "ספרטק חי את חייו עד הסוף. צעיר בן 63 עד הדקה האחרונה לחייו. אני אתגעגע לכולו. לאהבה שלו. לבן האדם שהיה, לערכים, למוסר, שהיו נדירים במדינה כמו ישראל. אין הרבה אנשים כמוהו. כשמו כן הוא, ספרטק, משחרר עבדים. הוא רק רצה לעבוד, לא רצה להתלונן, לא השתמש בייחוס המשפחתי כדי לקבל טובות הנאה ועבד עד שלצערנו נפח את נשמתו".