הם מתמודדים עם מקרי הרווחה הקשים ביותר, עושים זאת בשכר שרחוק מלהיות גבוה, וכעת גם מתבררים היקפי העומס העצומים בהם הם נתונים. מנתונים שהגיעו לידי ח"כ איציק שמולי (המחנה הציוני) עולה כי כל עובד סוציאלי צריך לספק מענה למאות מטופלים במקביל. העובדים הסוציאליים מזהירים: אנחנו על סף קריסה.

המועצה האזורית אל קאסום שבדרום, שמאגדת מספר כפרים בדואיים, היא השיאנית הארצית במספר הנפשות לכל עובד סוציאלי עם 675 נפשות לטיפול כל עובד. הבעיה טמונה במספר התקנים: בסך הכל 18 תקנים על 12 אלף איש שהם מטופלי רווחה. גם ברהט המצב קשה: אמנם יש 32 תקנים לעו"ס, אך כל אחד מהם מטפל ב–645 מטופלים. בלקייה נאלץ כל עו"ס לטפל ב–630 איש. גם במגזר החרדי העומס גדול. במודיעין–עלית כל עו"ס מטפל ב-653 עובדים. באלעד ישנם רק 18 תקנים עבור למעלה מ–9,000 מטופלים. במועצה האזורית אשכול יש מצוקת כח אדם קשה: 8.5 תקנים שכל אחד מהם מטפל ב–430 נפשות.

הנתונים מתייחסים לא רק למספר הנפשות אלא גם למספר התיקים בהם מטפל כל עובד בנפרד. ישנם תיקים הכוללים מספר מטופלים, למשל כמה חברי משפחה, וישנם תיקים שעוסקים רק במטופל אחד, לדוגמה ילד שזקוק לעזרה ספציפית. נסו לשער כיצד נראה יומו של עובד סוציאלי במועצה האזורית שער הנגב למשל, שעל שולחנו מונחים במקביל 227 תיקים בממוצע. מצוקת התקנים לעובדים סוציאליים אינה פוסחת גם על ערים גדולות ויישובים שנחשבים למבוססים וחזקים. כך, למשל, בכפר שמריהו כל עובד סוציאלי מטפל ב–107 נפשות וב-68 תיקים, בסביון לכל עובד יש 147 נפשות ו–74 תיקים, במועצה אזורית עמק חפר לכל עובד יש 170 נפשות ו–89 תיקים בממוצע ובחוף השרון 164 נפשות ו–85 תיקים בממוצע.

בירושלים פועלת מחלקת הרווחה הגדולה ביותר בארץ עם 404 עובדים סוציאליים שמטפלים במספר המסחרר של 117 אלף מטופלים ולמעלה מ–42 אלף תיקים. כל עו"ס בירושלים מטפל ב–290 נפשות ו–104 תיקים במקביל. עיריית תל אביב היא מחלקת הרווחה השנייה בגודלה בארץ עם 195 עובדים סוציאליים שמטפלים ב–56 אלף בני אדם ו–29 אלף תיקים. מדובר על 289 נפשות לכל עובד ו–149 תיקים.

ענאן שעבאן (29), עובד סוציאלי כבר שש שנים במועצה המקומית לקיה, מתמודד כיום עם יותר מ–700 מטופלים במקביל. "יש לנו המון תפקידים אבל מעט מדי עובדים", סיפר אתמול. "זה מאוד בעייתי לטפל בכמות כזו אדירה של נפשות ותיקים ולהגיע לכל מקרה ומקרה, ויש מקרים שצריכים טיפול אינטנסיבי וליווי. זו האוכלוסייה הכי קשה שיש בארץ". לדבריו, לפעמים צריך לערוך דירוג של המקרים הקשים ביותר. “אם תגיע אלי משפחה שצריכה סיוע חומרי ומגיע אלי דיווח מהמשטרה אז אני עוזב את הסיוע החומרי והולך לסיוע למשטרה”, הוא אומר. “גם סיוע חומרי זה מציל משפחה ויש משפחות שאין להם מקרר לשים תרופות אז מקרר זה מאוד בסיסי ודחוף. יש לנו הפניות מביהמ”ש לגבי נוער שעשה עבירה מאוד קשה אז מעבירים אלינו לשיחות וטיפולים אינטנסיביים ואנחנו לא מצליחים לעשות את זה. אין לנו זמן לעשות שיחות פרטניות ולתת למטופל הזה שעה אחת במשך כל השבוע לשיחה הזו. זה עלול להוביל למצבים של סיכון חיים”.

ח"כ איציק שמולי אמר בתגובה: "ממשלת הימין נטשה את השכבות החלשות והנתונים האלה חושפים עד כמה ההפקרות היא מזעזעת ופושעת. עו"ס הוא לא קוסם ואי אפשר לשלוח אותו לסייע לאחרים כשהוא עצמו בגלל העומס מצליח בקושי להחזיק את הראש מעל למים. במקום להמשיך להתעסק בעצמה מוטב שהממשלה תתחיל לקדם חקיקה שמסייעת לציבור במקום כזו שמנסה להגן על שחיתויות".

צפרא דוויק, יו”ר איגוד העובדים הסוציאליים, אמרה כי העובדים מנהלים במשך שנים ארוכות מאבק להגדלת התקנים, אך לא מצליחים לעשות שינוי. לדבריה, זעקת העובדים “נתקלת באטימת אוזניים, ובקימוץ ושרירות לב של משרד האוצר. משרד הרווחה מודע לבעיה, אולם הפתרון נמצא אצל האוצר, הרואה הכל דרך החור של השקל”.