"היום איבדתי את האהבה שלי לספורט הישראלי. אני מתבייש"
אחרי שני משחקי הדרבי השבוע, שבהם ספג קללות מאוהדי הפועל ת"א, לרגב פנאן נמאס. נמאס מההשפלות, מההתגרויות, ובעיקר מביזוי זכרו של אביו מוני ז"ל. בפוסט זועם בפייסבוק, יצא להתקפה על האוהדים, ראשי איגוד הכדורסל והנהלת הפועל ת"א: "אתם נוראיים לא פחות מהקומץ"
בושה. פשוט בושה וחרפה.
פעם שנייה בשלושה ימים שהרגשתי מושפל.
פעם שנייה שהרגשתי לבד מול הקללות, הנאצות, המצתים שנזרקו לעברי גם היום אצלי בבית בהיכל מנורה.
המנהלת, האיגוד, הנהלת הפועל תל־אביב, הם כולם חלק מהתופעה, כולם אומרים שיהיה בסדר, כולם אומרים שהם ייענשו.
צפו: אוהדי הפועל מתגרים ברגב פנאן
ובינתיים אני עובד במגרשים והנה מעט מהדברים שאני שומע:
אבא מת. למה מוני לא בא לדרבי. אבא נשרף בגיהינום. משתין על הקבר של אבא שלך.
תנועת תלייה. איזה קבר יש למוני. מת אבא מת. שמעון רצח את מוני. מוני הגנב. מוני תלוי.
איפה אבא של רגב — הוא מת הוא מת הוא מת.
מצתים שזורקים לעברי. יריקות. כוסות שתייה.
ככה נראה יום שלי בעבודה. איך שלכם?
עצוב ביותר שרק שני אנשים מהמערכת של הפועל תל־אביב ניגשו אליי והביעו סלידה.
האמת, אחרי הימים האלו כבר לא אכפת לי לאבד את תפקידי או להיות מורחק, אני פשוט אגיד את האמת.
האיגוד, המנהלת, הפועל תל־אביב, הם אחראים למעשים האלה.
שום דבר לא נעשה. שום מעשה רציני. שום דבר שיגרום להם לחשוב.
כולם אומרים לי שיהיה בסדר ומשאירים אותי לבד ברפש הזה שנקרא מגרש כדורסל בדרבי.
כל מי שיש לו מעט השפעה בכדורסל מוזמן להסתכל במראה ולהתבייש.
האמת, אף פעם לא הייתי כל כך נסער בגלל משחק כדורסל.
זה התחיל ביום ראשון שעמדתי בחימום במחצית מלא ביריקות וכוסות קולה ועלבונות, וזה המשיך היום, בקריאות הגנאי, בהודעות הנאצה בפייסבוק, בקללות, בביזוי זכר אבי שהרבה חוץ מזיכרון וגעגוע לא נשאר.
אז לראשי האיגוד, המנהלת והפועל תל־אביב, דעו לכם,
אתם נוראיים לא פחות מקומץ ה־low life שעושים את הדברים האלה ומרשים להם לדרוך על כל מה שיפה בספורט.
לי אין מה לפחד, אני מוכן לשלם מחיר על המילים שכתבתי פה. מילה במילה.
אני לא אעבור דבר דומה בחיי יותר, זו החלטתי.
יש לי משפחה ושלושה ילדים, ואהבה קיבלתי גם מאוהדי מכבי וגם מאוהדי הפועל, אבל כבר מזמן זה לא רק קומץ חיות אדם שמקומם בכלובים שהשתלטו על כל חלקה טובה.
היום זה היום שבו איבדתי את האהבה שלי לספורט הישראלי.
היום זה היום שבו איבדתי אמון בבני אדם שאינם משפחתי או חבריי הקרובים.
אני מתבייש.
אני מתבייש שאני חלק מזה.
אני מתבייש בעצמי שאני עומד שם כמו דפקט ומקשיב.
אני מתבייש שאף אחד לא באמת מתבייש.
קראו עוד: משחק מלוכלך | רפאל נאה
