להפריח את החממה
מצד אחד: אין פקקים, אפשר לקפוץ הביתה לצהריים, העלויות נמוכות, והנוף הפתוח נותן השראה • מצד שני: הממשלה לא מתמרצת מספיק, ההעברה המיוחלת של אגף התקשוב הצה"לי דרומה מתעכבת, וגם על היצע המסעדות יש עוד מה לעבוד • חמישה יזמים מספרים על סצנת ההיי–טק המתפתחת בנגב
כשמדברים על היי־טק ועל סטארט־אפים, בדרך כלל אנחנו מדמיינים בנייני משרדים וחללי עבודה מעוצבים בתל־אביב, רמת החייל, רעננה, הרצליה וכפר־סבא, ונחילי עובדים שמגיעים לעבודה באופניים או ברכב ליסינג. הדבר האחרון שעולה לנו בראש הם יישובי הנגב והדרום. אלה כמעט לא השתתפו בחגיגת ההיי־טק של העשורים האחרונים.
בשנים האחרונות אפשר לזהות שינוי מסוים במגמה, גם אם הוא עדיין איטי. אמנם מוקדם לחגוג את פריחתו המחודשת של הנגב כמוקד הטכנולוגיה החדש של ישראל, אבל חלה התפתחות נאה, כאשר שורה של יזמים וחברות מנסים לפתח את ה"אקוסיסטם" ההיי־טקי מדרום לגוש דן, כלומר – תשתית סביבתית של חברות, יזמים, עובדים, משקיעים, נותני שירותים (משרדי עורכי דין, משרדי פטנטים וכו') המאפשרת שיתופי פעולה, תמיכה וקבלת שירותים לחברות היי־טק קטנות הנמצאות בצמיחה.
"סטארט־אפ ניישן סנטרל", ארגון ישראלי המקשר בין חברות חדשנות ישראליות לבין מדינות, ערים, ארגונים וחברות ברחבי העולם, אסף וניתח עבור "ידיעות אחרונות" נתונים על פעילות ההיי־טק והטכנולוגיה באזור הדרום. הנתונים משקפים סיפור מורכב: באזור הדרום פועלים כיום כ־230 סטארט־אפים וחברות היי־טק – כ־4% בלבד מכל חברות ההיי־טק בישראל. מספר החברות הפעילות נמצא בקיפאון ביחס לשנה שעברה, ולא חל בו גידול משמעותי במהלך 2017. ההשקעות בהיי־טק בדרום זעירות — כ־59 מיליון דולר בלבד מתוך 4.5 מיליארד דולר בכל הארץ ב־2017. עם זאת, החדשות הטובות הן שסכום זה זינק פי שניים ביחס ל־2016.
שוחחנו עם חמישה יזמים, משקיעים ואנשי היי־טק מהדרום, שמנסים, כנגד כל הקשיים, להפריח במו ידיהם את השממה ולהביא את בשורת סצנת ההיי־טק והסטארט־אפ לאזור. גם הם יודעים ומודים — קל ומהיר זה לא יהיה.
"לשנות את המחסום התפיסתי": שירה זלצר, יזמית חברת קמביום בירוחם
"כשמדברים על ירוחם, כולם חושבים על עיירת פיתוח, אבטלה, מקום שבו עוצרים בדרך לבסיס, לא על היי־טק", אומרת שירה זלצר, ממייסדות חברת "קמביום", שרוצה לשנות את התפיסות האלה. קמביום היא אחת מחברות ההיי־טק הבודדות שפועלות בירוחם. החברה, שעוסקת בפיתוח תוכנה ויישומים לאינטרנט ולטלפונים ניידים, מעסיקה 28 איש. היא הוקמה ב־ 2010 על ידי שירה, פסיכולוגית, בעלה דוד זלצר, שהגיע מתחום החינוך, ושותפם ירון שיינמן. דוד עבד בסניף של חברת היי־טק בשדה בוקר, ולאחר שהסניף נסגר שקל הזוג אם לחזור למרכז — אך החליט להקים משהו
חדש בנגב.
מה שהתחיל עם דוד כמתכנת יחיד ושירה כאחראית על הלוגיסטיקה, הלך והתרחב. "החלום התגשם, קיבלנו עוד ועוד פרויקטים, שכרנו דירה בירוחם, ואחרי חמש שנים עברנו לבניין ההיי־טק יחד עם 'מיינדסט', מרכז החדשנות בחינוך של מט"ח", היא מספרת. העובדים הם תושבי הנגב — ירוחם, דימונה, באר־שבע, אופקים וערד ויישובים קהילתיים. זלצר מודה שיש קשיים רבים בהפעלת סטארט־אפ בירוחם, הרחק ממוקד ההיי־טק השוקק של גוש דן, ואפילו רחוק מפארק ההיי־טק של באר־שבע. "יש מחסום תפיסתי גדול ביחס של לקוחות כלפינו, שרובם יושבים במרכז. אבל יש ירידה ושבירה של המחסום הזה. בסך הכל, לא קרה שלקוח לא בחר בנו בגלל שאנחנו יושבים בירוחם", היא אומרת.
"חיסרון נוסף הוא שאין אקוסיסטם מפותח שמאפשר לשתף פעולה עם גורמים מחוץ לתחום שלנו. אם היה אקוסיסטם עם חברות טכנולוגיה משמעותיות סביבנו, זה היה משפר את התפקוד שלנו. חיסרון נוסף הוא הקושי להתרחב ברמה הפיזית. יש בניין היי־טק אחד שכולם רוצים לשבת בו, ואם רוצים לגדול עוד יותר, קשה למצוא בניין נוסף".
מצד שני, לא חסרים גם יתרונות גדולים, לדבריה, למיקום בירוחם: "ההון האנושי שונה. אנשים באים כדי להישאר, ולא עוזבים במהירות כמו במרכז. אין אנשים שבאים לחצי שנה ונעלמים. וכמובן — אין את הפקקים של המרכז. אפשר להתחיל את היום בשעה סבירה, לעבוד 9 שעות ובשעה חמש הרוב הולכים הביתה. אנחנו מקדשים את האיזון בין בית למשפחה. אפילו הנוף, לדעתי, נותן השראה: רואים הרים וגבעות, והמחשבה נפתחת. המדבר נותן תחושה של הכל פתוח והכל אפשרי, שכל מה שתעשה הוא בעל משמעות. וזה נותן הרבה כוחות. דווקא הניתוק מהבועה פותח אופק מחשבתי ומקצועי".
זלצר רואה את עצמה, את בעלה ואת ששת ילדיהם נשארים בירוחם. "אנחנו מחוברים למקום הזה", היא אומרת. "אנחנו רוצים להוכיח שאפשרי להקים עסק שעומד בפני עצמו ולייצר מקומות תעסוקה בירוחם. זה גם ציונות, אבל ללא ספק יש גם חלום להרוויח כסף ולהפוך להיות גורם משמעותי בכלכלה המקומית".
מחכים לחיילים: יואב צרויה, שותף בקרן JVP ומנהל מעבדת הסייבר של הקרן בבאר־שבע
ב־2012 החליטה קרן הון הסיכון JVP לרדת דרומה: הקרן, שנחשבת לאחת המצליחות בישראל ובראשה עומד אראל מרגלית (שחזר לקרן לאחר תקופה בפוליטיקה), פתחה חממה בתחום הסייבר בפארק ההיי־טק החדש שנבנה בבאר־שבע, בסמוך לאוניברסיטה ולתחנת הרכבת. יואב צרויה, שותף בקרן, מספר כי במסגרת החממה השקיעה הקרן בעשר חברות שמעסיקות כיום כ־300 איש. "אף אחת מהעשר לא נסגרה, מה שנחשב הצלחה גדולה", אומר צרויה.
לא רק JVP: לאורך השנים האחרונות שורה ארוכה של חממות וחברות טכנולוגיה, מסטארט־אפים ועד לחברות ענק בינלאומיות, פתחו משרדים בפארק ההיי־טק החדש בבאר־שבע. אך לצרויה יש בטן מלאה: אף שהמדינה משווקת את באר־שבע כ"בירת הסייבר של ישראל", בפועל בשטח לא נעשה מספיק כדי להאיץ את התפתחות תעשיית ההיי־טק בעיר ואת כוח האדם המיומן בה.
צרויה, וגורמים אחרים בענף, מדברים על הבטחות רבות שלא קוימו, ועל כך שתמריצים שמוענקים לחברות לפתוח משרדים בעיר אינם מספקים. ההבטחה הגדולה ביותר שטרם קוימה היא ירידת צה"ל דרומה. התכנון הוא שאגף התקשוב של צה"ל יועתק ויעבור לקמפוס בסמוך לפארק ההיי־טק, כחלק מפרויקט העברת מחנות צה"ל לנגב. זה אמור להוות אבן שואבת בכל שנה לאלפי חיילים עם הכשרה טכנולוגית, שיוצאים מיחידות טכנולוגיות ומשתחררים מהבסיס "ישירות" לפארק בבאר־שבע. אך בעוד שכל האקוסיסטם של החברות באזור נבנה על הנחת עבודה שזה יקרה עד 2018, המעבר התעכב, דבר שגורם לתסכול עמוק בקרב החברות, שמתמודדות עם היצע כוח אדם מוגבל.
לאחרונה החליטה "פייפאל" לסגור את מרכז הפיתוח שלה בבאר־שבע ולהעתיק אותו למרכז, מה שגרר גם פיטורי עובדים. בענף מקווים שזה לא יגרום לחברות אחרות לנקוט צעדים דומים. "יש חברות שמשהות החלטות בגלל חוסר בהירות ממשלתית, או לוקחות החלטות קטנות מדי. וזה גורם לכל האקוסיסטם לא לגדול ולצמוח במהירות מספקת, וכך לא נוצרת פעילות עסקית סינרגטית משמעותית שתגרום לחברה כמו פייפאל לראות ערך בבאר־שבע מעבר להעסקת אנשים", אומר צרויה. "ההשקעות שלנו רשמו הצלחה שעלתה על הציפיות, אבל כשאני מסתכל על האג'נדה הציונית במובן הרחב, יש פספוס וחוסר הבנה, על גבול המביך, מצד הממשלה. חוסר עמידה בהבטחות גורם נזק משמעותי להזדמנות שמגיעה פעם בדור לבוא ולייצר פה משהו משמעותי. זה פספוס ברמה הלאומית שאותי כאזרח מאוד מתסכל".
ממשרד הביטחון נמסר בתגובה: "משרד הביטחון מצוי בעבודה שוטפת מול חברות ההיי־טק והסייבר בבאר־שבע, לרבות אוניברסיטת בן־גוריון, ובמסגרת זו גם מעדכן אותן באופן שוטף בסטטוס הפרויקטים של מעבר צה"ל דרומה. בעניין קריית התקשוב, המכרז מצוי כעת בשלב הסגירה הפיננסית מול שתי חברות. בחודשים הקרובים ייבחר הזכיין, שיחל בהקמת קריית התקשוב כבר בשנה זו".
כמה קרוואנים בחוות בודדים: אורן אפשטיין, מנכ"ל Smufs Biometric Solutions בחווה ברמת הנגב
לפני 20 שנה הקימו אורן וזוהר אפשטיין חוות בודדים במועצה האזורית רמת נגב, אי־שם בין קיבוץ משאבי שדה לרביבים, שם הם מגדלים ענבי יין וזיתים. אורן עסק בין השאר גם בתחום הבנייה והתשתיות, אך ב־2012 החליט לבצע תפנית בלתי צפויה ולהיכנס לתחום ההיי־טק.
" אנחנו חקלאים, חוואים, עם שטח של כמה מאות דונמים של גידולים. אבל אני טיפוס יזמי וחיפשתי רעיונות, וכך החלטתי להשקיע בהיי־טק". הוא הקים את חברת Smufs Biometric Solutions שמפתחת טכנולוגיית זיהוי ביומטרי: מכשירים
קטנים וניידים המאפשרים לעובדי ארגונים שונים — למשל בנקים, בתי חולים וגופי ביטחון — לשאת אותו איתם כדי לאמת זהות של לקוחות, נבדקים וחשודים בשטח. כמה קרוואנים בתוך חוות בודדים בדרום זה אולי המקום האחרון שתצפו
למצוא בו סטארט־אפ של טכנולוגיה ביומטרית. אך כיום החברה עומדת בפני עצמה, ולדברי אפשטיין היא אף הגיעה השנה לרווחיות וברשותה פטנטים ומערך לקוחות ומכירות בארץ ובחו"ל.
הריחוק מזמן לא מעט יתרונות לסטארט־אפ מסוג כזה, כפי שהוא מסביר. "העסק נמצא מתחת לבית, אין פקקים, אין בעיות כמו מי יאסוף את הילדים, ואפשר לעבוד בכיף מהבית. הימצאות העסק דווקא ברמת הנגב ובחווה מאפשרת לנו להעסיק עובדים
תושבי רמת נגב, עם לא מעט יתרונות של עבודה מהבית לכולנו. אפשר לקפוץ רגע הביתה לאכול צהריים או לראות את הילדים, יש גמישות עם השעות, ויש זמינות בכל שעות היום והלילה לשירותי תמיכה וללקוחות חו"ל. גם חלק מנותני השירות והשי־
רותים התומכים לעסק הם 'שכנים', כך שזמינותם גבוהה". יתרון נוסף הוא העלויות: "עסק דומה ברמת החייל, עלויותיו גבוהות מאוד ביחס לרמת הנגב. מה שמשאיר לנו כחברה להשקיע כסף נוסף בפיתוח המוצר עצמו".
והקשיים? "רוב הלקוחות מעדיפים להיפגש במרכז, ובשביל שירותי תמיכה נוספים צריך לעשות הרבה קילומטרז'", הוא מספר. ומה לגבי אקזיט? אפשטיין: "אם יבוא שותף אסטרטגי ויציע הצעה — לא תהיה לי בעיה".
לדגור בקיבוץ: אלעד יאורי, מנהל "המדגרה" בקיבוץ רביבים והחממה הטכנולוגית של "סאות'־אפ" בניר־עם
מבין כל האקסלרטורים (תוכניות סיוע לסטארטאפים בצעדיהם הראשונים) שצצו בשנים האחרונות בארץ, "המדגרה" הוא הכי יוצא דופן. האקסלרטור הקיבוצי הזה, שהוקם ב־2015 ברביבים, קולט יזמים צעירים שבאים, שוקדים על פיתוח המיזם הטכנולוגי שלהם, ומקבלים ליווי עסקי ומקצועי, כאשר הקיבוץ משקיע בחברה ומקבל בתמורה נתח מאקזיט עתידי. הם מצידם מקבלים מהקיבוץ את כל התנאים שהם זקוקים להם ללא עלות — מחיה, מגורים, כביסה ואוכל. הכל על חשבון הקיבוץ.
לדברי אלעד יאורי, מנהל האקסלרטור, אף שהמיזמים הראשונים שהגיעו לא הצליחו, נראה שהמחזור האחרון נראה מבטיח מתמיד — ואחת החברות כבר סגרה גיוס של 100 אלף דולר.
מי מגיע לאקסלרטור בקיבוץ, מבין כל האפשרויות ברחבי הארץ? "רוב היזמים מגיעים מאזור המרכז", אומר יאורי. "אך מאחר שעוברים לגור כאן למשך חודשים ארוכים, בדרך כלל זה מושך יזמים צעירים יחסית, כי למי שיש משפחה זה מסובך ומורכב יותר. אבל דווקא יש לנו שני יזמים עם ילדים קטנים שעברו עם האישה לקיבוץ". האתגר האמיתי, אומר יאורי, הוא להשאיר אותם באזור הדרום גם אחרי שהחברות "יתבגרו" ויצאו מהאקלסרטור. ולמרבה הצער זה לא קורה הרבה.
השארת חברות הטכנולוגיה בדרום עומדת בבסיסו של מיזם נוסף שבראשו עומד יאורי, החממה הטכנולוגית של עמותת "סאות'־אפ" (up-South), שרוצה להביא את ההיי־טק ממש לעוטף עזה, חרף המציאות הביטחונית באזור. עמותת סאות'־אפ הוקמה על ידי אנשי עסקים וחינוך משער הנגב ומסן־דייגו, כדי לקדם חדשנות ויזמות באזור זה. לאחרונה נפתחה חממה בבניין במועצה האזורית שער הנגב, תוך שיתופי פעולה עם מספר גופים כמו מכללת ספיר ואיגוד התעשייה הקיבוצית. שמונה חברות כבר נמצאות בחממה, ובקרוב יעברו למתחם החדש שהולך ונבנה בחדר האוכל בקיבוץ ניר־עם.
החברות בחממה יקבלו סיוע להגיע למשקיעים וללקוחות בשוק האמריקאי ולנותני שירותים שונים — ובתמורה יתחייבו להמשיך לקיים פעילות באזור במשך חמש שנים לאחר שיצאו מהחממה. "אנחנו רוצים ליצור מקומות תעסוקה טכנולוגיים חדשים באזור עוטף עזה", אומר יאורי. "אי אפשר להתחרות עם המרכז, אבל אפשר לייצר אקוסיסטם שיש לו יתרונות תחרותיים ספציפיים. למשל, ברביבים אפשר לספק תשתיות בעלויות נמוכות — אנשים באים ובמשך תשעה חודשים לא משלמים על כלום".
הפינוקים כמו בתל-אביב: ראביב גורטנשטיין, מנהל Wix באר שבע
חברת "וויקס" נחשבת לאחת מחברות האינטרנט הגדולות בישראל. היא פיתחה פלטפורמה שמאפשרת לאנשים לבנות לעצמם אתר אינטרנט מושקע ומעוצב. כחלק מתהליך הגידול שלה היא החליטה לפני שלוש שנים לפתוח מרכז פיתוח בפארק ההיי־טק בבאר־שבע, שמעסיק כיום כ־50 עובדים, רובם מפתחים שמתגוררים בדרום ועובדים על פיתוח מוצרים מרכזיים במערכת של וויקס.
"גם בבאר־שבע וגם בתל־אביב מאתגר לגייס אנשים טובים - בתל־אביב משום שיש תחרות על כל עובד, ובבאר־שבע כי יש פחות היצע וקשה למצוא אנשים מתאימים כשמדובר בתפקידים ספציפיים", אומר ראביב גורטנשטיין, מנהל Wix באר־שבע. "רוב החבר'ה כאן הם באר־שבעים שבעבר היו נוסעים לתל־אביב ולהרצליה בכל יום – שעה וחצי לכל כיוון. פעם היו פחות אפשרויות תעסוקה בדרום, ועם פתיחת פארק ההיי־טק ומשרדי וויקס נפתחו בפניהם אפשרויות תעסוקה חדשות. איכות החיים של העובדים עלתה משמעותית משום שהם לא נאלצים לנסוע כל כך הרבה". גורטנשטיין עצמו למד בבאר־שבע והתגורר ועבד שם, אך לאחרונה עבר למרכז מסיבות משפחתיות. "יש פה אקוסיסטם מדהים, סטארט־אפים וקהילות טכנולוגיות רבות, אוניברסיטאות ומוסדות לימוד. זה חלק מהקסם. החברות תומכות זו בזו ודנות איך לשפר את הפארק ואת האקוסיסטם, ואנו שמחים שעוד ועוד חברות מגיעות ועוברות לכאן. נכון שאין לנו נוף ים, בניגוד למשרדים של וויקס בנמל תל־אביב, אלא נוף לתחנת הרכבת, וגם על היצע המסעדות יש עוד מה לעבוד. אבל תנאי העבודה, הפינוקים וההטבות אצלנו זהים לאלה שבתל־אביב".
המספרים של הדרום
לפי נתונים שאסף וניתח ארגון "סטארט־אפ ניישן סנטרל" עבור "ידיעות אחרונות", עיקר עסקי ההיי־טק בדרום הארץ מתרכזים בתחומים של טכנולוגיות חקלאיות וטכנולוגיות ירוקות (קלינטק), אף שבשנים האחרונות חל גידול בתחום חברות הסייבר (בעיקר בפארק ההיי־טק בבאר־שבע) וכעת כ־7% מכלל חברות ההיי־טק בדרום עוסקות בהגנה בסייבר.
העיר המובילה במספר חברות ההיי־טק היא באר־שבע (61 חברות), ואחריה אשדוד, אשקלון, קריית־גת, עומר, שדרות ואילת. מיזמים בודדים אפשר למצוא גם בקיבוצים ובמושבים. לצד סטארט־אפים וחברות, אפשר למצוא 11 תוכניות סטארט־אפים פעילות כמו חממות, אקסלרטורים (מאיצי סטארט־אפים) ואחרים; וכן 14 מרכזי פיתוח של חברות רב־לאומיות.
נעמה דהן, מנכ"לית קרן "מיראז'" לפיתוח הנגב, שפועלת להבאת משקיעים טכנולוגיים למיזמים בנגב, אומרת: "אנו מבינים את החשיבות של פיתוח תעשיות טכנולוגיות מתקדמות, לצד קהילות צעירות של יזמים וסטארטאפיסטים, כמפתח צמיחה לנגב ואבן שואבת לאוכלוסיות צעירות וחדשות המחפשות איכות חיים לצד תעסוקה איכותית. לכן אנו רואים בקידום הנושא את אחת המשימות החשובות שלנו. יש בנגב היום את התשתית ואת כל התנאים להצליח".
