בתיה עוזיאל, כוהנת מלאכת היד שהפכה לאחת הדמויות האיקוניות בתרבות הישראלית, הלכה לעולמה אתמול לאחר מאבק במחלת הסרטן. עוזיאל בת ה־84 הותירה אחריה בן וארבעה נכדים.

עוזיאל נולדה ב־1934, וכבר מגיל צעיר גילתה עניין ביצירה. בזמן שירותה הצבאי לימדה מלאכת יד את מדריכי הגדנ"ע, ואחרי השחרור הפכה למורה לאמנות. את הקריירה בתקשורת התחילה בפינת מלאכה בתוכנית הרדיו של רבקה מיכאלי, ובשנות ה־70 כבר הפכה לכוכבת טלוויזיה כשהנחתה בטלוויזיה החינוכית תוכנית שעסקה במלאכת יד, ובמשך 300 פרקים לימדה איך משתמשים בחומרים פשוטים ליצירה, כשהיא הופכת למרכז העניין במיוחד בחגים. עוזיאל הגישה את התוכניות שלה באופן קבוע עד 1982 ולאחר מכן שוב במלחמת המפרץ, ב־1991. בנוסף הייתה עוזיאל אמנית פעילה שיצירותיה הוצגו בתערוכות שונות וכן ערכה סדרת ספרים בנושא מלאכת יד.

כבשה את המסך. עוזיאל בתוכניתה בטלוויזיה החינוכית

את הביטוי המזוהה איתה ביותר, "הכינותי מראש", נהגה עוזיאל לומר במהלך התוכנית, רגע לפני שהציגה את היצירה המוגמרת. בראיון ל־ynet ב־2013 הסבירה כי המקור לצמד המילים "הכינותי מראש" הוא משפחתי. "באתי מבית שבו הקפידו מאוד על השפה. שתי מילים היו שגורות בפיו של אבי — 'הבינותי והכינותי'. אני איכשהו אימצתי את 'הכינותי מראש' והשאר היסטוריה".

במהלך אותו ראיון הסבירה עוזיאל את חשיבותה של תוכנית יצירה שכזו גם בימינו: "חשוב שתהיה תוכנית כזו על המסך, במיוחד לאור העובדה שהוציאו את מקצוע המלאכה מבתי־הספר. מה, אנשים איבדו את כוח היצירה שלהם? לדעתי זו שגיאה שלוקחים מילד את המקצוע הזה מתוכנית הלימודים".

הציגה תערוכות בארץ ובעולם. עוזיאל | צילום: שאול גולן

רפי מילר, מבמאי התוכנית של עוזיאל, נזכר: "בתיה הייתה סופר־יצירתית וכל פעם הביאה דברים חדשים שהדהימו אותנו בקלות שבה עשתה אותם. התוכנית שלה הייתה בסיס לטלוויזיה הלימודית בשנות ה־70 והייתה מאוד יסודית גם בתוכנית ה־300 ונכס טלוויזיוני בתקופת החגים. המצלמה אהבה אותה מאוד. במלחמת המפרץ ב־1991 היא כבר לא עבדה קבוע. פניתי אליה כי ביימתי את האולפן הפתוח שליווה את הצופים מהטילים הראשונים. היא באה ברגל מהבית שלה באפקה עד לאולפן ברמת אביב ביום הראשון של המלחמה ולימדה איך לקשט את הקופסאות שבתוכן היו מסכות הגז. מאז המון ילדים הסתובבו עם קופסאות כאלה מקושטות".