לאן נוסעים לחופשה בחורף? ובכן, מי שחובב סקי, או מתכחש להיותו מזרח־תיכוני ומשווע להזדמנות לצעוד בשלג במעיל עבה – אירופה היא היעד שלו. לעומת זאת, מי שמתקשה ליהנות בקור ומשתדל להימנע מחופשות קפואות (ויש הרבה ישראלים כאלה) ייאלץ להרחיק עד דרום אמריקה, אוסטרליה או הקאריביים כדי למצוא מקום עם קרן שמש חמימה בין ינואר למארס. הבעיה היא שבניגוד לאירופה – יעדי החופשה החמים רחוקים מאוד מישראל ולכן הטיסה לשם יקרה מאוד. מאחר שבחורף הישראלי אין חגים או חופשות ארוכות, די מבאס לשלם אלפי דולרים על טיסה לברזיל כדי לחזור משם אחרי שבוע בלבד.

לוואקום הזה בדיוק נכנסת אתיופיה, שמציעה לישראלים חופשה חורפית זולה וקרובה במקום חם. העונה הגשומה באתיופיה מתחילה בסביבות מארס ומגיעה לשיאה בחודשים יוני־אוגוסט, ואילו פברואר הוא חודש חם, יבש ואידיאלי לביקור במדינה. מכיוון שמרבית הערים ויעדי התיירות הפופולריים באתיופיה גבוהים יחסית (2,000 מטר ויותר מעל פני הים), לא מדובר בחום בלתי נסבל של 40 מעלות, אלא ב־25־30 מעלות ביום, ובלילות קריר. כך ניתן להשתזף במהלך היום על גדות האגם עם אננס ביד, ובלילה לצפות בכוכבים עם כרבולית לצד אח בוערת.

לפוטנציאל של אתיופיה כיעד פופולרי לחופשות קצרות עבור ישראלים – בעיקר צעירים וכאלה שלא מעקמים פרצוף אל מול סטנדרטים לא־מערביים – ייקח זמן לחלחל. התדמית של אפריקה כיבשת ענייה, לא בטוחה ומרתיעה, מקובעת בתודעה של רבים, ולכן בסניף הישראלי של חברת התעופה אתיופיאן איירליינס החליטו למפמם את אתיופיה לישראלים טיפין־טיפין. בשלב הזה מתמקדים בלפתות אנשים לטוס עם אתיופיאן מהארץ למספר ערים במזרח אסיה דרך אדיס־אבבה, בעזרת סיור חינם בעיר במהלך ההמתנה (ראו מסגרת).

מוזיאון, תצפית, שוק ומופע מחול

פינת הקפה במסעדת יוד אביסינייה. אוכל אתיופי מסורתי | צילום: עופר מתן

הסיור שמציעה אתיופיאן אירליינס אורך כחמש שעות. אדיס־אבבה היא עיר גדולה ופקוקה עם תשתיות בינוניות ותנועה ערה של הולכי רגל, מה שהופך את ההתניידות הממונעת בכבישיה לאיטית למדי. הסיור, שמודרך על ידי מדריך מקומי דובר אנגלית, מתחיל במוזיאון הלאומי של אדיס־אבבה, שמציג ממצאים ארכיאולוגיים וגולגולות של האדם הקדמון שנמצאו באזור. לאחר מכן מטפס הסיור להר האנטוטו (3,000 מטר גובה), שמספק תצפית פנורמית יפה על אדיס־אבבה, שממחישה עד כמה העיר בנויה במין בקעה מוקפת הרים.

אדיס היא עיר חדשה יחסית, נוסדה ב־1886, והאנטוטו משחק תפקיד מכריע בסיפור הקמתה. על ראש ההר שכן במאה ה־19 בית הקיץ של הקיסר האתיופי מנליק השני ואשתו, טיטו בטול. יום אחד ירדה טיטו לעמק שלמרגלות ההר ומצאה שם פרח שלא הכירה קודם לכן – פרח עץ האקליפטוס. היא התפעלה מהפרח עד מאוד, מה שהביא את הקיסר להקים עיר במקום. משמעות השם אדיס־אבבה באמהרית הוא "פרח חדש".

המשכו של הסיור הוא במרקטו, שוק צבעוני במרכז אדיס־אבבה שמציע בגדים אתיופיים מסורתיים, טישירטים, צעיפים, תכשיטים, מזכרות עבודת יד ודוכני אוכל מקומי. לאחר הביקור בשוק מגיע הסיור ליעדו האחרון – ארוחת ערב במסעדת התיירים המפורסמת יוד אביסינייה, שמגישה בופה של אוכל אתיופי מסורתי (תבשילים של בקר ועוף ברטבים סמיכים שמזכירים את המטבח ההודי אבל עם תבלון שונה, אינג'רות) לצד מופע של מוזיקה ומחול אתיופיים. המוזיקה נשמעה כמו מקצבים אפריקניים מוכרים, אבל הריקודים הפתיעו לטובה באנרגיה הסקסית שלהם ובתחלופת התלבושות התכופה. באתיופיאן איירליינס מדגישים שתוכנית הסיור עשויה להשתנות בהתאם ללוחות הזמנים של טיסות ההמשך של המשתתפים.

מסז'ים ושיט בקאנו

מופע במסעדת יוד אביסינייה | צילום: עופר מתן

בנוסף לסיור החינמי באדיס לטסים מתל־אביב לערים שונות במזרח אסיה דרך העיר, בסניף הישראלי של אתיופיאן עומדים להתחיל לשווק את אזור האגמים של דברה־זית, שמרוחק 50 ק"מ בלבד מאדיס־אבבה, כיעד לביקור קצר לישראלים שמוצאים עצמם בהמתנה ארוכה יותר בבירה האתיופית. בדברה־זית יש שישה אגמים קטנים וציוריים שנוצרו כתוצאה מפעילות וולקנית. כיוון שנחלים לא זורמים אליהם ומהם באופן קבוע, רובם אינם נקיים מספיק לטבילה.

סביב כמה מהם נבנו ריזורטים של נופש עם בקתות עץ גדולות, חלקן עם מקלחות רגילות וחלקן עם ג'קוזי, מדרגות בזלת שיורדות לכיוון האגם ונוף של סוואנה אפריקאית מסביב – אדמה חומה כהה שעליה עצים נמוכים שיוצרים צל גדול כמו פרגולה. המחירים של הריזורטים נמוכים למדי ומפתים. בקוריפטו ריזורט, למשל, שנמצא על גדות אגם קוריפטו ונחשב למקום המהודר ביותר בדברה־זית, מחיר חדר זוגי הוא 150 דולר ללילה, כולל ארוחת בוקר. יש שם בריכת שחייה על קו האגם, ספא עם מסז'ים, מסעדה שמגישה אוכל מקומי ובינלאומי ובר אלכוהול. בסמוך לקוריפטו אמור להיבנות במהלך 2018 פארק מים, מה שיהפוך את המקום לאטרקטיבי גם למשפחות עם ילדים.

ריזורט ציורי נוסף הוא פליקן פרדייז, שממוקם על גדות אגם בוגאי. החדרים הזוגיים במקום עולים 120 דולר ללילה ומשקיפים על האגם ממעין צוק קטן, כשסדרה של מדרגות בזלת ומפלסי רביצה מובילים משם לשפת האגם. גם בפליקן פרדייז ריזורט ישנה בריכת שחייה, ספא עם מסז'ים, מסעדה ובר, ומי שמחפש פעילות גופנית יכול לקחת קיאק ולשוט בו במי האגם.

האוכלוסייה שנופשת בריזורטים האלה כיום, מספר מדריך הסיורים מטעם אתיופיאן, מורכבת מתיירים מחוץ לאתיופיה ומאתיופים עשירים מאוד. מעמד ביניים, הוא אומר, לא ממש קיים במדינה. משני הריזורטים, כמו גם מריזורטים נוספים באזור, ניתן לקחת מונית מקומית תמורת גרושים לאגמים הנוספים של דברה־זית ולצעוד סביבם בשבילי הליכה נחמדים. באגמים אלה ניתן למצוא דייגים מקומיים שישמחו להעניק לתיירים טרמפ לגדה השנייה תמורת תשלום קטן, עדרים של פרות שבאות לשתות, וציפורי מים אקזוטיות מסוגים שונים עם מוטת כנפיים של דרקונים.

באתיופיאן, כאמור, לא משווקים עדיין את דברה־זית במסגרת חבילות נופש אלא רק כיעד לשהות של לילה במסגרת המתנה לטיסה באדיס־אבבה. קצב הפיתוח של הריזורטים מהיר למדי, ולא מן הנמנע שבעתיד הקרוב הם יהפכו ליעדי נופש זולים וקרובים לישראלים לחודשי החורף.

טיסות דרך אדיס־אבבה

אתיופיאן איירליינס מציעה לישראלים לטוס למספר ערים במזרח אסיה דרך אדיס־אבבה, ולקבל סיור חינם באדיס במהלך ההמתנה לטיסת ההמשך. היעדים הכלולים במבצע הם הונג־קונג 875 דולר, בנגקוק 689 דולר, דלהי 547 דולר, בומביי 749 דולר, טוקיו 849 דולר, בייג'ינג 799 דולר ושנגחאי 799 דולר.

המבצע רלוונטי למי שטס מתל־אביב לאדיס־אבבה בטיסה היומית של 9:00 בבוקר (להבדיל מהטיסה הלילית של 00:45), עם המתנה של 6 שעות לפחות באדיס־אבבה וטיסת המשך באותו היום. במחיר הכרטיס כלולה גם הוויזה הדרושה למבקרים באתיופיה.

בהמתנה באדיס בדרך חזרה לארץ מציעה אתיופיאן מלון על חשבונה בסמיכות לשדה התעופה. רוב הטיסות מתל־אביב לאדיס מתבצעות במטוסי בואינג 800 ־ 737 , ובמקרים של

ביקוש רב החברה שולחת את הבואינג 777 למשימה. מחיר טיסה מתל־אביב לאדיס ובחזרה מתחיל מ־ 450 דולר. משך הטיסה ארבע שעות וחצי.

הכותב היה אורח חברת אתיופיאן איירליינס