"אהרן, ידיד נפשי"
השיחות על השואה, על החיים ועל הכתיבה • אהרן אפלפלד הובא למנוחות, הנשיאה אסתר חיות סיפרה על הקשר העמוק שלהם
אהרן, ידיד נפשי,
לפני קצת יותר משנה העניק לך נשיא צרפת עיטור של קצין במסדר הלאומי של לגיון הכבוד הצרפתי. זהו העיטור החשוב ביותר בצרפת והוא הוענק לך כאות הוקרה ובשל הכבוד שרוחשת הרפובליקה הצרפתית ליצירה הספרותית שלך. בטקס המכובד נשאת דברים, ומשפט אחד שאמרת נחקק בזיכרוני ובליבי. עמדת שם, איש בא בימים כבן 84 שנים, מוקף בילדיך, סבא לנכדים, ואמרת — "כמה חבל שאמי ואבי לא זכו לראותני במעמד הזה". דומני כי האמירה הזו מבטאת אולי יותר מכל את תמצית הווייתך ואת הכוח המניע את כתיבתך.
הלכת מאיתנו ואתה כבן 85 שנים, אך כל ימיך נשאת עימך את הילד שבך. הוא ניבט אלינו מכל ספר שכתבת ומכל ראיון שהענקת. לפני למעלה מ־10 שנים נרקמה בינינו חברות אמיצה ונפשי נקשרה בנפשך. הייתה בינינו מה שקראת — אחוות בוקובינאים. היו בינינו חיבורים של מי שהכירו מקרוב — אתה מכלי ראשון ואני כדור שני — את זוועות טרנסניסטריה. הקפדנו להיפגש לפחות פעם אחת בחודש וניהלנו שיחות מרתקות על החיים ועל הכתיבה. במפגשים הללו גיליתי בכל פעם מחדש את אותו הילד המוליך אותך. והילד הזה אשר שימר באישיותך קווים עדינים של תום וטוהר, של סקרנות והשתאות למרות כל מה שחווית, הוא שהצמיח מתוכך ברבות הימים את הסופר הדגול שהפכת להיות. בספרך "סיפור חיים" סיפרת על ההכרה שאליה הגעת כבר בגיל צעיר שכל אדם, וסופר בוודאי, ראוי לו שיהיה נאמן לעצמו.
נאמנותך הבלתי מתפשרת, אהרן, לילד ארווין שאותו נשאת עימך כל העת הותירה אותך קרוב להוריך, קרוב לעצמך.
בה בעת נאבקת כמהגר ללמוד את השפה העברית. סיפרת שכדי להכשיר את עצמך להיות סופר עברי היית מקדיש כנער צעיר 4-3 שעות בכל יום להעתקת פרקים מהתנ"ך. עוד סיפרת שבגיל 18 העברית טרם הייתה שגורה בפיך כנדרש ובטופס שמילאת בלשכת הגיוס נפלו שתי שגיאות בלשון, שהפקיד תיקן לך. צאו וראו — איזו התמדה, כמה אומץ וכוח רצון ואיזו יכולת התמודדות נדרשו לך על מנת להתחבר לשפה העברית שלא הייתה שפת אמך עד שפרצת את השער והתחברת באמצעותה אל המעיין הפנימי שממנו נבעה כתיבתך הנפלאה. כנראה עמדו לך גם במאבק הזה העוצמות הפנימיות והכוח הנפשי שבהם ניחנת ואשר בעזרתם התמודדת ושרדת את התופת כילד בן שמונה לבד בדרכים וביערות.
באחד הראיונות שנתת ציינת שיש לך תפקיד בעולם והוא הכתיבה. את תפקידך זה בעולם מילאת, אהרן, באופן מושלם. נאבקת וסללת את דרכך כסופר ישראלי והיית לאחד מענקי הרוח בדורנו מבלי לוותר על הבאר שממנה שאבת את השראתך. כאהרן הכהן למשה רבנו היית אתה, אהרן, לפֶה לדור פגוע "כבד פה וכבד לשון" שהגיע ארצה מן התופת. היית נציג נאמן וגאה של הדור הזה אשר יש לו — לא פחות מאשר לדור החלוצים — מניות יסוד חשובות בבניין מדינת ישראל ובתקומת העם בארצו.
אהרן, כתבת פעם ש"בלא אבות אנו חשופים לכל רוח ונעים על פני האדמה ללא מחסה". נדמה לי שלא רק ילדיך מאיר, איציק ובתיה התייתמו היום. כולנו התייתמנו מעט עם לכתך ונותרנו חשופים לכל רוח וללא מחסה.
יהא המפעל ההגותי והספרותי הגדול שהותרת אחריך נחמה למשפחתך, ליהודית היקרה שליוותה אותך בנאמנות אין קץ כל השנים, ולכולנו — אוהביך בארץ ובעולם כולו. יהי זכרך ברוך.
לפנייה לכתב/ת 
