שישי 16 בנובמבר 2018
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    חדשות • 07.01.2018
    המטרה מקדשת
    עמירם לוין

    בספטמבר 97’, במבצע “שירת הצפצפה”, נהרגו 11 לוחמי שייטת 13, בהם איתמר איליה שגופתו נשארה בשדה הקרב בידי חיזבאללה. ניסיונות התיווך והמשא ומתן להחזרתה לא צלחו עד קיץ 98’. בקיץ זה, במבצע “נוף פראי” בג’בל סוג’וד, פעל מארב של לוחמי "אגוז". ביום השלישי לשהייתו במארב נתקל הכוח במספר מחבלים, פגע והרג בהם. תוך זמן קצר הגיע קצין המודיעין קמיסה עם ידיעות על עצבנות בסביבתו של נסראללה, והעריך כי בנו היה בהיתקלות והוא נעדר.

     

    צ’יקו תמיר, מפקד אגוז, ואני כאלוף הפיקוד, קיבלנו החלטה לסכן את הכוח, לחפש ולמצוא את גופתו של האדי נסראללה ולהביאה לישראל כדי לאלץ את חיזבאללה להשיב אלינו את גופתו של איליה. ואכן, תוך זמן קצר הורה נסראללה להחזיר את גופתו של איליה בתמורה לגופת בנו וכמה גופות נוספות. האם הייתה זו שגיאה לסכן את הכוח כדי לחפש, למצוא ולהחזיק בגופת בנו של נסראללה כדי להחזיר את הלוחם איליה לקבר ישראל?

     

    דווקא בימים שבהם רשויות האכיפה והמשפט מותקפות חדשות לבקרים על ידי ממשלה אובדת דרך, נכון למדינה לבקש דיון נוסף בנושא החזקת גופות מחבלים, ונכון לבית המשפט העליון להיענות לבקשה כזו. דווקא מפני שמדובר בסוגיה אנושית שדגל שחור אינו מתנוסס מעליה, כפי שקבע בג”ץ כשדן בעתירה – “אין ספק של ממש כי עיכוב גופות המחבלים נעשה לתכלית ראויה” – טוב ונכון תעשה הממשלה אם במקום לתקוף את בית המשפט ולערער על סמכותם של “השופטים בירושלים” תיעזר במצפנם המשפטי ותדרוש את הנחייתם כדי לאפשר לה ולגופים המוסמכים על ידה להשיב את חללי צה”ל לקבר ישראל ולהחזיר הביתה את אזרחי המדינה המוחזקים בידי האויב.

     

    טוב ונכון יעשה בית המשפט אם ייקח בחשבון כי “יש לוחמים בשדה הקרב, ויש מפקדים בקריה”, ויסתפק בנימוק התנגדותו המשפטית להחזקת גופות ככלל, גם של מחבלים, ויחד עם זאת יקבע כי אם יש בידי הגופים המוסמכים מידע קונקרטי הקושר בין החזקה של גופות מחבלים לבין הסיכוי לקידום השבת חיילינו ואזרחינו, אזי חובתם להשבת החיילים והאזרחים גוברת ובסמכות אותם גופים להחליט על עיכוב החזרת גופות המחבלים.

     

    “במציאות זו, שאף היא נכפית עלינו, יש לצעוד על חבל דק בין השגת היעד של החזרת אזרחי ישראל וגופות חללי צה”ל לבין שמירה על כבוד המת – אף של מחבלים”, כתב וצדק השופט הנדל בסיכום הדיון בעתירה.

     

    מצפן הוא מד־כיוון הכרחי ומורה דרך טוב לניווט, אבל מניסיוני אני יודע שאת השביל המדויק חייב הצועד לאתר ולקבוע בעצמו. ישתמש בית המשפט במצפנו כשהוא מתווה שביל משפטי, ישתמשו המפקדים במצפנם כשהם מנווטים דרכם להחזרת חללי צה”ל ואזרחי ישראל משביים.

     

    כולנו מאוחדים ברצון להשיב את האזרחים וחללי צה”ל מידי חמאס: השופטים רוצים בחזרתם, המפקדים והמנהיגים רוצים בחזרתם, אזרחי ישראל רוצים בחזרתם, ומשפחותיהם רוצות בחזרתם. זו ההזדמנות גם לבית המשפט וגם לממשלה למצוא את המשותף להשגת מטרה קדושה זו.

     


    פרסום ראשון: 07.01.18 , 23:08