היכל ספורט יפה בנו בחולון, יש קבוצה טובה, ובמוצאי שבת קראו ליציעים המרכזיים על שמם של מיכה שמבן ועופר אשד ז"ל.

עבור הצעירים שביניכם הכדורסל בישראל התחיל אולי ב־1977 כשמכבי ת"א זכתה לראשונה בגביע אירופה, או ב־1979 כשנבחרת ישראל הגיעה לגמר אליפות אירופה בטורינו. לטובת אלה שלא זכו לראות משחקים ביד־אליהו הפתוח, וחושבים שמיקי ברקוביץ' הוא דמות ממערכון של הגשש החיוור, הנה כמה מילים על מי שבאמת יצקו את היסודות לכדורסל בישראל בתקופה שעוד דיברו עברית בפסקי זמן, ומקום תשיעי באליפות אירופה נחשב לכישלון.

מיכה שמבן היה מראשוני המורים לחינוך גופני בישראל, אימן את נבחרות הגברים והנשים בכדורעף, הקים את הפועל חולון בכדורסל אותה אימן ארבע שנים, ואת גבעת ברנר הוא אימן תשע שנים בשתי קדנציות! זה נשמע הזוי במציאות בה מאמנים מפוטרים אחרי עונת אליפות, אבל זה היה מיכה שמבן.

גם את הבסיס לנס־ציונה, שמשחקת בליגת העל, הקים שמבן. במחלקת הנוער שבנה בהפועל גבעתיים עברו אלפים, ביניהם עשו את צעדיהם הראשונים בכדורסל דורון שפר וגור שלף. שמבן ניהל את מגמת החינוך הגופני בסמינר הקיבוצים, ועשרות שנים היה מאמן ומלווה קבוצות ילדים ונוער במגרשים, בקיץ ובחורף תמיד במכנסיים קצרים ובסנדלים.

אדם שהחינוך עמד אצלו לפני הכדורסל, ואפילו לא היה מועמד לפרס ישראל. ביזיון למשרדי החינוך והספורט ולאיגוד הכדורסל.

עופר אשד מדורג שלישי ברשימת קלעי הליגה בכל הזמנים עם 7,758 נקודות. מקדימים אותו רק דורון ג'מצ'י (9,611) וברקוביץ' (8,465), בהבדל קטן: אשד שיחק במגרשים פתוחים ברוח ובגשם, זרק לסלים מתנדנדים שלא כולם היו באותו גובה ונתמכו בלוחות עץ עקומים ורקובים, כידרר על בלטות כשהכדור קפץ לכל הכיוונים, והכי חשוב, לא הייתה עדיין קשת שלוש נקודות.

בתת־תנאים אשד קלע 600־500 נקודות בעונה שנמשכה 20 משחקים, במשך 12 עונות. כמה נקודות היה קולע עופר במהלך הקריירה אילו שיחק 40־35 משחקים בעונה, באולמות סגורים, על רצפת פרקט, עם סלים יציבים ושלשות? יותר מ־10,000, ללא ספק. כשהתלוננתי פעם שהסלים בחולון קשים, עופר הסביר לי שזו בעיה שלא מוכרת לשחקנים שקולעים סלים "חלקים".

ברכות לעידו אשד ולגדי רבינוביץ' שניהלו את קמפיין ההנצחה, ואם אולמות ב"הבימה" נושאים את שמם של חנה רובינא ואהרן מסקין, ואולם 1 ב"קאמרי" נקרא ע"ש יוסף מילוא, הגיע הזמן שהיציע המרכזי בהיכל הספורט ביד־אליהו ייקרא ע"ש רלף קליין.

תרומה לזרים

אני רוצה לשתף אתכם במייל שקיבלתי ממנהל הכספים של מכבי ת"א בכדורגל, שהעיר לי על הטענות שהשמעתי (שוב) נגד הפטור ממס הכנסה שניתן לשחקנים זרים:

"בטורך נפלה טעות עקרונית. ספורטאים זרים, למעט בענף הכדורסל, חייבים בתשלום מס בגין הכנסתם בישראל. המס הינו בשיעור קבוע של 25% (מהשקל הראשון), ומעל הכנסה של 670,000 שקל בשנה עוד 3% מס.

"לגבי שאלת הזרים יש פה שאלה עקרונית: האם טובת הקבוצות או טובת הנבחרת הלאומית גוברת? הגדלת מכסת הזרים משמעה כמו יבוא למשק שמטרתו להוריד את יוקר המחיה ולשבור מונופולים (שכר שחקנים מקומיים). השחקן הישראלי מקבל שכר מופרז, והופך להיות מפונק ועצלן מאחר שהוא יודע שהאפשרות להחליפו מוגבלת".

וכך עניתי לו:

"ה'מונופול' הם הילדים של השכנה ממול, מתאמנים במגרשים העקומים שלנו מגיל 8, ומשלמים כל חודש למחלקת הנוער. השאלה מה קודם, הנבחרת או הקבוצות, היא רטורית. ברור שהנבחרת קודמת. לכל! מי שחושב שצריך לשבור את השחקן הישראלי, יכול לעבוד גם במשרדים של גולדהאר בקנדה.

"מי שמעלה את משכורות השחקנים הישראלים זו לא תאוות הבצע שלהם, אלא מאות המיליונים שמפזר מיץ' גולדהאר על שחקנים, חלקם חסרי מושג. הוא לא לבד. מובן שגם אלונה ברקת ויעקב שחר שותפים. שחר, שפעם הכריז כי שחקן ישראלי שרוצה להרוויח יותר מ־100,000 דולר שישחק באירופה, משלם בשנים האחרונות לשחקנים 100,000 דולר בשלושה חודשים. השנה הקרובה במכבי חיפה תהיה פיננסית. איך זה יסתדר עם שאיפות האליפות, לא ברור".

הקבוצות מציפות את הליגה בזרים, שתופסים מקומות של ישראלים, ואחר כך מתלוננים שלא מתפתחים שחקנים ישראלים והם 'נאלצים' להביא עוד זרים. אם דור פרץ, דור מיכה ונטע לביא לא מספיק טובים לשחק בקבוצה הבוגרת, לקבוצות אין זכות קיום. אבל מבחינת מנהל הכספים של מכבי ת"א, השחקנים הישראלים, כמו קופסאות טונה בשמן, הם מונופול שצריך לשבור אותו באמצעות יבוא זול.

השחקנים הישראלים לא מפונקים, מפנקים אותם. בחו"ל הם רצים כמו הבלגים והאוסטרים, כשהם חוזרים לישראל הם חוזרים לקצב הליכה. השחקן הישראלי יקר רק בהשוואה לשחקן הזר שנהנה מפטור חלקי ממס הכנסה. אז נעבור לחישובים.

נכון שכדורגלנים זרים משלמים 28־25 אחוז כבר מהשקל הראשון, אבל זהו גם המס השולי שלהם, בזמן ששחקן ישראלי משלם 50 אחוז. ככל שהשכר גבוה, והשכר במכבי ת"א גבוה מאוד, הפער בין השכר ברוטו של הזר לעומת הישראלי שמשתכר סכום דומה מתבטא במאות אלפים עד מיליוני שקלים לשנה.

ביקשתי ממנהל הכספים של מכבי ת"א שיגלה מהו השכר הממוצע של שחקן זר במועדון. בלי שמות, רק שכר ממוצע. לא קיבלתי, אז חישבתי בעצמי. אוסקר סקריונה, ששיחק במכבי ת"א 19 משחקים והבקיע 5 שערים, נחתך אחרי עונה אחת בה הרוויח מיליון יורו נטו! 4,130,000 שקל. 344,167 שקל נטו לחודש. אילו היה ישראלי, המס היה 3,600,000 שקל בשנה, אבל סקריונה שילם רק 28 אחוז שהם 1,400,000 ש'. מדינת ישראל, שמקציבה פרוטות למחלקות הנוער, נתנה 1,800,000 שקל במתנה לשחקן שתרם לכדורגל הישראלי כלום ושום דבר. במה קידמו מרסלו, קגלמאכר וקואנקה את הכדורגל בישראל?

בינתיים מכבי ת"א החתימה את דור מיכה "המפונק והעצלן" על חוזה של 425,000 יורו לעונה לארבע שנים.

הפתרון הוא הנחה במס לשני שחקנים בקבוצה בלבד. ווקאמה, ויטור, ראיקוביץ' - כאלה. המדינה תסבסד שני תותחים, היתר ישלמו מס מלא כמו ישראלים.