השאלה היומית: בעקבות פרסום הקלטת: האם צריך להסיר את האבטחה מילדי נתניהו?
קראו את שתי הדעות המנוגדות ותוכלו להצביע: מי צודק לדעתכם?
לא מורמים מעם
סמדר שיר
העובדה שלבנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל, לא באמת אכפת מכספי המיסים של אזרחי המדינה לא מפתיעה במיוחד. שיפוצים בבית בקיסריה, חמגשיות של שפים בכירים. למה שבכלל נופתע כשאנחנו ממנים את משכורתם של המאבטחים הצמודים של בניו? אז מה אם ראש השב"כ נדרש לסוגיית האבטחה ובחן אותה מכל זוויותיה, ובסופו של דבר המליץ שלא להעניק לנתניהו ג'וניור שמירה צמודה?
את בני הזוג נתניהו זה לא מטריד בכלל. מבחינתם, שראש השב"כ ייקח את המלצותיו למקום אחר ולראש ממשלה אחר. כי הם מעל הכל, ובנם הבכור הוא הנסיך שאליו משוועת המדינה זה דורות, ועניינים שוליים כמו גובה ההוצאה לא מזיזים להם את קצה הריס. אם לראש הממשלה יש מאבטחים, מסיבה מוצדקת, ואם לרעייתו של ראש הממשלה יש מאבטחים אז גם לג'וניור יהיה. כי מאבטח, מעבר להיותו מציל חיים, הוא סמל מעמד. הוא התגלמות השופוני. וגם הנסיך חייב אחד כזה כדי לקבע את מעמדו כממשיך ויורש.
זה חטאה הגדול של משפחת נתניהו. הזלזול בדעת מומחים, היוהרה, המחשבה שהם מעל החוק ומעל ההמלצות ומעל כולם. כי לכל אזרחי מדינת ישראל יש תפקיד אחד — לשרתם.
קשה שלא להתייחס להקלטות שנחשפו שלשום כשמדברים אנו על תפקיד ומשמעות מערך האבטחה של ילדי נתניהו. יאיר נתניהו אינו הבחור היחיד שמסנן את אמא שלו בשעות הקטנות של הלילה. אני בטוחה שגם הבן שלי עשה את זה ויותר מפעם אחת. אבל נתניהו ג'וניור נתבע עכשיו לשלם את מחיר ה"מגיע לי" הפומבי, ואפילו חסידיו המושבעים של הקוסם כבר לא מסוגלים לטעון שמתנכלים לבני משפחתו במטרה לפגוע בו. אין מי שיציל את יאיר נתניהו מהמערבולת שלתוכה הטילו אותו הוריו היקרים. הקלטת חושפת עד כמה אותם מאבטחים נאלצים לספוג. לא בזה חשבנו שנשקיע את כספנו. הגיע הזמן לשים לזה סוף.
לא משחקים עם ביטחון
בן־דרור ימיני
על רקע הקלטת הלוהטת, אפשר להניח שיאיר נתניהו היה ראשון הקופצים על ההצעה לבטל את האבטחה שצמודה אליו. הוא כבר בבוץ. לא ברור האם האבטחה הצילה את החיים שלו. זה ברור שהחל משלשום בערב, מועד חשיפת הקלטת, האבטחה סיבכה אותו.
אבל צריך להוסיף שעם כל הכבוד לנתניהו ג'וניור, הצורך באבטחה הוא לא פועל יוצא של קלטת לוהטת עם קטעים מעוררי בחילה. אין, ולא צריך להיות, קשר בין הדברים. אפשר להניח שאישים מאובטחים, בעולם ובישראל, כבר הובלו אחר כבוד לפילגשים שלהם, למועדוני זימה ולעוד כמה מקומות שהם לא רוצים שנדע עליהם. האם זו סיבה לבטל אבטחה? ודאי שלא.
כך שצריך לדון בסוגיה לגופו של עניין. הבנים של נתניהו זכו לאיומים. זה לא נעים. גם ברור שיותר מאחרים הם מטרה עליונה לארגוני טרור. ייתכן שהאיומים עליהם הם איומי סרק. אין לנו מושג. לפעמים זה עניין של השב"כ, שהחליט בעבר להצמיד להם אבטחה. אבל זה לא רק עניין של השב"כ. הנוהל המקובל בישראל הוא שהסמכות לקביעת הצורך באבטחה נתונה לוועדה ציבורית, שבוחנת את מכלול האיומים, ובין השאר שוקלת את עמדת השב"כ. לא כל בני משפחות של ראשי הממשלות בעבר זכו לאבטחה, ומשום שכל מקרה נבחן לגופו לא כולם באותה דרגת חשיפה. לא כולם באותה דרגת איומים.
כך שעם כל הכבוד לביקורת על האבטחה, שהיא בעיקרה פוליטית, לא הזעם אמור להכתיב את עמדת הוועדה. נכון, זה עולה כסף. אפילו הרבה כסף. זה מתסכל. אבל ייתכן, רק ייתכן, שכאשר שמים את השיקולים על המאזניים, העלות של אי־אבטחה עלולה להיות גבוהה עשרת מונים מעלות האבטחה. וכאשר האיראנים, ולא רק הם, הפכו את הבנים של ראש הממשלה למטרה מוצהרת, אזי איום במערכה הראשונה עלול להפוך לחטיפה במערכה השלישית.
כדאי לעזוב בצד את הזעם הציבורי ואת הקלטת הלוהטת, ועוד שיקולים שלא קשורים לעניין. כל זמן שהוועדה הציבורית קובעת שיש צורך באבטחה — צריך לכבד את ההחלטה.
