לאבא שלי יש סולם...

יאיר נתניהו הוא בן עשירים מפונק, צעיר בן 26 החי בבית הוריו ועל חשבונם (כלומר על חשבוננו), ומאובטח 24 שעות ביממה על חשבוננו. הוא איש ימין בעל תפיסת עולם קיצונית. הוא חובב מועדוני חשפנות ולאפ־דאנסים. אם היה בני הייתי מרגיש תחושה עזה של אי־נוחות מצורות הבילוי שלו, מהחברים שלו ומשיקול הדעת שלו. הייתי נבוך להאזין לשטויות שנשמע אומר בהקלטה מ־2015. אני מניח שגם ראש הממשלה, אביו, מרגיש רע – מסיבות אישיות ותקשורתיות. השאלה איזה מין חינוך הגבר הצעיר הזה, "מלח הארץ", קיבל בבית עולה ומעוררת תמיהות. ה”מלח” הזה לא משהו. אבל דומה שזה הכל.

יאיר נתניהו מדבר בצורה דוחה על נשים. זה מרתיע, אבל לא עבירה על החוק. זה לא אומר דבר על אביו. יאיר נתניהו אמר שאביו סידר 20 מיליארד דולר לקובי מימון. אנשים צעירים אומרים דברים מופרכים לחבריהם. האמירה הזאת, "אבא שלי סידר לאבא שלך 20 מיליארד דולר, לא תפרגן לי ב־400 שקל?" לא שונה מהאמירה "לאבא שלי יש סולם, מגיע כמעט עד שמיים". נושא מתווה הגז נחקר ברצינות, אנחנו רוצים להאמין. השחיתות, אם היא קיימת, תיחשף. קשה לראות בדבריו של נתניהו הבן ראיה בעלת משקל כלשהו.

נתניהו צריך ללכת. הוא לא צריך ללכת בגלל דברי ההבל של בנו. הוא צריך ללכת משום שהוא משחית כבר שנים את הפוליטיקה הישראלית ומוביל אותה בדילוגים לפוליטיקה טראמפ־ברלוסקונית, שבה הצפצוף על כל עיקרון הוא הנורמה. נתניהו צריך ללכת, כי גם אם אפשר לטעון שבנו אינו מעורב בענייניו הפוליטיים והכלכליים, קשה לטעון זאת על מקורביו – החשודים, מי יותר ומי פחות, בשחיתות. הוא צריך ללכת, כי תפיסת העולם שהוא מקדם היא שהשלטון הוא מעל לכל.

לכאורה מדובר במעין מאזן רווח והפסד שהוא מציע לבוחריו: אני אמנם אדם שטוהר המידות אינו ממידותיו, אבל האלטרנטיבה – שלטון השמאל המשוקץ – תעלה לכם הרבה יותר מהסיגרים שלי ומהשמפניה של אשתי. רוב תומכיו בימין מקבלים את ההיגיון הזה. גם אם הם נרתעים מהתנהגותו של נתניהו ומתעלולי רעייתו ובנו, הם סבורים שהאלטרנטיבה גרועה יותר.

הבעיה היא שהנכונות לעצום עין, שנתניהו מקדם ואף תובע, אינה נעצרת במתנות מטייקונים. יש לה נטייה להתרחב ימה וקדמה צפונה ונגבה. נתניהו הפך את הדמוקרטיה הישראלית לבת ערובה לתעלוליו־הוא. אם הוא סבור שכניעה אינסופית לחרדים תאריך את שנות מלכותו, יפעל להעביר להם תקציבים וחוקים. ומה המשמעות של המהלכים הללו על המרקם החברתי? למי אכפת. נתניהו שולף את הג'וקר – זה או אני עם הכניעה לחרדים, או השמאל, כפיים. הכפיים מונפות. נתניהו מנסה לקדם חוקים שיקלו עליו לקבור חקירות? זה או אני או השמאל. ידיים באוויר. נתניהו תוקף את רשויות החוק? זה או אני או השמאל. ידיים באוויר. נתניהו תוקף את התקשורת, הופך כל ביקורת עליו לאקט של בגידה, מחליף עמדות כמו שבשבת, ממנה מקורבים, מסדר דילים ספק־כשרים ספק־טרפים, אבל ללא ספק מסריחים? ידיים באוויר.

התנוחה הזאת, של ידיים באוויר, לא טובה לדמוקרטיה. האופציה של או אני או המפלצת השמאלנית רעה מאוד. המפלצת באמת כזאת מפלצת, או שמה שיש לך בבית גרוע יותר? כאשר בן הזוג שלך מאיים מבוקר עד ערב שאם לא תעשה כדבריו יעזוב את הבית, זה הזמן להראות לו את הדלת. אפשר כמובן להתווכח על מהלך זה או אחר של נתניהו, אבל סך כל פעולותיו מבטא תביעה לוותר על שיקול הדעת למען המנהיג, ולהעלים עין מכל מעשה שלו הראוי לביקורת. לא הבן הוא הבעיה. הבעיה היא האב והרוח.