בעוד שנשות הוליווד לבשו שחור בטקס "גלובוס הזהב" שנערך שלשום בארה"ב לאות סולידריות עם קורבנות ההטרדה המינית, הדהימו הצרפתיות את העולם עם עצומה פילוסופית המתרפקת על ימי החופש המיני של שנות ה־60.
מאה נשים צרפתיות פירסמו אמש מאמר דעה בעיתון "לה מונד", שבו הן מכריזות כי "אונס הוא אומנם פשע, אך חיזור עיקש או מגושם אינו עבירה על החוק בדיוק כמו שג'נטלמניות אינה תקיפה מצ'ואיסטית". זאת בתגובה לקמפיין #MeToo, שלטענתן יצא מפרופורציה.
לא מדובר בדמויות שוליות, אלא בנשים מבוגרות, מוכרות, מתחומים שונים, מכובדות מאוד בארצן. ניתן למצוא ביניהן את השחקנית האגדית קתרין דנב, כוכבת הקברטים אינגריד קאבן, השחקנית־סופרת קתרין רוב־גרילה, במאית התיאטרון בריז'יט סואס וגמן, עורכת הירחון הפוליטי הימני "שוסר" אליזבת לוי, המו"לית הידועה ג'ואל לוספלד ובריז'יט לאהי — פעם שחקנית פורנו וכיום מנחת תוכנית אירוח ברדיו. כולן מוחות נגד "מסע ההלשנות ברשתות החברתיות ובמדיה, שבו הואשמו גברים בפומבי מבלי שתינתן להם הזכות להגן על עצמם".
כשפרץ גל הגילויים הראשון בצרפת בנוגע להטרדות מיניות, בחרו המתלוננות בסיסמה קיצונית בהרבה מה"גם אני" העולמי. הן תייגו עצמן עם #הלשיני_על_החזיר_שלך. קתרין דנב הגיבה על כך בתוכנית טלוויזיה פופולרית בנושא ההטרדות המיניות ואמרה: "הביטוי הזה נראה לי קיצוני. אני בעיקר חושבת שזה לא פותר שום דבר". כבר אז גרר המשפט תגובות זועמות, ומסתבר שזו הייתה רק ההקדמה.
כדי להבין את הקונטקסט של העצומה צריך להכיר את הרקע. דנב הייתה מחותמות "מכתב 343 השרמוטות" ב־1971, שבעקבותיו הפכה ההפלה לחוקית בצרפת. חלק ניכר מהחותמות הנוכחיות שייכות לדור הזה. הן נלחמו כדי להשיג את חירותן המינית, ורוצות להבטיח שלא נחזור לתקופה שמרנית מדי. כך אפשר אולי להבין משפט כמו זה שנכלל בעצומה: "התאונות (ההגדרה שלהן להטרדות) שעלולות לגעת בגוף האישה לא פוגעות בהכרח בכבודה ואינן צריכות, אפילו אם מדובר במקרים קשים, להפוך אותה לקורבן תמידי. אי־אפשר לחלל את החופש הפנימי שלנו. והחופש הזה, שהוא כה יקר לנו, מגיע עם סיכון ואחריות".
החתומות מביעות את דאגתן מהצנזורה בעולם האמנות, מזכירות מקרים שבהם "הוסרה כרזה עם רישום עירום של האמן אגון שילה, נשמעו קריאות לגנוז ציור של האמן בלטוס כי לדעת אחדים הוא מטיף לפדופיליה, ויש שקראו לאסור את הרטרוספקטיבה של במאי הקולנוע רומן פולנסקי".
לטענתן, "אחדות מאיתנו כבר התבקשו להפוך את הדמויות הגבריות בספרינו לפחות 'מיזוגניות' ולדבר על אהבה וסקס בצורה שקולה יותר" — אך "החופש להעליב חיוני ליצירה האמנותית".
רוב חותמות העצומה נמצאות כיום בעמדות כוח. בצרפת מאשימים עכשיו כי בדרך הן אולי שכחו את אחיותיהן הצעירות, הסובלות מהטרדה יומיומית. התגובות ברשתות החברתיות נעו בין הצדעה ל"רוח החופש המנשבת מהמאמר", הקריאה לשמור על האיזון בין המינים ו"ההגנה על ניחוח הסקסיות באוויר הצרפתי".
אבל רוב הגולשים זעמו על התוכן וכינו את המחברות "מנותקות", "דמויות חזקות שאינן מבינות את מצוקת החלשות" וגם "ציניות, זקנות ובורגניות".
בינתיים, שם חדש נוסף לרשימת הגברים המטרידים בתעשיית הבידור: סטן לי בן ה־95, מייסד חברת הקומיקס מארוול והאיש שיצר דמויות כמו ספיידרמן ואיירון מן. ה"דיילי מייל" חשף כי אחיות שנשלחו לטפל בו טענו שביקש מחלקן מין אוראלי וחפן אחרות. לי הכחיש וטען שמדובר ב"סחיטה".
