כמו למשל?
"זה הזכיר לי הרבה סיטואציות שנתקלתי באלימות ולא העזתי לענות לה. סיטואציות שקראו לי, 'הומו' או כל מיני הערות. באותו רגע זה הרגיש אותו דבר – מישהו איים עליי בגלל הזהות שלי. נראיתי כמו חרדי ולא באתי טוב לאנשים מחוץ לשכונה, כמו שלי פעם חרדים לא באו טוב. חרדים מלחיצים אותי, הבנתי שיש לי מן אינסטינקטים נורא טבעיים לשנוא את זה".
אינסטינקטים מהבית?
"אנחנו משפחה חילונית קיצונית, מעבר לזה שרשום לי 'יהודי' בתעודת זהות, לא הייתה שום מסורת יהודית בבית. תמיד אמרו אצלנו ש'הדת זה הסיבה למלחמות' והאשימו את הדת במה שלא טוב בישראל. בתקופת ההתנתקות, אם היינו נכנסים לבית של סבתא שלי מחיפה עם, נגיד, חולצה כתומה - היא הייתה מביאה לי אחרת ואומרת, 'בבית שלי אתם לא לובשים כתום'. בחיים לא צמתי, אני אוכל שרימפסים מגיל שנתיים - שרימפסים ישר לגרבר".
חילוני בעורף האויב.
"אני זוכר את הפעם הראשונה שנכנסנו לבית מדרש עצום מחופשים. רק הבחור שלקח אותנו לשם ידע שאנחנו שחקנים. אני לא יודע מה הספרים שלהם אומרים ואני מפחד שיבינו שאני בעצם הכי הומו תל־אביבי חילוני מבוהל. הייתי חיוור, חשבתי שהם מריחים את זה עליי".
כי אתה לא סתם אוכל שרצים, אתה חייב בדין מיתה.
"לגמרי. בסקילה".
הראיון המלא - ביום שישי ב"7 לילות" ובאפליקציית ידיעות אחרונות
