חו"ל במחירי חיסול

לפני כמה ימים יצאה חברת התעופה איזיג'ט במבצעים מדהימים לקראת הפעלת קו טיסות חדש מתל־אביב לנמל התעופה טגל הסמוך לברלין. זאת במקום הטיסות שהיא מפעילה לנמל התעופה שונפלד, המרוחק יותר מהעיר. "מי בדיוק נוסע לברלין בחורף?" שאלה אותי ידידה קרובה. עניתי לה: כשהמחירים הם מחירי רצפה אז נוסעים, מבלים קצת, אוכלים, קונים וחוזרים. חופשה קצרה כדי למלא את המצברים.

בדקנו מה אנחנו יכולים לעשות עם 100 יורו ביעדים שאליהם טסות חברות הלואו־קוסט הפועלות בישראל, וגילינו שלא מעט. עם קצת גמישות יכולנו לטוס להרבה יעדים באירופה, בלי מזוודות או עם מזוודות. פשוט להזמין, לשלם ולטוס.

כמעט בכל היעדים שבדקנו מצאנו גם טיסות זולות יותר לאחד משני הכיוונים, אך הדבר מצריך בחלק מהמקרים שהייה של שבועיים, ובחורף קשה מאוד למצוא מישהו שיטוס לאותם יעדים לתקופה כל כך ארוכה. כדאי גם לזכור שמדובר בטיסות לואו־קוסט, שהכרטיסים שלהן מאוד מאוד קשיחים. ברוב המקרים, מיד אחרי שלחצתם על כפתור האישור אין לכם כמעט סיכוי לקבל את כספכם בחזרה. אבל גם לטיסות הלואו־קוסט אפשר לרכוש כרטיסים גמישים יותר, ויש גם חברות שמאפשרות שמירת מחיר לפרק זמן של יום או יומיים תמורת תשלום סמלי. כך שאם תחליטו שאתם לא רוצים לבצע את ההזמנה, תפסידו סכום של כ־5 יורו. בנוסף, חלק מהחברות מאפשרות לכם להירשם למועדון חברים – כן, גם בלואו־קוסט – שהחברות בו מעניקה גמישות בשינוי תאריכים ואפילו שינוי שם הנוסעים.

כדאי לקרוא היטב את הכללים של חברות התעופה השונות. בכל אחת מהן המשקל המותר של המזוודה שמשלמים עבור מסירתה לבטן המטוס הוא שונה. יש כאלה שמאפשרות למסור מזוודה במשקל של עד 15 ק"ג, וגובות סכום נוסף עבור מזוודה במשקל של 20 או 23 ק"ג. יש חברות שמאפשרות למסור מזוודה במשקל של עד 20 ק"ג, וכן הלאה.

צילום : ידיעות אחרונות

חשוב גם לבדוק היטב מראש את המידות והמשקל המותרים של תיק היד או הטרולי שעולים איתם למטוס. כיוון שנוסעים רבים מגיעים לטיסות לואו־קוסט עם מזוודת טרולי בלבד, וגם מבצעים בבית את כל הרישום לטיסה, המפגש הראשון שלהם עם נציגי חברות התעופה הוא בעלייה למטוס, והם עלולים להיות קפדנים מאוד. יש אמנם חברות שיאפשרו לכם למסור את המזוודה שחרגה מהמידות המותרות ולהטעין אותה בבטן המטוס ללא כל תמורה, אבל חברות אחרות עלולות לגבות מכם תשלום על כך שהגעתם לשדה התעופה עם תיק יד חריג בגודלו. ומדובר, בדרך כלל, בהרבה כסף – יותר ממה שהייתם משלמים אם הייתם משלמים מראש, במהלך ההזמנה, עבור אותה מזוודה.

צילום : ידיעות אחרונות

צילום : ידיעות אחרונות

אם הקור לא בא אליי - אני טסה אליו | עדן מוזס

כמישהי שיש לה קעקוע של פתיתי שלג, אפשר לנחש מהי העונה המועדפת עליי. אבל איפה היא העונה הזאת?! מלבד ה"סופה" בסוף השבוע שעבר, לא זכיתי השנה לסממן אמיתי של חורף. אני מוצאת את עצמי באמצע ינואר מתהלכת בבגדים קלילים, תחת שמש אביבית, סובלת מחום ונוסעת עם מזגן על קירור. טוב נו, בלילה לפעמים מדליקה גם קצת חימום. אבל אפילו את שמיכת הפוך עוד לא הוצאתי.

אין דבר שיותר מתחשק לי כרגע מלארוז מזוודה מלאה בצעיפים, כובעים וכפפות ולעלות על מטוס למדינה שיש בה לפחות 15 מעלות פחות. כי אין כמו שבוע חורפי באירופה. נכון, זה קצת מסורבל וכבד יותר, אבל לפחות יש חורף אמיתי, קור אמיתי, אוויר אמיתי, ואם ממש יתמזל מזלי - גם שלג אמיתי. יורד. לא רק נמס על הרצפה.

אחרי פעמיים שבהן נפלתי על שבוע של 30 מעלות בעיר אירופית בלי מזגנים ונדחקתי ברכבת עם המוני המקומיים המיוזעים והמאושרים שסוף סוף חמים להם, הבטחתי לעצמי - ביולי־אוגוסט אני לא יוצאת מהארץ. לעומת זאת, אחרי שבוע בברלין במינוס 2 מעלות ידעתי בוודאות - אעשה זאת שוב. כן, כזאת אני. אוהבת קור, אוהבת כשאפור וגשום בחוץ, אוהבת כשיש לי הזדמנות ללבוש את המעיל ה־באמת מחמם שלי.

איך במדינה שבה 350 ימים בשנה יש שמש, עדיין אנשים נרתעים כל כך מיום אפור? מה קרה לטבע האדם שרוצה תמיד את מה שלא יכול להשיג? משהו מרגיש לי "מקולקל" כשאין קשר בין העונה לבין מזג האוויר. אם באוגוסט כל כך חם פה, למה בינואר לא קר? לי זה חסר. אז אני בוחרת לנסוע עכשיו. כי אם החורף לא מגיע אליי - אין לי ברירה אלא לנסוע אליו. רוצה כבר את מנת הקור שלי.

בי נשבעתי, לא טסה יותר בחורף | נווית זומר

ינואר 1994, באפלו, ארצות־הברית. בחוץ שלג כבד, הטיסות בוטלו לילה קודם. אני עיתונאית יחידה מישראל ובכלל בביקור בקונצרן המזון ריץ, שהסתיים אתמול. אני תקועה לבד בחדר ברמדה־אין באפלו, בוהה בטפטים שעל הקיר ובכיסוי המיטה עם פרחיו הכתומים־חומים בנוסח הסיקסטיז. מיס ג'יין, המזכירה מריץ, מודיעה לי בטלפון שאם הטיסה לא תחודש הלילה אני תקועה פה לכל הסופ"ש.

המחשבה שאהיה יום נוסף בחדר הכתום, לבד בשלג, גורמת לי לפאניקה אדירה ולשבועה שלא הופרה עד עצם היום הזה - אני בחורף לא זזה ממולדתי, מחשש להיכלא במלון זר בעיר זרה, נתונה לחסדי מזג האוויר. בסופו של דבר ניצלתי בנס: הטיסה יצאה בלילה.

את הסיפור הזה אני מספרת בחדווה לחבר שטס לניו־יורק לפני 10 ימים כי הכרטיס היה זול. כצפוי, הוא נקלע לסערה ולמינוס 12 מעלות - למזלו לא בחדר מלון מבודד אלא בבית של חברים.

ביום חמישי בלילה, כשהיה צריך לטוס חזרה, חברות המוניות ניצלו את סופת השלג וגבו 110 דולר לנסיעה ממנהטן לשדה התעופה. לאחר שהגיע וחיכה חמש שעות, אל־על הודיעו כי מפאת מזג האוויר הטיסה לא יוצאת, אלא ביום ראשון בשתיים בלילה. במינוס 20 מעלות פילס דרכו חזרה ונשבע שבחורף הוא לא טס יותר.