מאי סיקרט
עם קמפיינים לוהטים לוויקטוריה'ס סיקרט ואסתי לאודר ‑ מאי תגר הייתה אמורה לקרוע את ניו–יורק בסקיני ג'ינס וסניקרס. במקום זה היא תתייצב בשבוע הבא בבקו"ם, תעלה על מדים ואף מתכננת לנשנש במבה בשקם כמו כולן. עכשיו הדוגמנית הצעירה מספרת על השילוב הגנטי המנצח (אבא מדנמרק ואמא ממוצא תימני), ההחלטה להתגייס ולמה, למרות זאת, היא מבינה את בר רפאלי. וגם: מדגמנת סריגים לוהטים בפרויקט אופנה שמחמם את הגזרה
צה"ל קרא לדוגמנית הבינלאומית מאי תגר (19) בדיוק כשהגיעה הפריצה הגדולה שלה ‑ צילומים לליין הצעיר של חברת ההלבשה התחתונה ויקטוריה'ס סיקרט (שעשתה קודם ג'יג'י חדיד), וקמפיין ביוטי יוקרתי למותג־העל אסתי לאודר, שיכולים להטיס את הקריירה לשלב הבא. אבל האפשרות לא להתגייס לא עלתה בכלל לדיון מבחינתה. בשבוע הבא תיפרד תגר מההורים בבקו"ם ותעלה על האוטובוס, לבושה במדי חאקי תקניים.
תגר, המתגוררת עם הוריה בגני־תקווה בין הטיסות התכופות לחו"ל, היא הבכורה מבין חמישה ילדים. כבר שלוש שנים שהיא בזוגיות עם מיכאל עזרי, סטודנט למשפטים בן 22. היא מקווה מאוד לשרת במוזיאון חיל האוויר או במיצג החילות בבקו"ם, אבל שום דבר עוד לא סגור.
חאקי–שיק
"אבא שלי עלה בגיל 27 מדנמרק, עשה שירות צבאי מלא והיום יש לו מכון שיקום שמטפל בהרבה נכי צה״ל ‑ כך שמבחינתי לא הייתה אפילו מחשבה לא לשרת. יש עוד דוגמניות שעשו צבא ועבדו במקביל בחו״ל: ניבר מדר, שלומית מלכה ואסתי גינזבורג, למשל".
בכל זאת, לא מתסכל לעצור בדיוק כשהקריירה הבינלאומית ממריאה?
"זה שאת בחורה יותר יפה או מצליחה לא הופך אותך למורמת מעם. כולם צריכים לתרום את חלקם. נכון שיש דוגמניות שהצבא מבחינתן הוא עול. לדעתי, לעומת זאת, צבא זה בית ספר מעולה לחיים. זה לא עונש. זו מתנה".
יש דוגמניות שלא שירתו בצבא.
"אני לא שופטת אף אחת. צריך לזכור שבתקופה של בר רפאלי, למשל, דוגמניות לא קיבלו הגדרה של אמן פעיל. היא הייתה צריכה לעצור הכל לשנתיים וזה ברקס שיכול לחסל קריירה. עכשיו מפגינים יותר גמישות כלפי דוגמניות. צבא זו גם מסגרת נוקשה שלא מתאימה לכולם. בכלל, החברה מתייחסת לאנשים שלא משרתים בצורה נוראית ולא תמיד בצדק".
את לא חוששת מהמפגש עם השקם?
"לא. אני מניחה שבסוף היום אלך כמו כולן לקנות במבה וביסלי בשקם. זה שלא שאני עושה כל יום מסכות או הולכת לקוסמטיקאיות. אני צופיפניקית אמיתית. במחנות קיץ אני מתקלחת שבועיים במים קרים".
פצעי בגרות
"בגיל 16 קיבלתי פנייה מסוכנות יולי, שראו תמונות שלי באינסטגרם. חודש אחר כך כבר טסתי ללונדון לאודישנים. מנסיעה לנסיעה הבנתי שיש מחיר שאני צריכה לשלם. מ־5 יחידות מתמטיקה ירדתי ל־4. ככל שעשיתי יותר קמפיינים (טופשופ, ג'י סטאר, גולברי, גולף) ‑ הגעתי פחות לבית הספר.
"מצד שני, בבגרויות לא ויתרתי לעצמי. יום לפני בגרות הייתי עולה על מטוס לארץ, לומדת כל הטיסה, נבחנת למחרת, פוגשת את המשפחה ועולה בחזרה על המטוס לניו־יורק. ככה בגרות אחרי בגרות. הדוגמניות שגרתי איתן לא הבינו למה אני מתאמצת כל כך. רובן עזבו את הלימודים. נראיתי להן הזויה".
הסודות
"חודש אחרי שנחתתי בניו־יורק קיבלתי טלפון מהסוכן המקומי שלי, ששאל אם אני מתרגשת לקראת האודישן מחר. שאלתי: איזה אודישן? נכנסתי למייל וראיתי הזמנה להיבחן לוויקטוריה'ס סיקרט. ישר טסתי לאימון של שעתיים. אם היו מודיעים לי מראש, הייתי עושה גם עשר שעות אימון. אין מה לעשות, להיות דוגמנית של ויקטוריה'ס סיקרט זה חלום.
"למחרת קמתי מוקדם, שמתי מסכה לפנים ונכנסתי לאודישן הכי באנרגיות של ישראלית. אחרי שבוע קיבלתי זימון לצילומי המותג הצעיר שלהם, פינק. בסוכנות שלי כבר סימנו את המטרה הבאה: להפוך אותי למלאכית הישראלית הראשונה של ויקטוריה'ס סיקרט.
"גם לקמפיין של אסתי לאודר הגעתי בזכות הסוכנות האמריקאית שלי שייצגה בעבר את קנדל ג'נר. הם מאוד לחצו שאנשי אסתי לאודר, שג׳נר היא הפרזנטורית שלהם, יראו אותי, למרות שאני דוגמנית מתחילה. האודישן היה מלחיץ. עשרה אנשים שהתחילו למשש לי את הפנים, לצלם לי את הריסים ולדבר איתי על ישראל. במקביל בודקים גם אם האישיות שלך מתאימה למותג, מסתכלים למשל איזה תמונות את מעלה באינסטגרם ומוודאים שאת לא מעלה סרטונים שאת שיכורה, נניח".
ממלכת דנמרק
"אבא שלי הגיע לטיול בארץ ופגש את אמא שלי בים. היא הייתה אז בת 18. הם התחילו לצאת ועברו לחיות יחד בדנמרק. כעבור חמש שנים אמא שלי רצתה לחזור ואבא שלי עשה עלייה.
"אני מאוד אוהבת את דנמרק, בעיקר כי אני טיפוס של חורף. מצד שני, זו מדינה קצת משעממת וכולם שם קרים וקצת מנוכרים אחד לשני. הכל גם קפוא ומרוחק, אתה יכול להיתקע בבית כמה ימים בגלל שלג שנערם על הדלת. עד היום אגב, כשההורים שלי רוצים שלא אבין משהו, הם מדברים ביניהם בדנית".
ג'חנון סטייל
"ג׳חנון ודוגמנות? הולך דווקא טוב. אני אוהבת לאכול בריא, אבל אם יהיה משהו טעים על השולחן ‑ אוכל אותו. אני לא עוצרת את עצמי. אולי לפני נסיעות חשובות אני מקפידה קצת יותר. אגב, אבא שלי מת על האוכל של סבתא. הוא אוהב חריף. גם הסבא הדני שלי היה זולל פלפלים אדומים חריפים".
ניו–יורק, ניו–יורק
"בהתחלה אבא שלי טס איתי לחו״ל. לקח אותי לפגישות, ישב עם הסוכנים. בשלב מסוים הוא חזר לארץ ואני עברתי לגור בדירת דוגמניות. בדרך חזרה לא הפסקתי לבכות. לא קל לחיות לבד בניו־יורק. הגעגועים הציפו אותי. נמאס לי לדאוג לעצמי כל הזמן, רציתי להיות ילדה של אמא, לאכול מה שבא לי, שהאחים יציקו לי. חיים רגילים של תלמידת תיכון.
"עם הזמן קיבלתי כלים להתמודד עם הלבד. אמא שלי מסמסת לי כל שעה עגולה ואני דואגת להעסיק את עצמי, עושה שופינג כשעצוב לי, ובעיקר מזכירה לעצמי למה אני שם. אחרי הכל, באתי כדי להצליח". •
לפנייה לכתב/ת 
