{ }
שני 18 בנובמבר 2019
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    אייל אלברט | צילום: צביקה טישלר
    זמנים בריאים • 13.01.2018
    הכל כואב – אבל לא מרגישים כלום
    אחרי שלוש שנים של סבל וכאב נוראייים בשל מחלת הסרטן עבר אייל אלברט הליך חדשני במרכז הרפואי איכילוב: ניתוח לניתוק "מסלול הכאב" בין האיבר החולה למוח, שמתבצע אצל חולים שכבר לא מגיבים למשככי כאבים. "אני לא מאמין שאני מתעורר בבוקר והולך לישון בלילה ולא כואב לי. זה אשכרה קסם", הוא מסכם
    אריאלה איילון

    זה השבוע הראשון בשלוש השנים האחרונות שלאייל אלברט (40) כבר לא כואב. לא כשהוא עומד, לא כשהוא הולך, לא בישיבה וסוף כל סוף גם לא כשהוא שוכב לנוח – וכבר לא נאלץ להתהפך ולהסתובב עד שתימצא התנוחה שקצת פחות מכאיבה לו. פשוט תמו כאביו העזים. ועכשיו הוא יוכל להתמודד טוב יותר עם מחלת הסרטן האלימה שמקננת בגופו. שלוש שנים מתישות וכואבות הגיעו אל סיומן באמצעות הליך חדש יחסית, ניתוח לכריתת מסלול הכאב.

     

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

     

    אלברט, נשוי ואב לילדות בנות חמש ושבע, הוא ראש צוות פיתוח בתחום התכנות. עד שהגיע לניתוח שגאל אותו מיסוריו הוא עבר דרך ארוכה, קשה ומתסכלת, שתחילתה בספטמבר 2014. "באותו חודש, במהלך כמה לילות רצופים, התעוררתי מכאב ברגל. הוא היה עמום במהלך היום, אבל ממש חריף בלילה", הוא מתאר. בשבועות הראשונים חשד אלברט שהגורם הוא תנועה לא נכונה שעשה תוך כדי פעילות ספורטיבית. אבל כשהכאבים החריפו והפכו להתקפים ארוכים וחזקים שהעירו אותו משנתו, הוא הבין שעליו ללכת לרופא.

     

    אבחנה מיידית

     

    "כשהמתנתי בתור לאורתופד הייתי משוכנע שאני יוצא משם עם מרשם לתרופות חזקות נוגדות כאב או דלקת", הוא משחזר, "אבל כבר מבדיקת מישוש ולאחר שתיארתי את התסמינים הוא מיהר להפנות אותי להדמיית MRI והוסיף שאגיע מיד עם פענוח הבדיקה למחלקה האונקו־אורתופדית באיכילוב, היחידה מסוגה בישראל. הייתי די המום. שאלתי אותו למה הוא ממהר כל כך לחשוד שזה סרטן, לפני כל בדיקה רצינית נוספת. הייתה לו תשובה נחרצת: 'כאב שמעיר בלילה, במיקום שהמוקד שלו הוא במקום שתיארת, מחשיד לסרטן'".

     

    הוא יצא מחדר הרופא והחל "לעבוד". "לא נתתי לעצמי אפילו שנייה ליפול או לרחם על עצמי כי הייתה לי משימה דחופה וברורה, להריץ בדיקה, לתאם תור ולטפל במחלה", הוא אומר. יומיים אחר כך כבר עבר הדמיית סי־טי, ובה נצפו גרורת בריאות. מאוחר יותר עבר הדמיית MRI שאישרה את הממצאים. ביופסיה שנלקחה מהגידול ברגל גילתה לרופאים שמדובר בתת־סוג של סרטן מסוג סרקומה. לאייל נאמר שמדובר בסרטן די נדיר של תאי הסחוס.

     

    כחודש אחרי שעלה החשד למחלה התאשפז אלברט במחלקה האונקו־אורתופדית באיכילוב ועבר ניתוח מורכב שבמהלכו נכרתו הגידול הממאיר ושני שרירים. "עברתי שלושה שבועות של התאוששות מהניתוח והתאמצתי למהר ולהתחזק כדי לעבור לשלב ב' במלחמה בסרטן: הקרנות", הוא משתף. הוא קיבל 35 הקרנות לתוך הגפה החולה, ורופאיו האמינו שהסיוט מאחוריו.

     

    "בשלב הזה נשלחתי חזרה לחיים שהיו לי, כולל תפקוד מלא בעבודה ובבית, כשכל חודשיים אני עובר מעקב סי־טי לבדוק מה שלום הגרורות בריאות שלי", הוא מספר. רק שמונה חודשים נהנה אלברט משגרת חייו הבריאה, ואז גדלו הגרורות בריאה אחת. "מיד הריצו אותי על מסלול כימותרפיה לבלימת המשך שגשוג הגרורות. חודשיים אחר כך נראה שהטיפול עבד. קצב גידול הגרורות נעצר, וזה היה המקסימום ששאפו להגיע אליו", הוא אומר.

     

    כבר בשלב זה הכאבים טופלו באמצעות נוגדי כאב שונים שאלברט נטל. "ואז, בסוף 2016, כשאני משוכנע שנפטרתי מהמחלה ברגל, התעוררתי איזה לילה עם כאב מטורף, שהמוקד שלו היה ברגל המנותחת, אבל בצד השני של הכריתה", הוא מספר. "כבר לא המתנתי דקה ובבוקר שאחרי רצתי למחלקה לבירור".

     

    בהדמיית סי־טי נצפה גוש. הסרטן חזר. "ניתוח בשלב הזה כבר היה מיותר מכיוון שהגידול החדש שלח גרורות לתוך הגפה, לאגן ולעמוד השדרה", מספר אלברט, "לכן בסיעור מוחות שקיימו הרופאים הוחלט לטפל בי באמצעות קרינה פוטונית, שאינה נהוגה בארץ. זו הייתה ברירת המחדל כי מיציתי את כמויות הקרינה הרגילות".

     

    באמצעות הביטוח הרפואי הפרטי טסו אלברט ובני משפחתו לבית חולים בניו־ג'רזי המתמחה בטיפולי קרינה מורכבים. "עברתי 28 הקרנות, רף שנחשב מקסימלי, כשבמקביל מתפתחות אצלי כל תופעות הלוואי: חולשה קיצונית, כאב נוראי, בחילה, הקאות וכוויות עמוקות".

     

    אחרי תקופת הפוגה ערכו הרופאים השוואה בין ממצאי הגידול לפני ואחרי הקרינה, ונראה היה שהטיפול הצליח: הגוש ברגל לא גדל. אבל בינואר 2017 הבינו האונקולוגים שהטיפול התרופתי הקבוע למניעת שגשוג הגרורות בריאה מיצה את עצמו והפסיק להשפיע. הוא נאלץ לעבור לטיפול חזק יותר: כימותרפיה חד־שבועית.

     

    "עברתי את הכימותרפיה הזאת תוך כדי שאני מותש מהמחלה, מתייסר מכאבים, כשפצעי הקרינה והכוויות שחלקן ישבו על צלקת הניתוח הראשון דורשים טיפול. זה היה בלתי נסבל. נאלצתי לפרוש מהעבודה ומרבית הזמן שכבתי כאוב במיטה", הוא מספר.

     

    הטיפול הכימי לא עזר. הוא התחיל טיפול אחר, שאף הוא לא צלח. "תוך חודש ראו שהגרורות בריאות גדלות, חרף כל הטיפולים שניסו כדי לפחות לשמר את גודלן", הוא משחזר.

     

    ניתוק ה"מרכזייה"

     

    כמו אצל חולים רבים, מה שהדיר שינה מעיניו היה הכאב הבלתי נסבל. כל טווח התרופות הקשות, לרבות מורפיום במינונים עולים, לא הצליח להקל את כאביו. עד שלפני שבוע הוא נגאל מייסוריו. "אחרי שהגידול ברגל פרץ גם לאגן ואייל סבל מכאב בלתי נשלט, ביצעתי אצלו ניתוח זעיר־פולשני לניתוק מסלול הכאב בחוט השדרה", מתאר ד"ר עידו שטראוס, מנהל היחידה לרדיו־כירורגיה והיחידה לנוירומודולציה במערך הנוירו־כירורגי באיכילוב. "הניתוח, קורדוטומי בעגה המקצועית, מתבצע כשהחולה בערות מלאה וללא משככי כאב, שוכב על גבו בתוך מכשיר סי־טי ייחודי לחדרי ניתוח. החדרתי מחט דרך הצוואר, בין החוליה הראשונה לשנייה, ללא צורך בחתך, ומשם בקו ישר הגענו לחוט השדרה. כל ההליך נעשה תחת שיקוף הסי־טי. המחט, שנושאת איתה אלקטרודה זעירה, נכנסת לחוט השדרה, ואז, באמצעות גירוי חשמלי יזום, אני מנסה לאתר את המסלול העצבי שמוליך את הכאב מהאיבר הכאוב למוח. החולה מגיב לי ב'כאן כואב', 'כאן לא', עד שבתוך הסבך העצבי אני מאתר את המסלול המדויק, צורב אותו על ידי זרם של גלי רדיו שחוממו ל־80 מעלות במשך חצי דקה, ובכך למעשה מנתק את מסלול הכאב ומנטרל אותו. למה הדבר דומה? למרכזייה טלפונית שאחרי זיהוי החוטים הרלוונטיים פשוט מנתקים אותם ואין יותר קשר".

     

    הטיפול מתאים לבני כל הגילים שמגלים עמידות לטיפול תרופתי. הוא נועד לטפל בסימפטום הכאב בלבד, אך לא לרפא את המחלה. "עד 5% מחולי הסרטן אינם מגיבים למשככים, ולהם נועד הטיפול, שההקלה ממנו ניכרת כבר על שולחן הניתוחים", מספר ד"ר שטראוס, שהוא ככל הנראה הרופא הישראלי היחיד המבצע הליך זה אחרי שהשתלם בנושא בבית חולים בטורונטו, קנדה. עם חזרתו ארצה לפני כשנתיים הוא ייסד באיכילוב את המרכז הארצי לטיפול זה, שאליו נשלחים מטופלים מכל בתי החולים בישראל.

     

    אלברט שב לביתו עם כוחות מחודשים להמשך ההתמודדות שלו במחלת הסרטן. "מאז, כלומר מלפני שבוע, אני לא מאמין שאני מתעורר בבוקר והולך לישון בלילה ולא כואב לי. זה אשכרה קסם", הוא מסכם.

     

     

    a@yediot.co.il־ariela