הבועה

בסוף השבוע הבא תימלא שנה - שרק מרגישה כמו מיליארד - לכניסתו של דונלד טראמפ לבית הלבן. טראמפ עצמו כבר השיק את החגיגות בסגנונו האופייני - כלומר חולל סערה מושלמת - והמגזינים מתחרים ביניהם על עיצוב השער הכי יצירתי לציון 365 ימי טרפת.

הצד המדוכא בארה"ב וביתר חלקי הגלובוס מסתפק בינתיים בפרס ניחומים: הופעתו של ברק אובמה בתוכנית הקאמבק של דיוויד לטרמן בנטפליקס. במשך קצת פחות משעה, השניים מחליפים מבטים מצועפים ושנינויות על החיים בגמלאות אחרי תפקיד בכיר ומלחיץ, מי כמנהיג העולם החופשי ומי כמנחה לייט־נייט. מעת לעת הם מגניבים הערה עם ניחוח אקטואלי, מבלי להזכיר את השם המפורש ולו פעם אחת.

מלבד ראיון קצר של לטרמן עם הסנטור ג'ון לואיס, מהפעילים האגדיים של התנועה לזכויות האזרח, הרגע היחיד שהתקרב לביקורת קונקרטית על הממשל הנוכחי היה כשאובמה קונן על אובדן האמון בעובדות. "מי שצופה בפוקס ניוז חי על כוכב אחר לעומת מי שמקשיב לרדיו הציבורי", הוא קבע בסאונד־בייט שנשמע מתוכנן. כמו כן, הנשיא ה־44, שבמעלה הדרך ידע לגבש סביבו מערך דיגיטלי משומן, גילה שדיקטטורת האלגוריתם דפקה את השיח הפוליטי. בוקר טוב.

כצפוי, לטרמן הוא לא האיש שישאל שאלות קשות וכישורי ההנהון שלו ירשימו גם את מעריצי שמעון ריקלין. ואילו אובמה לא מוצא לנכון להיפרד מחליפת הממלכתיות, גם לאור הטלטלה באמריקה והניסיון השיטתי למוטט את מורשתו. השיחה שלהם שופעת אינטימיות וחיבה, אך מנותקת כמעט לגמרי מהמהומה הפסיכית שמשתוללת בחוץ. בחדר יש לא פיל אחד אלא עדר שלם, אבל אובמה ולטרמן מעדיפים לפטפט על הרכבת מנורות והתחביבים של הילדים.

למעשה, יש לסווג את המשדר הזה בקטגוריה מיוחדת: לא "תוכנית אירוח" ולא "ספיישל", אלא פורנו לליברלים. בעוד ערוצי החדשות טוחנים מציאות מטורללת, לטרמן ואובמה מציעים לקהל היעד מנה מרוכזת של החומר שכל כך עינג אותם לאורך שתי קדנציות. בעוד הלהביור של טראמפ מכלה את כל מה שאובמה מייצג וחצי אומה מריעה, בעיר המקלט של לטרמן יש משמעות לנשיא שהוא אדם נאור, אינטלקטואל אמיתי ואפילו דובר אנגלית.

וכפי שפורנו מעוות לחלוטין את האקט המיני תמורת פורקן מיידי, כך הדיאלוג בין לטרמן לאובמה הוא אסקפיזם טהור על חשבון בירור נוקב. במקום שהראיון יפקח את עיניהם של הצופים, הוא קורא להם לדחוף את הראש מתחת לשמיכה ולפזם שם את "אנחנו נתגבר".

זה לא עובד ככה יותר, בדיוק בגלל הסיבות שאובמה עצמו מנה ואוזכרו לעיל. חנופה הדדית ודיבורי סרק על השראה לא רלוונטיים עכשיו. מעשי אובמה טובעים בים ובמקום לזעוק, לצעוק ולבדוק מה פשר הריאקציה הקיצונית הזאת והיכן לעזאזל היא תיגמר, הוא ולטרמן אומרים שירה.

בקטנה

מעללי יונתן רושפלד, שנחשפו בעיתון זה בסוף השבוע, הם עדות נוספת לאופן שבו גופים כמו קשת הסכינו עם התנהגות פוגענית רק כי הטאלנט סיפק סחורה. כמעט בלתי נתפס שהאיש שרד ב"מאסטר שף" לא דקה, אלא כמה עונות אחרי שנודע כיצד הוא מתנהל. לא ייאמן שלאחר מכן הוא עוד לוהק לריאליטי חדש בקשת שהתפוצץ, ומשם המשיך לצילומי "גולסטאר" של הוט. בעולם מתחוללת מהפכה, ואצלנו האוכל המקולקל עדיין מוגש בתור מנת ספיישל.