השאלה היומית: בעקבות הראיון עם גיא פינס: האם החרטה של אייל גולן מספקת בעיניכם?

מה הבעיה שלנו לסלוח?

אתי אברמוב

אייל גולן חש, וכנראה בצדק, כי בבית המשפט של הציבוריות הישראלית הוא עדיין נרדף. בלתי נסלח. ולראיה: גם בראיון המיליון ומשהו שלו מאז פרוץ הפרשה לפני יותר מארבע שנים הוא עדיין נדרש לה, ומוצא את עצמו מתנצל, מסביר מחדש, וזאת למרות שבפועל התיק נגדו נסגר מחוסר ראיות מספיקות ושחלק מהקטינות המתלוננות הודו כי שיקרו.

אז מה הבעיה שלנו לסלוח לו? למה דווקא אנחנו, העם שכל כך מקדש את מוסד יום הכיפורים ואת הסליחה האולטימטיבית הגלומה בו, לא מצליח לעבור לסדר היום כשמדובר בזמר הנערץ?

"לא פשוט להיות פשוט", שר גולן באלבומו האחרון. במקרה שלו מתברר שמבחן בוזגלו עובד הפוך — דווקא כשאתה בוזגלו אנונימי ופשוט אולי יסלחו לך. אבל אם אתה אייל גולן, זוכרים בעיקר את ראשי הפרקים הפיקנטיים: פותמוביל, אבא, מגדלי יו. כי ככה עובד הזיכרון הסלקטיבי שלנו שהוא, כידוע, חזק יותר מכל אמת עובדתית. אי אפשר להילחם בזה. כל כך הרבה פעמים כשאני מראיינת נפגעות תקיפה מינית הן אומרות: "אם לפחות היה מסתכל לי בעיניים ומבקש סליחה". ובכן, גולן כבר הסתכל בעיניים לכל עם ישראל. עכשיו אולי הגיע תורם של כל הבלתי מסופקים עד כדי מרמור להסתכל לעצמם בעיניים ולהודות שבהתאם לעובדות אולי גם הם קצת הגזימו וזה הזמן לשחרר.

זו גם הגדולה שלנו כנשים: להעריך את מי שמביע חרטה, בעיקר על מעשים שמקורם בפזיזות, חוסר אחריות וחוסר מחשבה. יש בזה משהו פרקטי: אם לא נדע לסלוח, למה שגברים בכלל יתאמצו להבין איפה טעו ולבקש סליחה? גם לגולן הייתי ממליצה לשחרר. להפסיק לִרְצוֹת לְרַצּוֹת, להפסיק לבקש שיסלחו לך. הבנו את המסר, אתה הבנת את המסר. מעתה ועד עולם חובת ההוכחה עליך.

יש כתמים שאסור למחוק

אנה בורד

"מצטער" הוא אחד השירים היפים של אייל גולן. מילה שהוא מסלסל כל כך יפה עם הלחן, אבל היא לא יוצאת לו מהפה בקלות כשזה מגיע לפרשת הקטינות שבה סיבך את עצמו. הערב, בריאיון לגיא פינס בקשת, אייל גולן ייקח אחריות. אייל גולן יודה, "כשלתי". אבל הוא לא יתנצל מכל הלב.

"לטעות חולשה אנושית ולמחול מעלה אלוהית — מקווה שזה מה שיהיה בסופו של דבר", הוא אומר לפינס. "ביקשת סליחה הרגע?" תוהה המראיין. "כן, אני אומר אותה הרבה זמן, אנשים לא מקשיבים". כלומר הבעיה בנו, לא בו. כי גולן הוא הצ'אק נוריס שלנו. הוא לא מאחר, הוא מתעכב. הוא לא מזיע, הוא שותה החוצה. גם כשהתעלף בהופעה לפני כמה חודשים, סיפר ל־"7 לילות" שזה בגלל שנתנו לו כדור שמיועד ל"כאבי מחזור של אישה, משהו שיכול להרוג סוס". גולן לא יודע חולשה מהי. והוא מצפה שאנשים יסלחו — גם אם לא יתנצל מפורשות.

יותר מזה, נדמה שגולן בעצמו מחכה להתנצלות. הוא מעריך בפני פינס שהפסיד 30 מיליון שקל בגלל הפרשה. כאילו מבקש שירחמו עליו. זמר מצליח ואמיד. כאילו הנזק האמיתי לא נעשה לנערות חלילה. אבל מי שמצטער באמת, מכל הלב, על מה שעשה (והרי הוא בעצמו מודה, "כשלתי"), לא מנפנף ככה בכסף שאיבד בגלל ההתנהגות שלו. ואין מה להתפלא אם כך, ש"אנשים לא מקשיבים".

בשורה התחתונה, ספק אם יש כאן בקשה אותנטית למחילה ולא עוד ניסיון לשיקום התדמית הציבורית של גולן — לקראת תוכניתו החדשה בקשת. כאילו הוא צריך עוד דחיפה קדימה. אחרי שחזר לראש טבלאות ההשמעות, עם הופעות מול אולמות מפוצצים, סיבוב עם אתניקס, והשתתפות ב"גולסטאר" של הוט, גולן יתפוס בקרוב את המשבצת היוקרתית בפריים־טיים של ערוץ 12 לצד אביב גפן. אין חותמת אולטימטיבית מזו. ובתכלס, אייל גולן מוכיח שהוא במילא לא צריך להתנצל. מי שרצה, כבר סלח מזמן. ומי שלא ירצה — שום "מצטער" לא יעזור. ובעיקר, יש כתמים שאי־אפשר למחוק, ואסור למחוק.