"אמרתי לה: אני עוז זהבי, אני אכבוש את העולם, כדאי לך לקחת אותי"

המפגש בין עוז זהבי לסוכנת שלו רינת איתן יכול בקלות להיות פתיח לסדרה על צעיר אלמוני שחולם להפוך לכוכב ומצליח בגדול. רק שהסיפור הזה קרה באמת. "הייתי קצת אחרי השחרור מהצבא ויצאתי עם חברים להופעה של 'הג'ירפות'. באמצע ההופעה גלעד כהנא אמר שיש בעיה עם המתופף ושאל מי רוצה לעלות להיות על התופים במקומו", מספר זהבי. "חברים שלי אמרו: 'יאללה עוז, תעלה'. התביישתי, ומישהו אחר עלה. הבחור הזה ניגן הכי גרוע בעולם. הזדעזעתי והתבאסתי שאני לא זה שעליתי לבמה. כשהגעתי הביתה החלטתי לפתוח ספר טלפונים של דפי זהב ולברר מה הכתובת של סוכנות השחקנים הכי קרובה. בוקר לאחר מכן הלכתי לכתובת שמצאתי, נכנסתי למשרד ואמרתי לבחורה שישבה מולי: 'אני עוז זהבי, אני אכבוש את העולם, כדאי לך לקחת אותי'. היא כמובן ענתה שלא למדתי משחק ושאין לה איך לעזור לי". רינת מחייכת. "הייתי באותה תקופה בוקרית בסוכנות שאליה עוז הגיע. הייתי בתחילת דרכי בתעשייה ושמעתי את השיחה מהחדר הסמוך. הייתה לו כריזמה שאי אפשר היה להתעלם ממנה, ולא הצלחתי להבין איך בסוכנות בוחרים לנפנף אותו רק כי הוא לא למד משחק. אני ממש זוכרת איך כתבתי את המספר שלי על פתק ורוד קטן ורצתי אחריו כשהוא כבר היה בדרך החוצה ואמרתי לו, 'תתקשר אליי מחר'".

14 שנה עברו מאז. היום עוז זהבי הוא אחד השחקנים המצליחים בישראל, אבל הכל התחיל ברגע ההוא. "לאחר המפגש בסוכנות התקשרתי לרינת ונידנדתי לה שלא תשכח אותי. היא אמרה לי שהיא תשלח אותי לאודישן אחד בלבד כי הסוכנות לא תומכת בה בזה. עניתי לה: תני לי אודישן אחד, זה כל מה שאני צריך. האודישן היה לסרט 'לנצח את מיקי ברקוביץ''. היו שם בערך 300 מועמדים, ואני זה שקיבלתי את התפקיד", מספר עוז. "מיד לאחר שהוא קיבל את התפקיד", ממשיכה איתן, "הסוכנות חזרה בה ועוז חתם אצלנו חוזה. אני פתחתי לו את הדלת, את השאר הוא כבר עשה בעצמו".

"מרגיש כמו בבית"

חמש שנים לאחר מכן פתחה איתן סוכנות משלה עם שותפה אילן צלר. זהבי, שלא שכח את העובדה שהיא הייתה הראשונה שפתחה לו את הדלת, בחר לעבוד איתה. "היה לי ברור שאני הולך אחריה", הוא מספר. "רינת גילתה אותי, היא נתנה לי את הצ'אנס שאף אחד אחר לא היה נותן לי. היא הכי טובה לי".

"ביני לבין עוז", אומרת רינת, "יש חיבור מיוחד, אמינות וחברות אמיתית. זה לא פחות חשוב ממקצועיות כשמדברים על ניהול אישי. רק בארץ יש את המושג הזה מנהל אישי, שזה אדם אחד שעושה הכל. בוחן הצעות, מסמן דרך, מחליט מה נכון ומה פחות, הפקה, יח"צ, והרשימה עוד ארוכה. ניהול אישי הוא הכל: מהכי אישי להכי מקצועי. ובשביל שזה יעבוד צריך להיות אמון בעיניים עצומות, וכשאני אומרת אמון אני מתכוונת לאמון הדדי".

לאחר שמונה שנים יחד עוז ורינת החליטו להפריד כוחות, ואין להם בעיה לדבר על זה בפתיחות. "אני הייתי הסוכנת הראשונה של עוז, והוא הרגיש שהוא צריך לבדוק מה יש בחוץ", היא מסבירה. "אני הפרצוף הראשון שהוא פגש בתעשייה. הוא הכיר רק את ההתנהלות בסוכנות שלי ולא חווה משהו אחר".

זהבי: "הרגשתי שאני רוצה לגלות עוד עולמות, לראות איך זה עובד במחוזות אחרים. זה בדיוק כמו ילד שמגיל 15 יוצא עם בת הזוג שלו והם עומדים להתחתן. הוא פתאום מרגיש שהוא לא חווה ולא טעם מספיק מהעולם, ובסוף חוזר הביתה לאישה שלו כי הוא מבין ששם הכי טוב לו. ככה אני, הלכתי ובדקתי מה יש בחוץ וגיליתי שהכי טוב לי בבית, והבית שלי הוא לצד רינת. אז כן, אני זה שעזבתי ואני גם זה שחזרתי. בחרתי לפרוס כנפיים ולבדוק מה יש במקומות אחרים, ורינת תמיד נתנה לי את ההרגשה שיש לי בית לחזור אליו, בכל שלב שארצה לחזור. אחרי שלוש שנים חזרתי אליה".

רינת, לא כעסת?

"לא, אני חושבת שכעס זאת לא המילה הנכונה, אבל גם לא נפגעתי. זה חלק מעבודתו של סוכן, להבין שיש לשחקן רצון לחשוב מה היה קורה אם הייתי במקום אחר, אז עוז בחר לנסות את המקום האחר. בעולם המקצועי זה דבר שקורה לא מעט, ואם כל הצדדים היו מבינים שזה חלק מהמקצוע אז זה לא היה נשמע כל כך שערורייתי".

אחרי כל כך הרבה שנים ביחד זהבי ואיתן הם כמו זוג נשוי. מספיק להם מבט קטן, בלי לדבר, כדי להבין אחד את השני. "החיבור העמוק בינינו", מסביר זהבי, "נוצר בגלל הדרך שעברנו יחד. שנינו פרצנו בערך באותה תקופה, כל אחד בתחום שלו. תמכנו זה בזה והיינו שם כדי לדחוף אחד את השני בדרך למעלה. אחרי כל כך הרבה שנים יחד יש דברים שאנחנו בכלל לא מדברים עליהם, ברור לשנינו מה הדרך הנכונה. אנחנו לא סתם 14 שנה ביחד. אני מתייעץ איתה על הכל".

איך מפרידים בין הצד המקצועי לחברות הקרובה שמתפתחת עם השנים?

רינת: "קודם כל אנחנו שומרים על מסגרת מקצועית, ורק כשאנחנו מסיימים לעבוד אנחנו עוברים למצב חברות. חייבים לעשות הפרדה. בזמן ש'עספור' הפך ללהיט ענק, עוז בדיוק צילם את הסדרה 'חיים אחרים'. היו לו ימים עמוסים בטירוף, אבל לא נתנו לזה להרחיק בינינו. בסוף כל יום צילום עוז היה מגיע אליי הביתה והיינו יושבים בסלון וצופים יחד בפרק היומי של 'עספור'. אני חושבת שהרצון הזה לראות את התוצאה הסופית של העבודה הקשה שלנו ביחד אומר הרבה על הקשר בינינו".

אז אין לחברות ביניכם גבולות?

רינת: "אנחנו נפגשים הרבה לצהריים או יושבים על בירה. אחרי כל השנים ביחד כל אחד יודע מה נכון ומה לא נכון בקשר".

זהבי: "אנחנו יודעים לשמור גם על הפרדה. יש בינינו כבוד למקום הפרטי האחד של השנייה וההפך. אנחנו קודם כל קולגות, שותפים לעבודה. ברור שרינת מכירה אותי טוב מהרבה אחרים, הרבה שעות ביחד עושות את שלהן, אבל יש גם מקומות שנשארים שלי. הזוגיות שלי, למשל, נשארת לעצמי".

איך נשארים בטופ לאורך זמן?

זהבי: "לא מעניין אותי להיות בטופ, וזאת גם לא המטרה שלי ושל רינת. יש דבר אחד שמנחה אותנו וזה לעשות את הדרך מעניינת, בעלת ערך, תוכן והתפתחות. הפרמטר הכי חשוב שלנו זאת הדרך ופחות אם הסדרה או הסרט יהיו להיט או לא. יותר מזה, לפעמים יש ויתורים גדולים מאוד בגלל שאנחנו חושבים שזה לא מתאים לדרך שבחרנו, גם ויתורים כלכליים. ישראל זה לא הוליווד. התעשייה קטנה ואין הרבה תפקידים. גם היום אני עדיין הולך לאודישנים וצריך להילחם. תפקידים שאני באמת רוצה לעשות עולים לי בדם, יזע ודמעות. אני לא יכול לנוח על זרי הדפנה".

"סומך עליה בעיניים עצומות"

ההבדלים בין עוז לאיתן ניכרים מיד בראיון. הוא אימפולסיבי יותר, עונה מהר ומדבר מהבטן. רינת מחושבת ושוקלת כל מילה. "כשהכרנו הייתי הגורם המתווך של עוז לתעשיית הבידור", מסבירה איתן את הדינמיקה בין שניהם ואת השינויים שחלו עם השנים. "הדברים זרמו רק דרכי כי לי היו הקשרים והכוח, הוא היה צעיר ורק רצה ללמוד. היום, במקום שעוז נמצא בו, הדברים כבר זורמים גם דרכו".

זהבי: "היום רינת מקבלת ממני את החופש הכי גדול לפעול יותר מאי־פעם".

מתי השחרור הזה קרה?

"אנחנו בסבב ב', זה תמיד יותר טוב", צוחקת רינת.

זהבי: "זה קרה כשהבנתי שלא הכל סובב סביבי. אני בסך הכל ציר בתוך מערכת ענקית. אחרי שבדקתי מה סוכנויות אחרות יכולות להציע לי, הבנתי את הערך המוסף שאני מקבל אצל רינת. אני סומך עליה בעיניים עצומות, אז למה בעצם לא לשחרר ולתת לה לעשות את מה שהיא טובה בו?"

לרינת חשוב שהכל יהיה על השולחן ושכל הצעה תעלה לשולחן הדיונים, גם אם ברור מראש שהתשובה תהיה שלילית. מה עושים כשאין הסכמה? רינת ועוז מצאו דרך יצירתית — הם מערבים בורר, את אילן, השותף של רינת בסוכנות.

זהבי: "אין אפשרות שאני אגיד כן להפקה אם רינת לא בעניין. ההחלטה הסופית חייבת להיות חד־משמעית, כי רינת לא יכולה כמובן לעשות משהו בלעדיי, אבל גם אני לא יכול להתנהל בלעדיה. מה, אני ארים טלפון למפיק ואגיד לו בוא נסגור חוזה? מי יילחם בשבילי אם רינת לא בתמונה? וכדי להילחם מהלב היא חייבת להאמין בזה. מובן שהיו מקרים של אי־הסכמה, אבל יושבים ואף אחד לא קם עד שאין החלטה סופית. אם אני מאמין במשהו בלב שלם, אני אגרום לרינת לראות את זה".

מה קורה במצב של כישלון?

זהבי: "ההצלחה שלנו משותפת, וככה אנחנו גם מסתכלים על הכישלונות. אנחנו אוהבים לנתח ולפרק ביחד כל דבר לגורמים קטנים, להבין מה נכון ואיך היה הכי נכון בדיעבד לעשות את הדברים. רינת היא לוחמת והיא לא מפסיקה לדרבן אותי, אבל הכי כיף זה הצחוקים המשותפים וההבנה העיוורת בינינו. הוזמנו השנה להגיע לפסטיבל ונציה. היה כיף גדול, ובשלב מסוים מיצינו ורצינו ללכת מהאירוע, והמצאנו מילת קוד. המילה הייתה מיצינו במבטא איטלקי". עוז מחקה את המבטא, ושניהם מבקשים להפסיק את הראיון לכמה דקות, עד שירגעו מהתקף הצחוק.

לראיון, אגב, רינת הגיעה עם כריך מושקע במיוחד עבור זהבי. "תמיד תראו אותנו מגיעים עם שקית מלאה בסנדוויצ'ים ובקבוקי שתייה", היא מסבירה. "למדנו לא לסמוך על ההפקות השונות, אנחנו הכי בוטחים בעצמנו, ואל תיפגעו ב'ידיעות אחרונות', אבל גם אליכם הגענו מוכנים". •