"יופי הוא פצע" של אקה קורניאוואן הוא הספר האינדונזי הראשון שמתורגם לעברית, והוא בהחלט ראוי לכבוד הזה. הספר, שהיה מועמד לפרס המאן בוקר, הוא יצירת מופת אפלה ומרהיבה על פרוצה שקמה מהקבר 21 שנים אחרי מותה, וגורלה האכזר שזור בהיסטוריה המדממת של מולדתה, כפי שהיא משתקפת בעיירה דמיונית באי ג'אווה, מקום אפוף מיסטיקה והתרחשויות על־טבעיות. לפרוצה שקמה לתחייה, דיואי איו שמה, יש שלוש בנות יפהפיות, שככל הנראה נגזר עליהן ללכת בדרכה, אבל 12 יום לפני מותה, בגיל 52, היא ילדה תינוקת מכוערת להדהים בעיני כל רואיה, שחורה כפחם, יצור בלהות שטני. ואז איו עטפה את עצמה בתכריכים וחיכתה למלאך המוות שיבוא לנחם אותה. עכשיו היא שוב כאן, ויש לה מטרה אחת – נקמה (מאנגלית: צילה אלעזר, בהוצאת שוקן).