סופי מודל
כשהיו ילדות קטנות, הן דמיינו שבסלון שלהן בחולון נערכות תצוגות אופנה בכיכובן. הגדולה, סופי מצטנר, הגשימה את החלום בענק, בגיל 14 וקצת, כשכבשה את פסגת האופנה העולמית. שנתיים וחצי אחר כך, אחותה הקטנה, ניקול, מתכוננת ללכת בעקבותיה. עכשיו הן חולמות לצעוד ביחד על המסלולים הכי זוהרים ולהיות התשובה הישראלית לצמד הדוגמניות הלוהט, האחיות ג'יג'י ובלה חדיד. הפקת אופנה כפולה
חודשים ספורים בלבד מפרידים בין ניקול מצטנר, בת ה־13 וחצי, לגיל שבו פרצה לעולם האופנה הבינלאומי אחותה, הדוגמנית סופי (סופיה) מצטנר, שהתפרסמה אז כסינדרלה מחולון. האחות הגדולה, סופי, היום בת 17, הייתה בת 14 ומשהו כשצעדה לראשונה, ובמפתיע, בשבוע האופנה בפריז כפנים החדשות של מותג־העל דיור. הג'וניורית כבר חתומה בסוכנות דוגמנות (זו שגם אחותה חתומה בה, כמובן), והסוכנויות של האחות בפריז ובניו־יורק כבר הביעו בה עניין, אבל ניקול הקטנה תיאלץ להמתין בסבלנות.
"אם זה היה תלוי בי, הייתי כבר מצטלמת", אומרת ניקול. "ממש־ממש רציתי. בינתיים רוצים לשלוח אותי לשיעורי הליכה, טסטים של צילומים ושיעורי אנגלית. אולי בשנה הבאה נטוס לאירופה להרגיש את הווייב. בסוכנות רוצים שהעבודה הראשונה שלי תהיה משהו גדול. עם סופי זה הצליח".
סופי התגלתה במקרה על ידי מעצב־העל ראף סימונס שעמד אז בראש בית האופנה דיור ומיהר להחתים אותה. עכשיו היא מכהנת כפרזנטורית של פקטורי 54, ללין ומותג שמלות הכלה והערב דנה הראל. "אני לא לוחצת על ניקול בכלל, אבל זה פתח לה את התיאבון", היא אומרת. "כשהתפרסמתי, ניקול הייתה מאוד קטנה, בת 11. היא הייתה באה אליי ומבקשת: 'סופי, תגידי בסוכנות שיסגרו לי צילומים, תגידי כבר', אבל היא לא הייתה בשלה להתחיל לדגמן".
גם את התחלת לדגמן בגיל צעיר.
"אני רואה איזה שינויים עברתי בשנתיים־שלוש האלו – זו לא אותה סופי. התחלתי להתלבש בהתאם, צברתי ביטחון. העתיד של ניקול מובטח, אני באמת מאמינה בזה, אבל צריך לחכות. היא בגיל שבו קשה להתמודד עם דעות נחרצות של אחרים ולעמוד מול חשיפה גדולה. רק כשאתה מתבגר אתה מבין את המחירים של המקצוע. גם אני סימנתי גבולות: בחיים לא אלך לאפטר־פארטי אחרי התצוגות. מה ילדה בת 11 יודעת על העולם – לשחק מונופול?"
אמא קטנה
סופי: "תמיד היה בינינו חיבור טוב. הייתי סוג של אמא שנייה עבור ניקול ועבור אחי הקטן. אמא שלנו עבדה מחוץ לבית בניקיונות, ואני הייתי מכינה להם אוכל ומנקה את הבית. הייתי גם אמא שדואגת וגם אחות גדולה שיכולים לשאול אותה ולהתייעץ איתה בכל דבר. עבורי זו המון אחריות, כי אני משמשת דוגמה לניקול. אם לא אלך לבית הספר, למשל, גם היא לא תלך. אם אתלבש בצורה זולה, היא יכולה לחשוב שככה מתלבשים".
ניקול: "סופי כל הזמן עזרה לי ותמכה בי. אני משתפת אותה בהכל".
סלון היופי
סופי: "אני זוכרת שכשהיינו ממש קטנות היינו תמיד עושים בבית מסלולי תצוגה. אח שלי לבש שמלה, ניקול נעלה עקבים. שתינו היינו טום בוי, משחקות כדורגל בשכונה בחולון".
ניקול: "תמיד היה לי ברור שסופי תהיה דוגמנית. יום אחד היא באה ואמרה: 'אני טסה לחו"ל. יש לי עבודה'. לא הבנתי אז כלום בעולם האופנה, לא ידעתי מה זה דיור. בשנה הראשונה ממש קינאתי בה. אמרתי, 'גם אני רוצה להיות כמו סופי'. אני רואה בסופי מודל. אני רוצה להיות כמה שיותר קרובה אליה. שניסע ביחד בעולם ונצטלם".
סופי: "לטוס ביחד לעבוד יהיה צ'ופר ענקי".
אחוות אחיות
סופי: "כשניקול הצטרפה אליי לאירועים התחילו לשים לב אליה. היא ממש־ממש גבוהה יחסית לבנות גילה, עוד מעט היא תעבור אותי. במסיבת יום ההולדת האחרונה שלי היא פתאום מצאה את עצמה בפוקוס".
ניקול: "הייתי ממש לחוצה, אבל כשראיתי איך אחותי מתנהלת מול הצלמים, עשיתי כמוה. כעבור כמה ימים התמונות האלו התפרסמו באינטרנט ובכיתה אמרו לי: 'איזה יופי, את תהיי דוגמנית מצליחה כמוה, ואולי אפילו תעברי אותה'".
סופי: "אמא מה־זה תשמח אם יהיו שתי דוגמניות בבית. היא הכי דוחפת. היא מאוד גאה בי, אז להיות גאה בשתיים? ברור".
ניקול: "אתה יודע מי הכי רוצה שאהיה דוגמנית? אבא".
סופי: "הצלחה של אחות יכולה לפתוח דלתות. מזכירים לנו כל הזמן את האחיות האושיות ג'יג'י ובלה חדיד. אין ספק שהן מודל. הן לא מפסיקות לעבוד לרגע, נמצאות בכל מקום, מצטלמות לכל דבר".
שיעור מהחיים
סופי: "בגלל שראף עצמו גילה אותי, זרקו אותי ישר למים. לאוקיינוס. למזלי, הוא לקח אותי כפרויקט מיוחד, ממש הבייבי שלו, וכשהגעתי לפגישות ולצילומים לא הייתי צריכה לחכות בתור. היום, כשהחוזה עם דיור הסתיים, אני מחכה כמו כל הדוגמניות בתור לאודישנים, וזה אתגר. עם ניקול אפשר לעשות את זה בהדרגה. אני לא רוצה שהיא תחזור על הטעויות שלי. אני נחתתי עם אנגלית מזעזעת, בקושי יכולתי לתקשר. היום אני מלמדת אותה אנגלית. מצד שני, אני לא חושבת שצריך לשלוח אותה לעולם הזה עם ספר הוראות. אני בטוחה שהיא תזרום ותמצא שם את המקום המיוחד שלה".
דומה לא דומה
סופי: "שלשום הייתי באירוע, והמפיק אמר לי: את מאוד מוכרת לי. אמרתי לו: אולי ראית אותי בטלוויזיה. הוא אמר: לא, לא, אני עובד בקפטריה בבית הספר שבו לומדת אחותך".
ניקול: "לפעמים מתבלבלים בינינו. יש בבניין שלנו שכנה שכל הזמן אומרת לי: 'יו סופי, את מושלמת, את מהממת'. גם בקניון אומרים לי: היי, סופי".
סופי: "אנחנו דומות, אבל גם שונות. לי אין גומות בלחיים, לה כן. האוזניים שלי פייפר, שלה יותר יפות. היא זכתה בעיניים מלוכסנות. לי יש שיער דק, ולה מלא. אני עם שביל באמצע, היא תמיד עם שביל בצד. אני טיפוס שאנטי־בנטי, יכולה לישון 24 שעות. ניקול היא דרמה קווין, עושה הצגות, מדברת ללא הפסקה. אקטיבית. לי יש רי"ש מתגלגלת, אני לא יודעת איך אתם מצליחים להוציא אותה מהגרון. לניקול אין. אני לא סובלת חורף. גשם, להתלבש כמו בצל".
ניקול: "ברור שחורף. אני לא סגורה בתוך עצמי, יש לי מלא חברות. לסופי לא, היא טיפוס מופנם, אני לא אוהבת לישון, קמה כל יום בשש בבוקר. אני מאוד תוססת ומלאת אנרגיה. באולינג, שחייה, גלגיליות, חדר כושר. אני רוצה להרים משקלות. לסופי אין כוח, אבל היא חייבת. אני גם הנאני של שני הצ'יוואוות שלנו, סופי אף פעם לא הוציאה אותם לטיול או שמה להם אוכל בצלחת. אני מאוד אוהבת להתלבש. תמיד ארוך, גם בקיץ, ובצבעים שמושכים את העין".
סופי: "אני אוהבת ללבוש שחור־לבן, אבל כל הארון שלי עובר אליה. היא גונבת לי המון נעליים. פתאום אני רואה ג'ינס שלי עליה. סקיני לא אתן לה. חשוב שנשמור על הזהות השונה שלנו".
פחמימות או חלומות
סופי: "אני מאוד בעייתית באוכל. לא אוכלת המון דברים, אפילו ירקות לא. במסעדות אני יכולה למצוא אולי שלוש מנות שמוצאות חן בעיניי, רק סלמון או עוף, וגם זה עם המון בקשות".
ניקול: "אני יכולה לאכול הכל – פיצה, המבורגר – ולא להשמין".
סופי: "בינתיים, חמודה".
לפנייה לכתב/ת 
