מעגל קסמים של מטבע חזק

לראשונה זה שבועות ארוכים עלה אתמול אחר הצהריים חיוך על פניהם של התעשיינים והיצואנים הישראלים. אחרי תחינות של ממש שקראו לבנק ישראל לנסות לעשות מעשה כדי לאושש את שערו של הדולר, שהידרדר לשפל בן שש שנים וחצי — הבנק המרכזי התערב במסחר במטבע חוץ, ושער הדולר קפץ.

רוב הישראלים דווקא מבסוטים למדי מצניחת שערי הדולר והיורו. זה מכבר הם מוציאים מאות, ולפעמים אלפי שקלים, פחות מאשר בעבר, ביציאתם לחופשות בחו"ל. הבילוי בחו"ל הפך לזול ב־10%, לפעמים גם ב־20%, עוד לפני הלואו־קוסט.

אז למה התעשיינים והיצואנים סובלים כל כך? התעשיין הרי משלם שכר, ארנונה, מים, חשמל ומסים - בשקלים. כאשר היצואן מקבל בתוך זמן קצר מאות אלפי שקלים, ולפעמים גם מיליוני שקלים, פחות - על המוצרים שייצא לחו"ל בזמן שתשלומיו בארץ רק מתייקרים - ההפסד הכספי הוא רק שאלה של זמן.

הגורם היחיד שיכול בעצם להשפיע על שער השקל מול הדולר והיורו הוא בנק ישראל. לא ראש הממשלה, לא שר האוצר, לא שר הכלכלה. לבנק ישראל יש אמצעים אחדים להחליש את השקל מול המטבעות הזרים. העיקרי שבהם הוא רכישת דולרים בעת המסחר במט"ח ועל ידי כך הגברת הביקושים והעלאת שער הדולר באופן מלאכותי. זה בדיוק מה שקרה אתמול.

כמו כן יכול בנק ישראל להוריד את הריבית במשק ולהחליש כך את השקל. אולם, כאשר ריבית בנק ישראל עומדת כבר כמעט שלוש שנים על שיעור שפל של 0.1% לשנה, אין עוד הרבה לאן לרדת. לפי שעה, הנגידה חוששת לקבוע ריבית שלילית בישראל, כפי שנעשה ביפן למשל. גם רכישת דולרים יכולה אמנם להיעשות מדי פעם, אך לא בהיקף של מיליארדים רבים. וכך גם יכולתה של הנגידה להשפיע היא מוגבלת.

זוהי בעיה למדינה שהמטבע שלה חזק מדי, בשל כלכלה יציבה וצומחת. מין מעגל קסמים כזה, שאין לו בעצם פתרון אמיתי.