כמה אתה צודק

דיסק | עד עכשיו (האוסף), ירמי קפלן

לירמי קפלן היה תפקיד כפול בגל הרוק ששטף את ישראל במחצית הראשונה של שנות התשעים, והוא גילם אותו מצוין. בתחילתו כמתופף של "תערובת אסקוט", ולקראת סופו עם שני אלבומיו הראשונים כסולן: הראשון והמרענן עם "הפרחים" מ־1994 ו"בוקר טוב" שיצא שנה אחרי והוסיף לקפלן להיטים כמו "מחפשת" ו"הדפוק הזה".

סופו של הגל ההוא, לאחר אסון ערד ורצח רבין, אמנם לא גרם לקפלן – כמו למרבית חבריו לסצנה – להפסיק ליצור, אלא שהם נאלצו להמשיך עם כתף קרה יותר מהרדיו ורק עם חלק קטן מהקהל, שרובו דילג לטרנד המוזיקלי הבא. קצת כמו מה שקרה לקולגות שלהם מעבר לים, מינוס מיליוני הדולרים בבנק וסיבובי ההופעות הטראנס־אטלנטיים.

בקפלן, שעורך כעת סיכום ביניים לקריירה עם "עד עכשיו", האוסף החדש והמאוד מהנה שלו, תמיד היה משהו קצת ממזרי. אלו לא רק האנרגיות האדירות שהוא היה משאיר מעצמו על הבמה בכל הופעה, אלא גם שירים נהדרים שמתחילים כמו בלדה ותוך דקה מגיעים להילוך חמישי. למשל "מודדת" הפותח את האוסף, עם חטיבת מיתרים ברוח הביטלס שהופכים לקראת סוף השיר למפלי בס־תופים עוצמתיים. גם ב"אני אשתנה", עם הנגיעות האלקטרוניות שכבר לא מנסות להריח כמו הניינטיז, התימה הזאת חוזרת נהדר, וחבל שהשיר הזה לא הצליח יותר בשעתו. דברים דומים אפשר לומר גם על "כמה את צודקת" הסוחף מתחילת העשור.

עם 15 קטעים שמכסים כמעט רבע מאה של יצירה, ברור שכמה נותרו בחוץ. מי שמשלם כאן את המחיר הגדול, בשל הרצון לתת משקל שווה לכל התחנות בקריירה, הוא דווקא אלבום הבכורה הנהדר של קפלן. הייתי שמח מאוד למצוא באוסף שכזה גם את "אסתי" או את "משהו חייב להשתנות". "עד עכשיו" אמנם מזכיר כמה שירים שנשכחו, אך למרות שהוא נמשך כשעה, הוא מרגיש מעט קצר.

זהו אוסף כמעט מושלם של כותב רוק נהדר שנותר כזה, גם כשאדוני הפלייליסט הפנו לו עורף. אם אהבתם את קפלן של תחילת הדרך ואתם רוצים להשלים את הפרקים שהוא כתב בהמשך, "עד עכשיו" יעשה עבודה טובה מאוד עבורכם.