עם האוכל בא הריקבון
לכאורה קוריוז, קוריוז ותו לא. רון חולדאי, ראש העירייה של תל־אביב, כך התפרסם אתמול, אכל כלב. הוא ביקר בווייטנאם — טיול פרטי? סיור לימודי? מסע קולינרי? — הגישו לו בשר כלב על הצלחת והוא אכל. אכל וסיכם, היה לו טעים. מה טעים, טעים מאוד אמר. חולדאי גם סירב להתרגש מהעניין. מה יש, היתמם, ולאכול תרנגולות ופירות ים זה בסדר?
ועל כך אפשר לומר כמה דברים. לתהות ולשאול מה הקשר, ונניח שמותר לאכול תרנגולת זה אומר שמותר גם לאכול כלב? שמותר וראוי לאכול הכל בתנאי שהמרינדה מצוינת והבישול מדויק, לא רך מדי, לא קשה מדי? אין איזה רגע שמתנצלים יפה בפני המארחים — במקרה הזה הווייטנאמים — ואומרים להם, בנימוס כמובן, תראו מארחים יקרים, אני מודה על ההצעה, אבל לא? ואם רוצים, גם להדר ולהוסיף שזה לא עניין רציונלי, זו לא סוגיה שבראש, זה דבר שבלב.
להוסיף, נניח, שיש לו כלב בבית — אם כי קשה להאמין שמי שבולס כלבים, גם מגדל אותם — או לחבריו הקרובים, וזו חיה שהוא אוהב, אבל לא מטוגנת, לא צלויה ולא בתנור. ועל הדרך, גם להיתלות בגדולים, באריאל שרון למשל, שאמר שאת הפרות שלו הוא לא אוכל כי בעיניו זה כמו לאכול בן משפחה.
העניין השני נוגע לצורך לכתוב על כך. זו לא התנצלות, זו תשובה לכל מי ששאל אותי — אחרי שפורסם מאמר אחר שלי באותו עניין — ולכל מי שישאל אחרי הטקסט הזה אם לא נמאס לי לכתוב על כך, ואם זה מה שמטריד אותי בימים טרופים אלו, כשעזה קורסת והרבנים מנהלים מלחמה נגד יחידות מעורבות. ובכן, כן. זה אולי קוריוז, אבל זה קוריוז מטריד. ולא רק מטריד, גם מקומם ובמיוחד מאוד עצוב ומדכא. וכן, זה גם ראוי וחשוב להיאמר שוב ושוב, גם אם יש נושאים אחרים, חשובים מאוד, על סדר יומנו. כי גם לאכול תרנגולות זה לא בסדר. בטח ובטח לא כאלו שגודלו בתנאים המחפירים שבהם מאשרת מדינת ישראל לגדל אותן. בצפיפות איומה, תוך התעלמות מוחלטת מהדרישה לספק לבעלי החיים, כל בעלי החיים המשרתים את תיאבוננו הבלתי נלאה לבשר טעים — טעים מאוד אפילו — מינימום הכרחי של תנאי מחיה ראויים. והעובדה, הנכונה כשלעצמה, שעושים את זה היא לא הרשאה כוללת לאכול כל מה שזז על ארבע, או על שתיים, רק כי זה טעים, טעים מאוד אפילו.
וכל זה מתחבר למסקנה העגומה העולה מדבריו של ראש העירייה שמלמדת שזה לא רק עניין תרבותי, כפי שמתרצים חלק מהיוצאים להגנת אוכלי כלבים וסוסים. הנה, גם ראש עירייה מתל־אביב שבמדינת ישראל סבור שאין בכך כל בעיה. מסקנה המלמדת שאכן אין גבול ואין סייגים. שאין דבר העומד בדרכו של הזולל להנאתו בשר טעים — טעים מאוד אפילו. הכל מותר ולגיטימי, כולל גיוס התרנגולות האומללות לדיון. מותר ולגיטימי לאדוני הארץ גם אם זה אומר שמחר יגדלו את הכלבים במכלאות סגורות שגודלן, נניח, מטר על מטר, כדי שירבו שומן וימעיטו בשריר, שכידוע גורמה הוא לא — בדיוק כמו שעושים לעגלים — ואחר כך גם קוראים לזה עגל חלב. יעבירו אותם את מסע הייסורים במשחטה בעוד עובדי בתי המטבחיים, מרביתם אם לא כולם, יכו אותם בדוקרני ברזל, בשוקר חשמלי, יקפצו על גבם ויטיחו את ראשיהם בקיר.
ואגב, אם הייתי יועצת התקשורת של חולדאי, הייתי אומרת לו: אל תשתף אחרים במה שעולה לך על הצלחת. בכל מקרה תצא רע מזה. בטח היום. גם אם אתה חושב שזו הקדנציה האחרונה שלך. √
