yed300250
הכי מטוקבקות
    צילום: שאטרסטוק
    מסלול • 21.01.2018
    הסודות של פריז
    השוק שמשרת בעיקר מקומיים, הפאב בגג הכל־בו, הגינה הנחבאת עם עץ הערמונים ולוח השחמט, המוזיאון של דלקרואה, הפטיסרי המפתיע, ועוד: 10 אתרי ביקור למתקדמים בעיר האורות
    תהל בלומנפלד

    אין ביקור אחד בפריז שדומה למשנהו, ולא משנה כמה פעמים תגיעו לבירה הצרפתית הנחשקת. תמיד יהיו בה דברים שיהממו אתכם מחדש. לא סתם היא נחשבת לאחד המקומות המתוירים בעולם, עם קהל שבוי שחוזר שוב ושוב ולא יודע שובע. יש בה, בפריז, המון פינות נסתרות, סמטאות שמובילות אל מקומות נפלאים, בתי מאפה טרנדיים, גנים סודיים ואפילו מוזיאונים נחבאים. הנה כמה המלצות למקומות ששווה לפקוד בביקורי המשך בעיר.

     

    שוק אליגרה

    לשוק הזה אין שום סיכוי שתגיעו במקרה, אלא אם הגעתם במקרה לרובע ה־12 בגלל טעות ניווט במערכת המטרו. הרובע הזה נחשב לאחד הפחות אטרקטיביים לתיירים כי אין בו אתרים ידועים, אבל אם אתם בעניין של לחוות את פריז בעיני המקומיים, למשל דרך שוק אוכל אותנטי, כזה שעוד לא התמסחר ונשאר נאמן ללקוחותיו המקוריים, זה המקום.

     

    עוד לא התמסחר. שוק אליגרה
    עוד לא התמסחר. שוק אליגרה

     

    השוק מאגד כמה רחובות, ומכיל מספר מרשים של דוכני פירות וירקות, גבינות, בשרים, מאפים, מעדניות, משקאות חריפים, פרחים, ומה לא. יש גם דוכנים במתכונת שוק פשפשים, שבהם מציעים המקומיים פריטים שאין להם צורך בהם עוד, וכפי הנראה גם לכם לא יהיה צורך. תענוג לצפות בפריזאים עם סל הקניות המתפקע מתגלגל מאחוריהם ותחת ידם תחוב הבגט הנצחי. סביב למתחם השוק צצו לא מעט בתי אוכל, שבשעות הערב מהווים מתחם בילויים שוקק לתושבי המקום.

     

     

    אם אתם כבר פה, תנו קפיצה לפטיסרי Ble Sucre (7 rue Antoine Vollon), שנחשב אחד הטרנדיים והמוצלחים בעיר ומציע מאפים שתוכלו להמשיך לרייר עליהם גם אחרי שתשובו לארץ.

     

    Place d’Aligre, תחנת מטרו קרובה: Ledru-Rollin

     

    פארק אנדרה סיטרואן

    גם אל הפארק הזה, הממוקם בפאתי פריז, ברובע ה־15, לא מגיעים במסלולי השיטוט הרגילים של תיירי פריז. זהו פארק מוקפד ונקי, כמקובל בעיר, אם כי הוא מעט פחות מצויץ וגיאומטרי כמו הפארקים במרכז העיר.

     

     

    גם מודרני, גם עתיק. פארק אנדרה סיטרואן
    גם מודרני, גם עתיק. פארק אנדרה סיטרואן

     

    הדבר הראשון שבולט בפארק הוא הניגוד בין המודרני לעתיק: מצד אחד מבני זכוכית, ומצד שני שדרות עצים גזומים להפליא. באמצע יש מרבצי דשא ושבילי הליכה, ואם ביום קיצי עסקינן, אפשר ליהנות ממזרקות מים הפורצות כגייזר מתוך האדמה, ושלל פעוטות מתרוצצים ביניהן. אפשר גם לתצפת מלמעלה באמצעות כדור פורח.

     

    Parc André Citroën, תחנת מטרו קרובה: Balard

     

    גינת אנה פרנק 

    מסוג המקומות שלא כתובים בשום מדריך תיירים לפריז, ובהתאמה גם לא תפגשו בו תיירים אלא רק מקומיים שנהנים לתפוס בו פיסת שלווה, במרחק מטרים ספורים מהמולת העיר. הכניסה לגינה נסתרת, כמעט בלתי נראית, מרחוב Beaubourg, קצת אחרי מרכז פומפידו הנודע. היא תיראה לכם כמו סימטה שמובילה לבנייני מגורים עורפיים, ואז תגיע מתקפה ירוקה ופורחת שתפתיע אתכם.

     

    לא תמצאו אותה בשום מדריך. גינת אנה פרנק
    לא תמצאו אותה בשום מדריך. גינת אנה פרנק

     

    בגינה, כך מספר שלט שנקבע במקום, ניטע עץ ערמונים, אותו עץ שעליו נהגה הילדה אנה פרנק להסתכל כששהתה בדירת המסתור של המשפחה באמסטרדם. יש גם לוח שחמט מושקע, למקרה שהבאתם איתכם בתיק כלי משחק מהבית, וגם מתקני שעשועים לילדים. בשעות אחר הצהריים זהו מקום מפגש פופולרי למטפלות ולילדים לבושים בשיא השיק, כמו שאצלנו מלבישים את הקטנים לחתונות. על הגינה משקיפים מכל הכיוונים בתי מגורים יפים ומוקפדים.

     

    Jardin Anne Frank, 14 Impasse Berthaud, תחנת מטרו קרובה: Rambuteau

     

    פטיסרי “עוגות ולחם” 

    פריז מנוקדת בכל כך הרבה פטיסרי (מאפיות מתמחות), עד שנדמה כי העיר כולה היא מחווה לקמח, חמאה ומה שביניהם. למצוא את המצטיינים שבהם זו משימה קשה במיוחד, ולו מהטעם הפשוט שרובם מוצלחים ביותר.

     

    ששש, זה סוד. מוזיאון דלקרואה
    ששש, זה סוד. מוזיאון דלקרואה

     

     

    Des gateaux et du pain (בפשטות: "עוגות ולחם") הוא מסוג ההפתעות הנעימות במיוחד. זה מתחיל במיקום, בשולי שכונת מונפרנס, הרחק מגדודי התיירים, וממשיך אחרי שחוצים את דלת הזכוכית. עם עיצוב אולטרה־מודרני שכולו על טהרת השחור ומחיצות הזכוכית, בלי כתם צבע אחד לרפואה, קשה להאמין שדווקא כאן מקימים לתחייה בצורה כל כך מוצלחת את כל מסורות האפייה הצרפתית.

     

    השף פטיסייר קלייר דמון, האישה שמאחורי הפחמימות שבמקום, עושה קסמים לקלאסיקות המוכרות. למשל, הפרנץ' טוסט, שהצרפתים בכלל קוראים לו pain perdu (לחם אבוד). מנת הבראנץ' האהובה מטוגנת כאן בתועפות חמאה אחרי שנטבלה בבלילה ארומטית וסודית, שמכילה צימוקים. גם השוסון או פום, מאפה קלאסי ממולא תפוחים מקורמלים, זוכה כאן לביצוע מרהיב. ויש גם קולקציית עוגות מיופייפות ומקושטות שפשוט חבל לתת בהן ביס, ושלל לחמים להנאת תושבי השכונה, או להנאתכם, אם אתם בעניין של פיקניק.

     

    Des gateaux et du pain, 63 blvd Pasteur, תחנת מטרו קרובה: Gare Montparnasse

     

    מגדל סן ז'אק

    אזור הוטל דה ויל (בניין העירייה) נחשב לאחד המתוירים בפריז, ועדיין חלק קטן מאוד מגדודי המבקרים באזור ישים לב אל דלת הברזל ברחוב ריבולי, שמאחוריה מסתתר גן נפלא ובמרכזו מגדל סן ז'אק. המגדל, בסגנון גותי, נבנה בין השנים 1509 ו־1523, והוא שריד אחרון לכנסייה מפוארת שניצבה במקום ונחרבה במאה ה־18. כשמרימים ראש, קשה שלא להתרשם מההשקעה בבנייתו של המגדל, המתנשא לגובה של 52 מטרים. הוא מעוטר בכל כך הרבה פרטים, שהעין מתקשה להכיל את כולם.

     

    לחובבי הגותיקה. מגדל סן ז’אק
    לחובבי הגותיקה. מגדל סן ז’אק

     

    בשנים האחרונות היה המגדל המרשים הזה נתון בשיפוצים, ורק ב־2013 הוא נפתח מחדש להנאת הציבור. לא חייבים להיכנס, מספיק לשבת על הספסלים ולא להאמין שמטרים ספורים מפרידים ביניכם ובין המולת הרחוב.

     

    Square de la Tour Saint-Jacques, תחנת מטרו קרובה: Châtelet

     

    קפה “דלמאס”

    קשה לפספס את קפה "דלמאס" כשמגיעים לשוק האוכל הנודע של רחוב מופטאר. הקפה המפואר הזה, שתמיד מלא מפה לפה, מסמן את תחילתו של רחוב השוק, ועל פניו הוא נראה כמו מסעדה תיירותית להפליא. אך האמת לא יכולה להיות שונה יותר. במקום ההומה, שפתוח כל השבוע מ־8:00 ועד 2:00 בלילה, ואין בו ארוחות צהריים וערב בשעות נוקשות כמקובל ברבות ממסעדות העיר, יושבים אלה שמבינים. בעיקר אלה שמבינים המבורגר טוב מהו.

    למבינים בהמבורגרים. קפה “דלמאס”
    למבינים בהמבורגרים. קפה “דלמאס”

     

    כי למרות שהתפריט מלא הצעות מפתות מעולם הבראסרי הצרפתי, המנה שלשמה תגיעו לכאן היא לגמרי ההמבורגר. עם פיסת בייקון מעליו (אפשר לבקש בלי, כמובן), צ'יפס אלוהי לצידו, לחמנייה מושלמת שמחבקת אותו בחום ושיק צרפתי מכל צדדיו – זו כפי הנראה אחת הצלחות המוצלחות שיונחו לפניכם בעיר. ואם תצליחו להשיג מקום בחוץ, אל מול הכיכר הקטנטנה עם המזרקה הציורית, יש סיכוי טוב שתתנחלו פה לעד. זה גם המקום לעמוד על מיומנותו של המלצר הצרפתי, שלוקח הזמנה מפורטת בלי לרשום דבר, וזוכר הכל. החיסרון: אין טעם ללכת לשוק לאחר הביקור כאן, לא תוכלו להכניס כלום לפה.

     

    Cafe Delmas, 2 Place de la Contrescarpe, תחנת מטרו קרובה: Place Monge

     

    האקווריום העירוני

    אקווריום? בפריז? כן וכן, במיוחד אם אתם בהרכב משפחתי. האקווריום (ששמו בצרפתית הוא CinéAqua) נמצא במרחק קטן מאוד מאתר התיירות מספר אחת בעיר, הלא הוא מגדל אייפל. פשוט חוצים את נהר הסן לכיוון הטרוקדרו, אל הנקודה שממנה גם נשקף מראה יפה במיוחד של מגדל הברזל הנודע, ומגיעים.

     

    פתרון לימים גשומים. האקווריום העירוני
    פתרון לימים גשומים. האקווריום העירוני

     

    האקווריום נמצא במבנה מרשים, ויש בו שלל שוכני ים במגוון גדלים, מדגיגים ועד כרישים. חלק מהם ישחו לכם מעל הראש, ואת חלקם תוכלו ללטף. במהלך הביקור תרגישו כאילו אתם בתוך לגונה מרהיבה ביופיה. כשתשבעו ממנה, פנו אל מסכי הענק שעליהם מוקרנים שלל סרטי טבע. פתרון נוח לימים גשומים. הכניסה בתשלום.

     

    CinéAqua, 5 Avenue Albert de Mun, תחנת מטרו קרובה: Trocadéro

     

    הכיכר מהסרטים

    הכיכר הזו הייתה אחד הסודות השמורים של פריז, עד שהגיע מרטין סקורסזה וצילם בה את סצנת הסיום קורעת הלב של הסרט "עידן התמימות", על פי הספר המגולל את סיפור אהבתם הלא ממומשת של גבר ואישה בחברה הגבוהה של ניו־יורק במאה ה־19. כאן, בכיכר הזו ממש, המתין ניולנד ארצ'ר (דניאל דיי לואיס) לשווא לאהובתו אלן (מישל פייפר).

     

    על אף החשיבות הגדולה שיש לה בסרט, במציאות מדובר בכיכר קטנטנה, אולי הקטנה ביותר בפריז, ובה עצים אחדים. היא מוקפת בתים אחידים בחזותם, ואפשר להקיף את כולה בפחות מ־30 שניות. אולי אלה מידותיה הקטנות, אולי הפשטות הכובשת, ואולי המטען שהוסיף לה הסרט – עבור לא מעט פרנקופילים זו אחת הפינות האהובות בעיר. הדייר הידוע ביותר בכיכר היה הצייר אז'ן דלקרואה, שביתו הפך למוזיאון, ועל כך בסעיף הבא.

     

    Rue de Furstenberg, תחנת מטרו קרובה: Saint-Germain-des-Prés

     

    מוזיאון דלקרואה

    מוזיאון? סודי? מתברר שיש גם כזה בעיר כמו פריז, שעמוסה במוסדות אמנות ידועי שם ברמה עולמית, החל בלובר הנודע, דרך מוזיאון ד'אורסיי ועד מוזיאון פיקסו. למוזיאון אז'ן דלקרואה (Musée Eugène Delacroix) לא מגיעים בביקור הראשון בבירת צרפת, וגם לא בשני. אבל כשמגיעים מיד חושבים: איך לא הגענו לפינת החמד הזו קודם?

     

    דלקרואה היה צייר צרפתי מהזרם הרומנטי, שפעל בפריז במאה ה־19. המוזיאון הוא בעצם הבית בו התגורר בשנותיו האחרונות, ועל הקירות מוצגות רבות מעבודותיו. אפשר להציץ לחדר השינה, לסלון ולספרייה שלו, וגם בשלל חפצי אמנות קטנים שהיו שייכים לו, רישומים ומכתבים שכתב. אבל הפנינה האמיתית במוזיאון, והסיבה להגיע אליו גם אם אינכם חובבי אמנות כלל וכלל, היא הגינה הפנימית.

     

    גרם מדרגות תלול מוביל את המבקרים אל הגינה הסודית הזו, שמהרחוב אין רמז לקיומה. על הקירות והעצים מתפתלים צמחים מטפסים, ומזרקה עגולה וקטנה הופכת את גלויית הנוף למושלמת. סביב אחד העצים נכרך ספסל צבוע תכלת, והכל גזום ומדוד ומסודר כיאה לעם שמתנהג עם הגינות הציבוריות שלו כאילו היו גני ורסאי בכבודם ובעצמם. הכניסה בתשלום.

     

    Musée national Eugène Delacroix, 6 rue de Furstenberg, תחנת מטרו קרובה: Saint-Germain-des-Prés

     

    פאב על הגג 

    את הכלבו BHV, בשולי רובע המארה, מכירים רבים. מחלקת עיצוב הפנים שלו תמיד מעוררת השראה, ויש גם בגדים, צעצועים, אוכל וכמובן שירותים נקיים. לא כולם יודעים שבקומת הגג של הכל־בו פועלת פינת חמד מקסימה, שמספקת תצפית על גגות העיר.

     

    על הגג, המשתרע על שטח של 400 מ"ר, פרוסים שלל אמצעי ישיבה – מכורסאות מפנקות ועד שרפרפים. אפשר להתפנק עם משקה ונשנושים טעימים, כשמסביב אינספור ארובות ימסגרו את החוויה לגלויה אורבנית.

     

    Le Perchoir Marais, Rue de la Verrerie 33, תחנת מטרו קרובה: Hôtel de Ville

     


    פרסום ראשון: 21.01.18 , 21:43
    yed660100