כשחקנית צעירה ויפה בהוליווד של שנות השמונים, שרון סטון נדרשה להתגבר על מכשולים רבים שהציבה בפניה התעשייה הסקסיסטית של הוליווד. הנערה היפה מפנסילבניה התמודדה עם גברים שניסו להקטין אותה, להתייחס אליה כסחורה חטובה או לנצל אותה מינית. סטון הצליחה להישאר עם הראש מעל למים, בדרך להצלחה, אבל זה לא היה קל. היא הפכה לאחת הכוכבות האמריקאיות הגדולות של שנות התשעים, אבל ניכר שבצילה של קריירה זוהרת נותרו לא מעט צלקות. הגילויים שנחשפים מתוך קופת השרצים שנפתחה בהוליווד מאז פרשת הארווי וויינשטיין מוכרים לה היטב. וכך כשנשאלה לאחרונה בראיון לרשת CBS אם אי פעם הוטרדה מינית במהלך הקריירה שלה, סטון הגיבה בצחוק מתגלגל - קטע שהפך ויראלי. "אני בביזנס הזה ארבעים שנה", הסבירה, "האם אפשר להעלות על הדעת לאיזו תעשייה נכנסתי לפני ארבעים שנה, כשנראיתי כפי שנראיתי, משום מקום בפנסילבניה? לא הייתה לי כל הגנה. ראיתי הכל". בניגוד לאחרות שחולקות את חוויותיהן בפרוטרוט, היא מקפידה לשמור את הזיכרונות הכואבים לעצמה, נזהרת בדבריה. עכשיו היא מודה שהגילויים לגבי וויינשטיין ממש לא הפתיעו אותה, אך היא מזהה את שורשי שטף ה־MeToo# דווקא בבית הלבן.
"עבדתי עם הארווי תקופה ארוכה מאוד, בשלב מסוים היה לנו אפילו הסכם הפקה משותף. אז אני מכירה אותו היטב", היא אומרת, "לא הייתי בשוק, ואי־אפשר להגיד שאני לא מרוצה. אבל אני לא חושבת שזה רק העניין של הארווי. לדעתי זה התחיל כנראה עם הנשיא שלנו, והתסכול שאנשים חווים מזה שקולם לא נשמע. אנשים החליטו שקולם כן יישמע ויהי מה. אני לא מופתעת. שינוי קורה תוך שנייה, מה שלוקח זמן זה ההכנות לשינוי. אני חושבת שהיינו בשלב ההכנות עד שהגיע השינוי".
× × ×
סטון, 59, נראית מצוין, מתמסרת למראה הטבעי שלה ומסרבת לנהור עם העדר לקליניקות של מנתחים פלסטיים. "אני עם אותם שדיים כל חיי", התלוצצה פעם. אבל למרות ההישגים והמעמד שרכשה, היא כיום ניצבת בפני אתגר חדש ומסובך יותר מתמיד. ב־2001 החיים של סטון נעצרו. כמעט הסתיימו. היא לקתה בשבץ מוחי כתוצאה מדימום תוך־גולגולתי ואיבדה את היכולת לדבר ולנוע בכוחות עצמה. "זה הרגיש קצת כמו לחטוף ברק. אני לא יודעת כמה זמן שכבתי על הרצפה. לקח שלושה ימים עד שמישהו לקח אותי לבית החולים", סיפרה בכנס לבריאות האישה באוקטובר האחרון והוסיפה שכמעט שיחררו אותה מוקדם מדי מבית החולים כי חשבו שהיא משחקת וכי אחד הרופאים עמד למכור את הסיפור ל'פיפל מגזין'. האימה. השיקום הארוך והמורכב היה בגדר מהלומה כמעט קטלנית לקריירה שלה. צילומים תובעניים של הפקות חדשות היו בבחינת בלתי אפשרי עבורה במצבה. היה עליה להסתגל למגבלות שהכתיב גופה, ללמוד ללכת ולדבר מחדש. מילה אחר מילה, צעד אחר צעד. בהוליווד לא ממש חיכו לה, היא לא עשתה סרטים חשובים ונאלצה להסתפק בתפקידים קטנים בסדרות טלוויזיה גנריות כמו 'חוק וסדר' או תפקידים גדולים בסדרות נידחות כמו 'אייג'נט X'. "איבדתי את הנישואים שלי, איבדתי את המשמורת על בני, איבדתי את המקום שלי בתוך התעשייה, ואיבדתי את כל הכסף שלי. התגלגלתי איכשהו. אני יודעת איך זה להתגבר על סיטואציה שבה אתה בטופ של הטופ ואז להימחק לחלוטין. הרבה מזה נובע מכך שאף אחד לא היה מסוגל להסתכל עליי ופשוט להבין שעברתי שבץ מוחי", אמרה באומץ באותו פאנל. אגב, מאז השיגה משמורת משותפת על בנה.
אבל עכשיו סטון חוזרת סוף־סוף לפרויקט יוקרתי ומצופה - Mosaic ('פסיפס' שעלתה ב־HOT ובסלקום tv וגם ב־yes שקראה לה 'מוזאיק'), מיני־סדרת מתח של הבמאי סטיבן סודרברג ברשת HBO. מדובר בפרויקט טלוויזיוני שאפתני המתהדר באפליקציה שמאפשרת לצופים חוויה אינטראקטיבית באמצעות בחירת נקודות מבט שונות דרכן נפרשת העלילה. מקודת המבט של סטון, זוהי הזדמנות להכריז על שובה לבמה המרכזית. "אני מקווה שזה הקאמבק שלי", היא מודה, "אני מדברת עם הילדים שלי, וכמשפחה אנחנו מרגישים מוכנים לכך שאחזור לעבוד. העובדה שהצלחתי להשלים את הפרויקט הזה גרמה לי לתחושת מיקוד ויציבות, וגם המחישה לי שאני ומוכנה לזה. שכרתי מנהל וסוכן, כי הוכחתי לעצמי שאני יכולה להתמודד עם זה".
מה הכי הפחיד אותך בלחזור לעבוד בפרויקט תובעני כמו 'פסיפס'?
"הפחד שלי נבע מאובדן הזיכרון שלי, טווח קצר וגם ארוך. הייתי צריכה להחזיר אותו ולא הייתי בטוחה אם אצליח לזכור את כל השורות שלי ולעשות את כל העבודה. פשוט לא ידעתי. זה היה אתגר שנדרשתי לבדוק אם אני מסוגלת לעמוד בו. זה היה החשש הכי גדול שלי, שאכשל".
אבל סטון לא נכשלה. העוצמה הנשית, החן האצילי, הכריזמה המינית וגם השבריריות המוכרים באים לידי ביטוי גם הפעם כשהיא מגלמת את אוליביה לייק, מאיירת וסופרת הנהנית מרווחה כלכלית ותהילת עולם. אבל אוליביה היא אישה לא צעירה ומאוד בודדה. היא מתגוררת בגפה בבית מפואר בסמוך לאתר סקי במדינת יוטה. מתארחת במסיבות סלון ריקניות או מארחת גברים מזדמנים. היא מנסה לעורר את התשוקה בחייה, ונואשת לאינטימיות חמימה בתוך המציאות הקרירה שבה היא שרויה. החיפוש שלה מוליך אותה לשני גברים: אמן צעיר ונאה (גארט הדלונד) שהיא לוקחת תחת חסותה כמנטורית, ואיש עוקץ חלקלק (פרדריק וולר) שכובש את ליבה ומגיש לה טבעת. כשאוליביה נעלמת בלילה אחד, השניים מסומנים כחשודים מרכזיים ברצח.
הדמות של לייק היא האחרונה שמגלמת סטון בשורה ארוכה של דמויות נשיות חזקות, פתייניות ויוזמות. הפריצה שלה הגיעה ב־1990 כאשתו הקטלנית של ארנולד שוורצנגר ב'זיכרון גורלי' של פול ורהובן. "זה היה סרט הפעולה ה־30 אלף שלי", סיפרה בראיון ל'ניו יורק טיימס', "הבנתי שאני חייבת להתפרסם כי כך אשיג תפקידים טובים. אמרתי, אולי צריך לעשות אותי יותר סקסית? האולפנים לא רצו אותי. נחשבתי לבימבו עם שיער גדול ובגד ים". ורהובן ליהק אותה גם למותחן הארוטי 'אינסטינקט בסיסי' (1992) שקיבע אותה בזיכרון הקולקטיבי כפאם־פטאל האולטימטיבית קת'רין טרמל, ושלח מיליוני גברים לשחוק את כפתור הפאוז בווידיאו. השאלה מה רואים מתחת לחצאית הפכה את הסצנה המדוברת לסקסית ביותר באינספור דירוגים קולנועיים למיניהם. התפקיד הזה לצד הבלחה חושפנית שלה במגזין פלייבוי, עיצבו את סטון כסמל סקס להמונים. היא המשיכה בקו הזה גם ב'סליבר' (1993), 'הצטלבות' לצד ריצ'רד גיר (1994) ו'המומחה' לצד סילבסטר סטאלון (1994). "עשיתי אותו רק כדי שהמנהל שלי יירד לי מהגב, אבל עשיתי מלא כסף ובזכותו ליהקו אותי ל'קזינו'", אמרה ל'טיימס'. אחרי שכבר הייתה מועמדת לפרס השחקנית הטובה בגלובוס הזהב על הופעתה ב'אינסטינקט בסיסי', סטון זכתה בו על תפקידה ב'קזינו' של סקורסזה (1995) - שעליו קיבלה גם את המועמדות היחידה שלה לאוסקר. בחצי השני של העשור התפקידים קיבלו אופי מגוון יותר וסטון כיכבה בסרט המדע בדיוני 'ספירה' של בארי לוינסון (1998), דיבבה בלהיט האנימציה 'נמלים' (1998), השתתפה גם ב'גלוריה' של סידני לומט (1999) ובקומדיה הרומנטית 'מוזה' (1999). כבר אז היא התחילה להרגיש איך הוליווד כולאת אותה : "כשהתקשרו להגיד לי שאני מבוגרת מדי בשביל לככב עם מל גיבסון ב'תיאוריית הקשר' רציתי לגשת לאולפן ולפוצץ למישהו את המוח", סיפרה בעבר והוסיפה שכולם אומרים לה כמה היא מצחיקה אבל מעולם לא הסכימו לתת לה תפקיד בקומדיה.
למרות שהתדמית הנועזת שלה התעצבה בהתאם לנשים שגילמה על המסך, סטון מכירה בכך שאין מדובר בשיקוף מהימן של מעמדה באותן השנים מאחורי הקלעים כשחקנית בין גברים רבי־עוצמה. היא לוקחת נשימה ארוכה לפני שהיא מתבטאת בנוגע לתקופה המתסכלת ההיא, שבמהלכה מעטים טרחו להקשיב לה ולאחרות, גדולות ככל שהיו בעין הציבור. "היה לי מורה נהדר למשחק, שמו היה רוי לונדון. בתקופות קשות בתחילת הקריירה הוא אמר לי: 'גברים לא יהיו מעוניינים לשמוע מה את חושבת, אז תגידי להם מה את מרגישה. הם לא יוכלו להתעלם מהרגשות שלך'. הוא נתן לי כלים מצוינים לגשת לשיחות עם גברים בתעשייה", היא נזכרת בכאב בניסיון האישי שלה.
נראה שדברים השתנו מאז.
"עכשיו אנחנו בזמנים חדשים שבהם ניתנת לנשים האפשרות להגיד מה שהן חושבות. למחשבות שלהן יש ערך וחייבים להתחשב בו. אנחנו נכנסים לעידן חדש, מכיוון שלהיות מסוגלת להתבטא באופן שמשקף את מי שאת באמת זו התפתחות מאוד־מאוד חשובה. זה לא רק הקריירה שלי או תעשיית הקולנוע ככלל, אלא שינויים שעוברים על העולם כולו. אותם הדברים שהאמהות והסבתות שלנו נלחמו וסבלו בשבילם. כל מה שאנחנו מנסים לעשות במקצוע שלנו זה לשקף את האנושות כפי שהיא באה לידי ביטוי במציאות".
× × ×
גם בחייה הפרטיים, סטון נעה בין התמסרות לגבר לבין הרצון להישמע ולהיות בעלת ערך בזכות עצמה. ב־1984 נישאה למפיק הטלוויזיה מייקל גרינבורג, נישואים שהסתיימו בדיוק עם המראת הקריירה שלה ב־1990. ב־1998 נישאה לעיתונאי פיל ברונסטיין אך השניים התגרשו ב־2004 וברונסטיין זכה במשמורת על בנם המאומץ רואן. בהמשך אימצה סטון שני בנים נוספים, ליירד בן ה־11 וקווין בן העשר, שעימם היא מתגוררת בביתה שבלוס־אנג'לס. מאז השבץ, עם הירידה בנפח הפעילות שלה כשחקנית, הקדישה עצמה סטון למשפחתה, וכן לפעילות הומניטרית בינלאומית. זו הביאה אותה עד לישראל ולקשר עם שמעון פרס, שאותו היא מכנה "המנטור שלי".
"לשמעון הייתה השפעה אדירה עליי", היא מצהירה, "הוא אחד המנהיגים הדגולים ביותר אי פעם. אדם עם חשיבה מתקדמת באופן בלתי נתפס". ההיכרות עם פרס נוצרה בעקבות קמפיין שהובילה סטון בוועידת דאבוס ב־2005 לצורך גיוס כספים למלחמה באיידס ולמטרות נעלות אחרות. "נשאלתי שם, 'מה באמת היית רוצה לעשות?' ועניתי 'לקדם שלום במזרח התיכון'. כולם הסתכלו עליי כאילו אני אידיוטית, אבל שמעון הזמין אותי להרצות בפני נשים ישראליות ופלסטיניות בישראל. מאז הצטרפתי למרכז פרס לשלום ועבדנו באופן צמוד עד שהוא הלך לעולמו. זה היה מעשיר ביותר".
הקרבה של סטון לנושא הישראלי ידועה היטב וב־2013 היא קיבלה את פרס ישעיהו מטעם קרן היסוד, שבו זכו בעבר גם ביל קלינטון וג'ורג' וו. בוש. מבחינת סטון הפרס האמיתי הוא תרומת הקהילה המדעית בישראל להצלת חייה. "כשסבלתי מדימום מוחי, הסיבים שהשתילו בעורק הפגוע בצוואר שלי היו המצאה ישראלית. הם הצילו את חיי", היא מגלה.
החיבור לישראל הופך סבוך יותר עם הזמן. היא מדווחת שמאז כניסתו של טראמפ לבית הלבן הופסקה התמיכה הכספית של משרד החוץ האמריקאי בתנועת השלום המקוונת YaLa שייסדה כדי לחבר צעירים מכל רחבי המזרח התיכון, ומונה כיום כמיליון חברים. היא יוצאת גם נגד ההחלטה שלו להכיר בירושלים כבירת ישראל. "זה רק יעורר עוד עוינות באזור שמלא באכזבות ומוות. זה פשוט שובר את ליבי. אבל למרות שזה נהיה יותר ויותר קשה לעבוד עם ישראל, אני מקבלת תמיכה רבה".
וכך במקביל לקאמבק מעורר ההשראה שלה, סטון מתעקשת להמשיך במשימה לתקן את העולם. היא עובדת עם זוכת הנובל בטי ויליאמס על פרויקט לקליטת פליטים באירופה, ומסייעת לזמר האופרה אנדראה בוצ'לי בגיוס כספים למימון הקמת בתי ספר באזורי מצוקה. "אנחנו לא יכולים להתבונן על המציאות כפי שהיא היום ולתת לה לשבור אותנו. אנחנו צריכים לנוע קדימה בכל נתיב אפשרי", היא מבהירה, "זה כל מה שנשאר בתחום האחריות האישי שלנו".
