תקועים עם התקנון

בקרקס המטורלל שנקרא הכדורגל הישראלי קשה יותר לסגור שבוע בלי פרשה מגוחכת מאשר למצוא כדורגלן מקומי ללא פרופיל אינסטגרם פעיל. כך יצא שבדיוק כשהצלחתי להירגע מ"הפועל ראשל"צ־גייט", מיד נתקלתי בדיווח הבא: הפועל ת"א תארח את משחק הרדיוס שלה נגד הפועל עפולה ב...אצטדיון ר"ג. אני אמנם לא מודד מוסמך מטעם מע"צ, אבל מהמר שהמרחק בין אצטדיון המושבה לאצטדיון הלאומי לא עולה על חמישה קילומטרים. בכלל, המילה "רדיוס" קצת מאבדת מהמשמעות שלה אם אפילו גרוטאה כמוני מסוגל לצעוד ברגל מהמגרש הקבוע של הפועל ת"א, לזה שאליו הוגלתה כעונש. שלא תבינו לא נכון, לדעתי ההחלטה לא לשלוח שוב את הפועל ת"א לארח בעכו או סביבותיה היא מבורכת, רק שלדעתי אין מלכתחילה שום סיבה להמשיך ולחפש פתרונות יצירתיים כדי לקיים עונש דבילי כמו הרדיוס המיתולוגי.

אם יש משהו שהכדורגל כאן מצטיין בו אלה ההתפלפלויות והטריקים כדי להכשיר שרצים תקנוניים שאף אחד לא מבין למה הם קיימים. כל פארסת תעודת הפרו בליגת העל היא דוגמה נוספת לכך. ברור לי למה צריך להקפיד על ענייני הסמכה ותעודות כשמדובר בגילי נוער ומטה, אבל אם בעלים פרטי מעוניין להפקיד את הקבוצה שלו בידיים נטולות תעודה, למה זה אמור לעניין מישהו? הרי הטמטום הזה אחראי לבדו ליצירת המושג "בובת פרו" (ההוא שאשכרה סיים את חובותיו האקדמיים במכון וינגייט כדי שיוכל לשבת על הספסל מאחורי המאמן האמיתי).

דוגמה נוספת היא כל תקופות הצינון המגוחכות שנגזרות על בעלי הקבוצות מבלי שיש איך לאכוף את העונש. מישהו באמת מאמין שבעל עסק פרטי (במקרה הזה קבוצת כדורגל) יסכים להזרים מיליונים לביזנס שלו מבלי שיורשה לו לדרוך במתקנים השונים, או להרים טלפון לעובדים שלו? איך שאני רואה את זה, תובעי ההתאחדות לדורותיהם והדיינים כלל לא אשמים כאן. הם נאלצים לתמרן בגבולותיו של תקנון שמתאים לימים בהם משחק העונה היה בין המשטרה הבריטית להפועל בלפוריה. ואנחנו הרי כבר מזמן לא שם. זאת אומרת, קלנדרית לפחות.