בישראל מושלת דיקטטורה. בראשה לא עומד בנימין נתניהו, לא בג"ץ וגם לא התקשורת. מי כן? הטמטום. הוא השליט העליון, המנהיג הרוחני והאוויר שאנחנו נושמים.
נתיני דיקטטורת הטמטום חיים בתוך רמקול עצום בגודלו, שבכל יום משמיע "סערה" בווליום מחריד. הרעש נמשך בין 24 ל־48 שעות והוא אף פעם לא באמת נפסק — רק הלחן משתנה. זו יכולה להיות "הפגנה" של פנסיונרים מחוץ לבית־כנסת, טור פרובוקטיבי אך זניח של פובליציסט או תמונה לא אסתטית מספיק של חתול: אין אירוע שלא שווה מינימום סיבוב אחד או אלפיים במטחנה האימתנית של הכלום.
בטמטומיסטן אוהבים להיצמד לרמקול ככל האפשר. ממילא כולם התחרשו מזמן, אבל בגוף מתפשטת תחושה נעימה של "משהו קורה": המשורר אמר! ושר הביטחון הנחה! ושרת התרבות קבעה שלא יעלה על הדעת! וברדיו לא מתכוונים! והיועץ המשפטי התערב! וחופש הביטוי! ומדרון חלקלק! כמו שניתן להבין, סימני קריאה נפוצים כאן עד מאוד, מתוך אמונה שלמה בכוחם להסתיר את הריקנות של המילים שלפניהם.
סעיף מיוחד בחוקת טמטומלנד מוקדש לגינוי. "סערה" איננה כזאת אם במהלכה לא מופיעה הדרישה לגנות, ואחריה הדרישה לגנות את הגינוי ולסיום הדרישה לגנות את אלו שגינו את המגנים. לקראת משחקי 2020, טמטומלנד צפויה לבקש מהוועד האולימפי להכתיר את מקצוע הגינוי כענף ספורט. הזהב במרחק נגיעה.
רוב המשתתפים יודעים שזאת הצגה והם שחקנים. בטלוויזיה מגישים וכתבים משתמשים במינוחים כמו "כמובן" ו"מן הסתם" ו"ברור", כדי להסביר שהצווחה התורנית חסרת משמעות והאינטרס שבגללו היא נולדה שקוף כמו מי האוקיינוס. אבל אם הכל "כמובן", "מן הסתם" ו"ברור", מה בעצם אנחנו עושים פה? אה, זה קל: חופרים. ואיתנו כבר נמצא המפקד לשעבר שיצהיר כי נחצה קו אדום וגם שר התקשורת שיזהיר מאנרכיה. כל עוד הפרוססור מקבל בשר, האזרחים לא ירעבו לעולם.
היסטוריונים עדיין מתווכחים ביניהם על שורשיו של המשטר הנוכחי, אבל ישנו קונצנזוס על הקטליזטור להתחזקותו: פייסבוק וטוויטר. פייסבוק גרמה לכל דעה להישמע חשובה ודרמטית גם אם היא פופוליסטית ואינפנטילית, בגלל שלייקים נתפסים כרייטינג עם פרצוף. טוויטר שיכללה את מהירות ההפצה עד כדי השמדה טוטאלית של הליכים כמו בדיקת עובדות והפרדת עיקר וטפל.
ביחד נוצר הוריקן יותר ממכר מעישון וגם רעיל לא פחות. הוא דורס את הטלוויזיה, הרדיו והעיתון ומעצים רק את אותו רמקול שמטרטר ומטרטר עד שהאוזניים מדממות והעיניים יוצאות מחוריהן. אבל אל דאגה: בסוף השבוע אולי יהיה שלג, ואפילו דיקטטורת הטמטום יפה כשהיא מכוסה בלבן.
בקטנה: "עושות חשבון" של ערוץ עשר פתחה את העונה עם תחקיר בועט על פלאפל. אתמול כבר עלו שם מדרגה ויצאו למסע נשכני בעקבות סודות הפיצה הישראלית. העיסוק באוכל על מרכיביו הוא ענף בפני עצמו בתוכניות הצרכנות, שנשען על הנטייה להתפלץ בדרמטיות נוכח דברים שכל אדם סביר אמור לדעת. בכל דור ודור עומדים תחליפי הגבינה עלינו לכלותינו, ורק בדיקות המעבדה תצילנו מידם. לשנה הבאה במוצרלה הבנויה.
