אז מה הקשר בין תחזית מזג האוויר לאבריהם המוצנעים של זבובים? למתן יעקב, החזאי הטרי של חברת חדשות 2, יש תשובה מפתיעה. "זה היה כמו רעם ביום בהיר", הוא מספר ולא שוכח להשתמש במטאפורה מטאורולוגית. "צילצלה אליי יעל מלצר, אחת המפיקות במערכת החדשות, ואמרה 'אנחנו מחפשים חזאי, קיבלנו עליך המלצות מיחידת החיזוי של חיל האוויר'. היא ביקשה שאשלח סרטון ואמרתי לעצמי 'וואו, זה נשמע כמו הזדמנות חד־פעמית'. נכנסתי למעבדה, אני סטודנט למדעי הרפואה באוניברסיטת חיפה, תליתי מאחורי הגב שלי את הפוסטר של הפרויקט שחקרתי. הסברתי שבמחקר הזה אני מנסה להגיע לתאי גזע באשכים של זבובים, אזור בולט שקל לראות במיקרוסקופ".

אל תגיד לי שזה היה האודישן.

"קצת פדיחה, נכון? שלחתי את הסרטון ולא העליתי בדעתי שכל הנהלת החדשות תצפה בבדיחה של 'מתן והזבובים'. יומיים אחרי זה הוזמנתי לאולפן. אבי אטיאס, הבמאי הראשי, הראה לי מה זה מיקרופון, מצגות ושקפים, הדגמתי איך אני מציג את התחזית והודיעו לי שהתקבלתי".

צרחת מאושר?

"לא, בגלל שחטפתי הלם. לא האמנתי שהפקידו בידיי תפקיד כזה בתחום התקשורת שבו אין לי שום ניסיון. מי אני שאכנס לנעליו הגדולות של אלעד זוהר, שהוא חזאי משכמו ומעלה?"

חודשיים לאחר מכן הוא פרץ למסך בסערה, עם חיוך שלא נמחק מהשפתיים אפילו כשהוא משדר מתוך הסופה ונראה כמו אפרוח שאימא שלו שכחה אותו מתחת לממטרה. למרות שיעקב (28) חוזר וטוען שהוא הכי לא סלב, העם החליט אחרת. עובדה, הוא כבר קיבל חיקוי ב"ארץ נהדרת".

אתה מרגיש כמו בתוך חלום שהתגשם?

"הכל טוב ונפלא", הוא מחייך כמובן, "אבל הג'וב הזה בחר אותי, לא להפך".

"להיות רופא".

חלומה של כל אימא יהודייה?

"לא בטוח. במקרה שלי החלומות לא מתגשמים במכה הראשונה".

"החלום הגדול הוא כירורגיה". יעקב במעבדה

טס בלי לעצור 

נחזור להערה הקטנה הזאת בהמשך. יעקב גדל בגן יבנה, כבנם האמצעי של סייעת לרופא שיניים ואזרח עובד צה"ל, "שעבדו קשה מאוד כדי לספק לנו חיים טובים ונעימים". 14 שנים מפרידות בינו לבין הילה, אחותו הגדולה, ובדיוק כשאני עומדת לשאול אם מדובר בנישואים שניים הוא מקדים אותי ואומר: "אני ילד מבחנה. מה שמפתיע הוא ששנה אחרי שהגעתי לעולם נולד לי אח".

בתיכון הוא היה החנון של השכבה. "אף פעם לא הייתי טיפוס מגניב או מלך המסיבות. הראש שלי היה בספרים ובמחברות ורק לקראת הצבא התחלתי להיפתח. כשהתקבלתי לקורס טיס הייתי בעננים, וככל שהתקדמתי בקורס צברתי ביטחון, אבל אחרי יותר משנה הודחתי".

אאוץ'.

"לגמרי. אמרו לי שאני לא מספיק קרבי. אולי חיפשו טיפוס יותר לוחמני ואולי זה היה רק תירוץ להדיח אותי. כך או כך, זו הייתה בעיטה וזה היה משבר, אבל די מהר התאפסתי על עצמי והחלטתי שלא משנה מה היה, אני אוציא מהשירות הצבאי את הכי טוב שאפשר. עברתי לשרת בתל־אביב, כקצין שליטה בבור של חיל האוויר".

מה זה?

"אתה בעצם זה ששולט בפעילות של חיל האוויר, מוציא גיחות ומזניק מטוסים. ושם קיבלתי את ההצעה לעבור ליחידת החיזוי של חיל האוויר. למדתי המון פיזיקה כדי להיות מסוגל להחליט איזו משימה תצא לפועל ובאיזה כלים. ההסמכה ביחידה נמשכת כמעט שנה ועברתי עוד השתלמויות כדי לקבל את החותמת של מפקד קורס חזאים. בכל פעילות צבאית יש חזאי בתמונה וגם כיום, במילואים, אני מרגיש את השליחות".

כשהשתחרר בדרגת סרן הוא החליט שיש חלומות שמתגשמים בסיבוב שני, והשלים רישיון טיסה. "כשחברים שלי יצאו לטיול אחרי צבא במזרח טסתי לוושינגטון, ותוך חודש וחצי הוצאתי רישיון טיסה אזרחי. זה לא היה זול, אבל נשארו לי חסכונות מהשירות בקבע ושעות הטיסה שצברתי במדים נזקפו לזכותי. הן עזרו לי לקצר את התהליך שבדרך כלל נמשך כשנה. המסלול שלי היה זריז ושיקם לי את האגו".

אז למה לא השתבצת בחברת תעופה אזרחית?

"עוד לא מצאתי מספיק זמן וכסף כדי לעשות הסבה ממטוסי בוכנה לחד־מנועיים, וחוץ מזה היה לי עוד חלום להגשים — לימודי רפואה. זה המקצוע שבו אתה הכי משפיע על אנשים. אני לא יכול לשבת על כיסא מול מחשב, מעניין אותי לממש את הפוטנציאל שלי, לעזור ולחפש אתגרים". אלא שגם במקרה הזה, הדרך של יעקב לחלום לא עברה בקו ישר. "בפסיכומטרי הוצאתי 714, ובפקולטות לרפואה בישראל אף אחד לא הסתכל עליי. עשיתי חושבים ונרשמתי למדעי הרפואה באוניברסיטת חיפה".

ברירת מחדל?

"לא בהכרח. אני מכוון מטרה ונהנה מאוד מהלימודים. הם התחילו קשה, המון פיזיקה וכימיה, אבל כיום, בשנה השלישית, הם כבר יותר מתקרבים לתחום שבו אני שואף לעסוק. בשנה הבאה אני אמור לגשת למבחן הגורלי שיקבע אם אתקבל למסלול הארבע־שנתי של לימודי רפואה. 700 סטודנטים יתמודדו על 120 מקומות. החלום הגדול הוא כירורגיה, עבודה עם הידיים. זה תחום שרואים בו תוצאות באופן מיידי".

"שיקם לי את האגו". יעקב בטיסת הסולו בקורס הטיס האזרחי

חייך, הכל לטובה 

עשרות מועמדים הוזמנו לאודישן לתפקיד החזאי של ערוץ 2, ויעקב זכה בו. "יש לי ניסיון בחזאות, אני עושה מילואים כמעט 50 יום בשנה ולדעתי אני חזאי טוב, אבל מה הבנתי בחזאות אזרחית? אין שום קשר בין מה שטייסים צבאיים חייבים לדעת לבין מה שהציבור רוצה לדעת. במשך חודש למדתי את המקצוע מהמורה הכי טובה שיש: אילנית אדלר. היא לימדה אותי לבנות תשקיף שידבר גם אל אלה שרוצים לדעת אם מחר בבוקר יוכלו לשחות בים וגם אל הורים שרוצים לדעת איך להלביש ילד לגן".

במקביל, יעקב למד לעמוד מול מצלמה. "עולם חדש", הוא אומר. "היה לי חודש להיכנס לתפקיד, בדיוק בתקופת המעבר של חברת החדשות לשני ערוצים והקמת האולפן החדש, כך שלאף אחד לא היה זמן להתעסק עם החזאי החדש. היו מעט מאוד תרגולים שעל כל אחד מהם עשיתי תחקיר, כמו בחיל האוויר. הרצתי את הסרטון ורשמתי לעצמי הערות לשיפורים".

מה הרגשת בשידור הראשון?

"עוד לא הרגשתי מספיק בשל. גם עכשיו אני מאוד ירוק בהגשה, אבל אני מביא את הנחמדות הטבעית שלי ומקווה שזה עובר לא רע".

אז בוא ננתח את הנחמדות הטבעית שלך. אתה תמיד מחייך?

"כן. החיים יפים. הנחמדות לא באה על חשבון האמינות. עד שהתחילו להסתלבט על החיוכים שלי לא ידעתי שזה מה שמייחד אותי ביחס לאנשים אחרים. כיום אני גאה להגיד שאני מתפרנס מחיוך בפינת התחזית של מהדורת החדשות המרכזית, שבארץ שלנו תמיד עוסקת בנושאים רציניים".

עם יד על הלב, חזאי ישראל לא הגזימו בתחזיות על סערה מהסרטים שהבטיחו לנו לפני שבוע?

"מזג האוויר בישראל לא קיצוני בהשוואה למה שקורה בעולם. אנחנו חזינו סערה עם רוחות של 100 קמ"ש, טמפרטורה של 9־10 מעלות והרבה גשם, וזה מה שהיה. אז נכון שזה פחות קיצוני ממזג האוויר בעולם, אבל עדיין דורש היערכות. בינואר היו שלושה אירועי שבהם ירד כל הממוצע השנתי של המשקעים. גם אצלנו מזג האוויר משפיע על כל מה שקורה במדינה".

זה לא מה שאמרו עליך ב"ארץ נהדרת".

"נכון, רועי בר־נתן חיקה אותי ואמר שיש לי את העבודה הכי טובה בעולם מפני שבישראל יש מזג אוויר אחד".

אז כן, החזאי החדש של מהדורת החדשות כבר זכה לחיקוי ב"ארץ נהדרת". "לא חשבתי שאני מספיק חשוב בשביל שיעשו לי חיקוי, אבל ראיתי וצחקתי", הוא לוקח את האירוע בספורטיביות. "רועי בר־נתן הוא אלוף, החיקוי היה מאוד מקצועי, הוא לא נכנס בי ולא הרג אותי. גם זו חוויה".

מה שימח אותך יותר — החיקוי המוצלח ששם אותך על המפה או התחזיות שלך?

"ברור שהתחזיות. הן היו מדויקות. מומחים שעוסקים בתחזיות של כלכלה היו מתים להגיע ל־90 אחוז הצלחה".

"חשוב לי להביא דברים חדשים". מצלם אייטם תת־מימי למהדורה

תחזית מהקרקעית 

שלוש־ארבע פעמים בשבוע הוא מגיע ממעונות הסטודנטים בחיפה לאולפנים בנווה אילן. "אני מסתכל על המכ"ם, משקעים, מחשב צפי של שינויים. זו עבודה של שעה וחצי בערך, לוקח לי יותר זמן להכין את התשקיף ולהשיג אייטמים לתחזית. חשוב לי להביא דברים חדשים. כיוון שאחד התחביבים שלי הוא צלילה, נכנסתי לים כדי לצלם את הכרישים שמגיעים לחדרה כמעט כל חורף".

איך היה?

"אדיר. הכרישים התקרבו אליי והתחככו בי עם הסנפירים, אבל אני לא ממליץ על צלילה שם. זה אתר מסוכן עם זרמים חזקים, מים רדודים ומלא קרסים בקרקעית. אולי זה נקרא להגדיל ראש, אף אחד לא הכריח אותי לצלול עם כרישים, אבל זה לא היה יוצא לפועל אם לא הייתי מקבל שיתוף פעולה רציני".

ראית את עצמך בשידור מחיפה, היישר מחזית הגשם?

"ברור, זו הייתה פריצה חזקה, באמת נראיתי כמו גוזל אומלל. ניסיתי לעמוד עם מטרייה, אבל היא נשברה. האדרנלין של השידור מילא אותי בחום, רק אימא שלי דאגה כשראתה אותי, מבחינתה הכי חשוב זה שאתקבל ללימודי רפואה".

הפריצות שלו בגשם, פלוס החיקוי ב"ארץ נהדרת", גרמו לכך שאנשים מסתכלים עליו. "החברים הקרובים שלי יעידו שמעולם לא חלמתי להופיע בטלוויזיה, בטח שלא כל יום. אני גם לא בנאדם אופנתי במיוחד, מזל שבחדשות מלבישים אותי ומאפרים אותי".

כשמזהים אותך, גם באים אליך בטענות?

"אי אפשר להגיע למאה אחוזי הצלחה, אבל עוד לא קרה לי שחזיתי 'אין גשם' והוא בא".

אתה טיפוס של חורף או קיץ?

"בחורף יש אקשן, זה כיף לשדר בגשם, אבל אני מעדיף את הקיץ. אין על שמש וים".

בסוף השידור אתה נותן גז לכיוון חיפה, כדי להתכונן ליום לימודים?

"לא תמיד. הרבה פעמים אני ישן ברעות, מישהי מחכה לי מתחת לפוך. קוראים לה דנה, והיא בת זוגי כבר שנתיים. היא למדה עבודה סוציאלית ועכשיו עובדת בהיי־טק. וזהו. מספיק".

גם היא מתעניינת במטאורולוגיה?

"הכי לא. זה החיידק הפרטי שלי".