"אני מרגיש כמו בן 18"

בגיל 82 ישראל גוריון, מאגדות התרבות כחול־לבן, רוצה רק דבר אחד: להמשיך להופיע. "שואלים אותי לא פעם על השיאים בקריירה שלי", הוא אומר, "אבל בנאדם לא מרגיש אף פעם שהוא הגיע לשיא שלו. הוא תמיד רוצה להמשיך הלאה. אם אתה מרגיש שהגעת לשיא, אין לך בעצם סיבה להמשיך. ולי יש הרבה סיבות. אני עדיין כותב שירים בתקווה שמתישהו אוציא אותם, ואני ממשיך להופיע ולשחק. אני גם לא שם לב לגיל. אני מרגיש כמו בן 18. יש בי משהו אינפנטילי, נשארתי ילד, וזה משהו שמחזיק אותי רענן, אני מקווה".

בתיאטרון בית ליסין יקדישו מחר מופע מחווה לגוריון. האחים עוזי וחיים אסנר עורכים ומפיקים אותו מוזיקלית, ולצד גוריון יופיעו גם אורי גוטליב, שי אביבי, אבי גרייניק, מירה עוואד, ההרכב "שלושתנו" (דורית ראובני, חנן יובל ואורי הרפז), דודו אלהרר ונעה אסנר, שיבצעו רבים מהשירים שמזוהים איתו, ביניהם "מנגינת החליל", "ערב של שושנים", "נד אילן", "איך את נראית", "אהבה בת 20", "מה למדת בגן היום", "כל הדרך חזרה", "קנקן תירוש" ו"תלבשי לבן".

יותר מכל גוריון היה רוצה לראות על במת בית החייל את בני אמדורסקי ז"ל, שותפו לצמד "הדודאים" המיתולוגי, ששלשום מלאו 24 שנים למותו. "הזמן רץ, זה לא נתפס שעברו כל כך הרבה שנים", אומר גוריון, "אבל אתה לא יכול כל הזמן לשבת ולבכות על מה שקרה ואיננו. אני זוכר היטב את היום שבני סיפר לי שהוא חולה. הוא היה אדם מאוד בריא, בריון, ופתאום הוא מספר שהוא חולה. נבהלתי, אבל הוא אמר, 'אל תדאג, אני אצא מזה, אני אבריא'. הוא היה כל כך אופטימי עד הרגע האחרון".

מתי אתה בעיקר נזכר בו?

"החיים שולחים לי כל הזמן תזכורות וד"שים ממנו. זה קורה שכאנשים מדברים איתי עליו, או כשאני מופיע עם אסף, הבן שלו, ושר את השירים שלנו. בני היה איש דומיננטי, ובזכותו בעצם הקמנו את הדודאים. כשהוא מכר את משאית המק־דיזל שלו, והציע שנקים צמד, אמרתי לו: 'מה פתאום?! מי מכיר אותנו פה?', אבל הוא היה עקשן ומלא אופטימיות. יוסף הדר כתב לנו אז שירים, ובהמשך גם נעמי שמר חיבקה אותנו. בני ידע לסחוט ממנה שירים. הוא היה איש רב קסם".

העבודה עם אסף מזכירה לך את העבודה עם בני?

"אסף בחור מאוד מוכשר עם טעם טוב. הוא מזכיר את בני במקצועיות שלו ובכישרון שלו. בני היה קצת יותר חפיף ממנו לפעמים, ואסף מקפיד עד התו האחרון".

ובכל זאת, מה השיאים בקריירה שלך?

"הדודאים, שלישיית גשר הירקון, הטוב הרע והנערה, ההרכבים הפרברים והדודאים, החברים של בני, ההצגות של חנוך לוין ששיחקתי בהן".

זאת המדינה שחלמתם עליה כשהייתם צעירים?

"אני לא יושב ומהרהר מה יהיה גורלה של המדינה. אני משתדל לחיות את הרגע. יש בהחלט רגעים שאני מאוכזב ממה שקורה כאן, אבל אני מאמין שהמדינה הזו תחזיק מעמד. אני רואה שאנחנו די מחזיקים מעמד גם כשביבי בשלטון. אנחנו עם חזק".

מה התוכניות שלך לשנים הבאות?

"לחיות את ההווה, להיות בריא ולהמשיך להופיע. כל עוד אני מופיע ויש לי למה לקום בבוקר, הכל בסדר".