זהו שבוע מוצלח לראש הממשלה נתניהו. בתחילת השבוע הוא נהנה מחברתו של ידיד אמת, סגן נשיא ארה”ב פנס, שהביע תמיכה נלהבת ובלתי מסויגת במדיניותו. הברית בין הימין האוונגליסטי־הנוצרי לבין הימין היהודי־הלאומני מעולם לא הייתה חזקה יותר. את סוף השבוע יבלה נתניהו בעיירת הסקי השוויצרית הציורית דאבוס. שם, הרחק מטרדות חקירות השחיתות, הקטטות הקואליציוניות וגירוש הפליטים, הוא ייהנה משהייה עם חוג האנשים החביב עליו ביותר - בעלי תאגידים, מנהלים בכירים ושועי עולם. קהילה שאיתה הוא חולק שפה, סגנון חיים וערכים משותפים. בדאבוס יפגוש נתניהו בידיד אמת נוסף, נשיא ארה”ב טראמפ, שרפורמת המס שהעביר לאחרונה בארצו תיצור מיליונרים נוספים, תעשיר את הונו האישי ותותיר 13 מיליון אמריקאים ללא ביטוח בריאות.

גם השנה, במועדון הסגור המכונה "הפורום הכלכלי העולמי", תדון האליטה הכלכלית והפוליטית הגלובלית במצבו של העולם. במה שנוגע להם, המצב מצוין. כפי שכותב הכלכלן ברנקו מילנוביץ', מעולם לא התרכז עושר רב כל כך במקום קטן כל כך. מדיווחי התקשורת עולה שמצב הרוח של חברי האליטה חגיגי ומרומם - הכלכלה צומחת באירופה, ארה”ב וסין, התחזיות לשנה הבאה אופטימיות ושערי המניות בבורסות העולמיות נוסקים.

באי הכנס יקיימו סימפוזיונים על מאבק בעוני, על איכות הסביבה ועל שקיפות. נושא מרכזי נוסף בכנס הוא האי־שוויון ההולך וגדל במדינות המפותחות. נושא דיון הולם בשבוע שבו פירסם "אוקספם", הארגון הבינלאומי הפועל לצמצום העוני והאי־שוויון, נתונים שמהם עולה כי מאז שנת 2015 עושרו של האחוזון העליון בעולם, שיש להניח שרבים ממנו יהיו בדאבוס, רב יותר מעושרם של כל שאר האנשים החיים בכדור הארץ. זהו עושר שחלקו הגדול נובע מסדר כלכלי, פוליטי ומשפטי גלובלי שמאפשר לבעלי הון ולתאגידים לחמוק, באמצעות תכנוני מס, מתשלום טריליוני דולרים שהיו יכולים להביא לצמצום האי־שוויון.

האי־שוויון היה מצטמצם גם אם באי הכנס היו מתחייבים שהונם לא יהיה מבוסס יותר על ניצול עובדים בעולם השלישי המועסקים בסדנאות יזע, או על הפרת זכויות ושבירת ארגוני עובדים במדינותיהם. גם הקיימוּת החברתית והסביבתית היו משתפרות, אם הם היו מתחייבים להפסיק את זיהום הסביבה למען עתידם של אלה החיים בעולם ולמען הדורות הבאים.

נתניהו הוא שותף טבעי לאופוריה הכלכלית השורה בכנס. הוא יספר למשתתפים על "הנס הכלכלי הישראלי", על צמיחת המשק הישראלי בשנים האחרונות, על המוח היהודי ועל ה"סטארט־אפ ניישן". הוא בוודאי ישתדל להתעלם מכמה מנתוני מדד הצמיחה המכלילה (Inclusive Development Index), שפירסם הפורום הכלכלי העולמי לפני כמה ימים. לפי מדד זה, הכולל גם מדדים חברתיים וחלוקתיים, כמו שיעור העוני, רמות האי־שוויון, דאגה לקיימוּת, שיעור פליטת פחם, שוויון בין־דורי ועוד, למרות השיפור שחל בשנים האחרונות, ישראל עדיין משתרכת בתחתית הטבלה, במקום ה־25 מתוך 29 המדינות המפותחות.

תמונה דומה עולה מהמסמך "תמונת מצב חברתי - 2017” של "מרכז אדוה" (גילוי נאות: אני משמש כיו”ר הנהלת המרכז), שלפיו הצמיחה הכלכלית בישראל אכן הגדילה את מספר המפרנסים ואת ההכנסה הממוצעת, אולם חלק גדול מהמפרנסים החדשים האלה השתלבו במשרות חלקיות ובענפים ובעיסוקים המעניקים שכר נמוך. אין זה מקרי ששיעור המשפחות העובדות המצויות מתחת לקו העוני עולה.

לזכותו של נתניהו יש לומר שבניגוד לחלק גדול מבאי הכנס, העושים שימוש ברטוריקה של צמצום עוני, שאיפה לשוויון, שיתוף דמוקרטי, קיימוּת וזכויות אדם, הוא מעולם לא חשב שאלה ערכים ראויים שהמדינה והעולם צריכים לחתור להגשימם.