קסנש ישנה התגברה כל חייה על מכשולים. מחיים ללא תקווה בכפר בגונדר היא הפכה לסטודנטית לעיצוב אופנה בבצלאל. אלא שהחלום עשוי להתנפץ בעקבות ההחלטה לגרש אותה.

"פגשתי לראשונה את הוריו של בעלי לעתיד בגיל שש", משחזרת קסנש. "כשפתחו בית־ספר בכפרים ביקשתי ללמוד. אבא שלי אמר לי שאני לא יכולה בגלל שאני מאורסת". קסנש החלה בתגובה ללמוד בסתר. "כשאבא גילה הוא ממש התעצבן. ברחתי לסבים שלי כי נמאס לי מהמכות ופגשתי שם את הדודה שלי. יחד נסענו לחרטום".

החיים עם הדודה בסודאן לא היו טובים בהרבה מאלה בכפר. "הייתי משרתת בבית שלה. יום אחד היא החליטה שהיא בורחת. הגענו למדבר והיא מכרה אותי לבדואים. בדרך מסודאן למצרים הם אנסו את אחת הנוסעות מול עיניי".

בפברואר 2008, כשהיא בת 14, מסע האימים מסתיים וקסנש מגיעה לישראל. היא מתגלגלת לכפר הנוער כדורי ומסיימת עם בגרות מלאה. היום היא סטודנטית לעיצוב אופנה בבצלאל.

בנובמבר הודיעו לה שעליה לעזוב את ישראל בתוך 14 ימים. "הרגשתי שכל העולם שלי מתמוטט. אני מרגישה ישראלית למרות שלפעמים גורמים לי לא להרגיש ככה". לפני כ־9 שנים הגישה קסנש בקשת מקלט בישראל ומאז לא קיבלה החלטה.

"אם מגרשים אותי זה גזר דין מוות עבורי, זה להרגיש שאני נמכרת שוב למדינה אחרת. אני מבקשת ממדינת ישראל: תנו לי את הזכות לחיות כמו אדם נורמלי".

רועי בר אילן, מנהל כפר הנוער כדורי בגליל התחתון, הוסיף: "זה מקרה קורע לב. כמחנך בישראל אני מרגיש חובה מוסרית לפנות למקבלי ההחלטות כדי שרוע הגזירה יבוטל".

מרשות האוכלוסין וההגירה נמסר: "מדובר בנתינה אתיופית שהגישה בקשה למקלט. הנ"ל זומנה לראיון ביחידה לטיפול בבקשות מקלט ביולי האחרון אך לא התייצבה. למרות שנעשו ניסיונות להשיגה לא הגיעה ועל כן תיקה נסגר. על כך עודכנה לפני כחודש ועליה לצאת מישראל".