שני 12 בנובמבר 2018
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    Jonathan Bloom
    7 לילות • 30.01.2018
    חופש הפולחן
    הסצנה בשדה המוקשים שנוגעת בשאלת השוויון בנטל. הרצון שלו להניח לגדליה להיעלם בים. הטענות מהמגזר על בעיות באמינות. ולמה בחר להראות חרדים מגניבים שלא טורחים להסתיר את החטאים שלהם. אלירן מלכה כתב את 'שבאבניקים' כשומר לילה במלון, מתודלק מהעלבון שבדחייה מבית ספר לתסריטאות. עכשיו הוא מסביר למה ליוצר של הסדרה הכי חמה של הרגע מעולם לא הייתה טלוויזיה בבית
    יהודה נוריאל | צילום: יונתן בלום

    "עד הרעיון ל'שבאבניקים' גדלתי כמו כל ישראלי, שמכיר את החרדים מהתקשורת, דרך הצד הפוליטי. ידעתי שאני מאוד לא אוהב אותם, ומאוד רחוק מהם, כמו שהם רחוקים ממני", מספר אלירן מלכה, יוצר, תסריטאי ובמאי הסדרה (לצד מאור זגורי ואריאל בנבג'י). "ואז עברתי לירושלים. יום אחד עצר לידי אוטו. ומתוכו קפצו ארבעה בחורי ישיבה, בחליפות כאלה צמודות, עם גמרא וסיגריות. וכבשו את הרחוב! כמו בסרטי קולנוע, הולכים ככה, כלבי אשמורת! אמרתי לעצמי, וואו. יש פה עולם שלם שאני לא מכיר! עולם שחסמו לי אותו, ואני חייב להתחיל ולנבור בו.

     

    "היה לי מנוי לחדר כושר נפרד, ושם הבחנתי בהם. מדברים על הקטלוג של זארה, יותר מעודכנים ממני וממך ביחד. וחוזרים לישיבה עם שקית של בגדים, ונסיעות לחו"ל, ותרבות פנאי שרק מתעצמת. אז בינתיים הם אגף קטן, שרק הולך ומתרחב. אבל הם בתוכם כבר קרועים: להיות נעולים שם בישיבה, או גם לצאת החוצה?"

     

    שבע שנים אחרי המפגש הזה ונביטת הרעיון, הגיעו למסך שלנו השבאבניקים (ימי שני ב־HOT). דרמה קומית, כיפית, טובת לב ומרחיבת לב, עלילותיהם של ארבעה תלמידי ישיבה חרדים, חצי־ילדים־טובים חצי־מרדנים. גדליה (אורי לייזרוביץ'), המרובע הנוקשה והלמדן. אבינועם לסרי (דניאל גד), ממזר, בן של פוליטיקאי מעין ש"סניק מקושר, קורץ לעולם החילוני ובמיוחד לחילוניות. דב לייזר (עומר פרלמן), האשכנזי־אמריקאי המיוחס והיהיר, שיוצא לחופשות סקי ונפגש עם אחותו התאומה רק כדי שההורים האמידים יהיו מבסוטים. ומאיר סבג (ישראל אטיאס) הפרענק - ולא ספרדי, אל תתבלבלו - הנוגע ללב, שאין לו כלום מכל מה שיש לחבריו. ארבעת אלה וענייני החולין שלהם: סצנת השידוכים, הבדלי המעמדות, לגנוב סיגריה, לראות סרט להיט, ענייני צניעות ושלטי חוצות, והמאבק הנורא ביצר - כן, גם אוננות. סדרה שכבר הפכה להיט, והכניסה לעולמנו מילון מונחים שלם, מ"וורט" (חידוש) ועד צו"ל. כלומר, צדיק ורע לו.

     

    בוא נגיד על ההתחלה, שאלה לא באמת "שבאבניקים". הכינוי לחרדים שנשרו מהמסגרות, חלקם די אומללים, מחפשים את הדרך.

     

    "נכון, לא באמת. אלא 'שבאבניקים' במובן הרחב, שהם חיים בשני עולמות, צעירים ליטאים מודרנים - בתוך החברה החרדית זה עדיין עולם קטן. 'שבאבניקים' במקור זו מילת גנאי, כינוי לאדם שמשקיע יותר מדי בהבלי העולם הזה, מבזבז זמן לנסות להשיג קפסולת קפה ובלהתאים את העניבה לצבע של הגרביים. הוא לא פה ולא שם: לא מספיק שקוע בלימוד כדי להיות חרדי באמת, והוא לא באמת מכיר את העולם החילוני כדי להיחשב אחד מ'שלהם'. השבאבניק הוא סוכן כפול שאף אחד לא רוצה בצד שלו. אבל הסדרה רוצה להגיד שזה הפוך".

     

    זאת אומרת?

     

    "הוויכוח בין היהדות לישראליות הוא מדורה בוערת וכל אחד שיכול, עובר ליד וזורק טיפה של שמן והולך. ואולי דווקא האנשים שחיים בשני העולמות במקביל הם אלה שיכולים לזרוק כוס של מים ולהרגיע את הרוחות. מבחינתי, השבאבניקיות כדרך חיים היא לא בעיה - אלא הפתרון".

     

    ואתה בכלל לא חרדי, אלא דתי־לאומי, שבא לספר את הסיפור שלהם. איך בכלל היחסים בין שני הצדדים האורתודוקסיים?

     

    "יש התנשאות, משני הצדדים. סיטואציה אחת שמטריפה אותי כל פעם שאני נזכר בה: הלכתי לשוק ארבעת המינים, סחבק מנסה להתחזק ולבדוק איזה סט מהודר לקנות. הלכתי לחנות של ההדסים. היו שם כאלה ב־300 שקל. זה היה כל כך יקר, שזה עניין אותי. שאלתי את הבחור החרדי עליהם. הוא הסתכל עליי מכף רגל ועד ראש, הרים שקית ניילון פשוטה ואמר, 'קח, לך זה יספיק'. זה היה כמובן סט בעשרה שקלים. זה היה כל כך מעצבן, שזה שיעשע אותי.

     

    "אז יש איזו התנשאות בסיסית של חרדים על דתיים־לאומיים, בלשונם זה 'מיזרוחניקים'. אתם מנסים להיות כמו החילונים, שקועים בבינוניות, לא בחרתם בחיים של לימוד תורה, כמונו. וחשבתי שאקבל תגובות קשות מהצופים החרדים על זה שדתי־לאומי מעז לעשות עליהם סדרה. אבל לא. את 'שבאבניקים' אופפת איזה עננת טוב לב, תמימות ופיל־גוד כזה. בקיצור, בינתיים אני לא צריך מאבטח בכניסה לבית".

     

    בחברה החרדית שבהחלט מודעת לסדרה ורבים מחבריה צופים בה, גם הושמעו טענות על חוסר אמינות מסוימת. הגרביים צבעוניים מדי, מה פתאום משחקים פוטבול בגן סאקר, מי בכלל שומע פאנק, ועוד.

     

    "נכון, ואני מכיר הכל. אבל יש סדרות שמשקפות את מה שיהיה עוד מעט. הצופים מרגישים שאולי זה צריך או יכול להיות ככה. הסדרה הזאת היא קצת מדע בדיוני. כמו פרק ממש אופטימי של 'מראה שחורה'".

     

     

    × × ×

     

    מה שהופך את 'שבאבניקים' כריזמטית ונגישה כל כך הוא קודם כל הלוק הנוצץ שלה. מודרני, עדכני, קופצני, מוזיקה איכותית ברקע ותחושת חופש ופאן. "אחד הרפרנסים היה סרטי קולג'. כי זה הזמן שהם יוצאים מהבית. לקחתי רפרנסים גם מ'אושן 11', suits, 'עמק הסיליקון' ואגדות ממסכת ברכות", מספר מלכה, "וככה גם הצגנו את הפנימייה. אין ישיבות שנראות כל כך טוב, חיפוי עץ, שטיחים מקיר לקיר. אבל לי היה חשוב שזה ייראה יפה, שבית המדרש ייראה פגז, מקום שאתה רוצה להיות בו. ולצלם בלוקיישנים יפים, לא חרדיים. לא צילמנו במאה שערים".

     

    ואתה גם מראה המון שקרים לבנים ובלופים מוסכמים. להסתיר סיגריה, להסתיר את הלפטופ, להסתיר את המפגשים עם הבחורות, עולם של הסתרה שהיא בעצם חלק מהיומיום.

     

    "נכון. וזה אחד המקומות שחרדים אומרים שהסדרה לא אמינה, שהגיבורים שלנו פחות מתאמצים להסתיר את זה, ואין רב שתופס אותם. למה? כי אני לא אוהב את הסיטואציה הזו. אני רוצה שהם יתפסו את עצמם. לכן הרב בלוך (דב נבון, המשגיח בישיבה המקורב לתלמידים) אומר, כל אדם הוא משגיח של עצמו. אתה תתפוס את עצמך. הוא מבין את הצעירים. בזמן שמבחינת שפיצר (רותם קינן, ראש הישיבה הקשוח) זה להפוך אותם לסיירת מטכ"ל".

     

    הדמויות מבוססות על אנשים שהכרת אישית?

     

    "איציק סודרי, שגם מאוד אוהב את הסדרה, היה הבסיס לעיצוב הדמות של אבינועם. בתקופה שהוא היה דובר של ש"ס, קראו לחבורתו 'נערי ורסאצ'ה', בגלל החליפות המדליקות והצמודות שהם הלכו איתן בגאווה. חלק מזה היה השראה לעיצוב הרביעייה שלנו".

     

    'שבאבניקים', מודה מלכה, נמנעת עד כמה שניתן מעיסוק פוליטי צר בסוגיות אקטואליות. "בתחושה הפנימית פשוט רציתי לברוח מהשדה הפוליטי. אבל הפוליטי ממש, הקונקרטי".

     

    אבל בפרק 4 אתה נכנס לשדה המוקשים עצמו, לא רק מטאפורית. השבאבניקים מטיילים ואחד מהם נכנס בטעות לשדה מוקשים. ומי מגיע לחלץ? צה"ל. ויכוח ארוך בין החייל שאומר, "אני אעמיס אותך על הגב שלי. כמה סמלי" - לתלמיד הישיבה, שמרגיש מושפל. וברקע, כל הדיון הכי טעון פה.

     

    "ולא במקרה, זה הפרק האחרון שנכתב. במקור הוא נכתב על חופשת סקי, אבל היינו בקיץ, אין איפה לצלם שלג, ודני פארן ומירית טובי (המפיק ושותפו ליצירה ומנהלת הדרמה של HOT) אמרו לי, 'תכתוב פרק על הגיוס'. ברחתי ולא רציתי. אבל הם הכריחו אותי. לבסוף ניסיתי ליצור סוגיה שבה הצדדים מעלים את הטענות שלהם, כי אני לא אוהב לפסוק. והתחלתי לעשות תחקיר. כל פעם כשירדתי לתל־אביב הייתי מעלה טרמפיסטים מ'ישיבת חברון', מקליט אותם, ומנהל דיון - למה אתם מתגייסים, או לא וכל פעם רשמתי את הטענות, ואמרתי - מי שייתן לי את טיעון הזהב, אקח אותו לאן שהוא רוצה".

     

    עד שבפרק הזה גדליה מטיח בחייל את הטענה החזקה: "אם כל הצבא היה חרדי, ואתה היית חייב לשלוח את הבן שלך - האם היית שולח אותו בלי לפחד שהוא יחזור בתשובה?"

     

    "בדיוק. ואת הבחור שנתן אותה, לקחתי לים".

     

    אבל תקשיב, בחיים יש פינות, כואבות מאוד. בניסוח הפופוליסטי של יאיר לפיד: שוויון בנטל. ותחליטו: אתם מתגייסים או לא?

     

    "אם יש מישהו שיעצור את הגיוס של החרדים לצבא זה יאיר לפיד, רק בגלל ההתעקשות הדבילית הזו! כי הרכבת כבר יצאה לשם. חרדים כבר מתגייסים. לא במספרי ענק, אבל יותר ויותר. אבל לפיד אומר, לא! אני - אשכנזי והבן של טומי לפיד - אומר לכם ככה, ואתם תעשו את זה בגלל שאני אמרתי! זה רק יגרום להם לחזור לישיבות".

     

    התרבות הפוליטית בישראל, גם החילונית, היא "חרדית־אשכנזית", במובן של "פך שמן טהור", או אני או אתה - "המנצח זוכה בכל".

     

    "אתה צודק לגמרי. ומה שאני אומר זה שמי שיכול לעשות את הסכם השלום, בינינו ובכלל - הוא רק מזרחי. זו התחושה שלי. יש קטע מדהים בשיעור של הרב עובדיה שהוא עושה 'מי שבירך' לחוסני למובארק. מסתבר שלרב עובדיה ולמובארק היו יחסים, הוא היה מקבל ממנו מתנה כל שנה ליום הולדת. וכשמובארק היה חולה, בסוף ימיו בכלא, וזה קטע מאלף - הרב עוצר את השיעור במוצ"ש ועושה לו 'מי שבירך'. ואומר, 'בגללו נמנעה שפיכות דמים'. אז זה בעצם מה שרציתי להגיד, כשמסביב אומרים, 'חייבים לנקוט עמדה'. לא רוצה 'לנקוט'! כי מי שנוקט, מפסיד".

     

    איפה העוול הגדול שעושים לחרדים כקבוצה? היותם "נטל על משלם המיסים"?

     

    "זה הכי משפיל. ולי יש הרבה הערכה לבחירה שלהם. האיש בחר בחיי עוני, הוא לא מיליארדר בשקט. ואני משלם עליהם מיסים? לא בטוח שתגיד את זה גם על ערבים בוואדי ערה. תשמע, אתן לך דוגמה. לפני כמה שנים הייתה שביתה של עובדות סוציאליות. נכנסתי ל־ynet, טוקבקים, כולם בעדן. באותו יום הייתה שביתה של רבני ערים על משהו טיפשי. נכנסתי, 500 טוקבקים. אחד היה בעדם. למה? כי יש פה אלמנט של שנאה גדולה כלפיהם. כי זה מזכיר לך את היהודי הגלותי שיש בתוכך ואתה רוצה לברוח ממנו".

     

    מה אתה חושב על תביעת החרדים ללמוד באקדמיה – אבל בהפרדה? החילונים אומרים, לא, אין הפרדת נשים במרחב הציבורי. אי־אפשר לראות את האישה כנחותה, בשום מצב.

     

    "הנה, תראה כמה הטהרנות הזו מטומטמת. צריך להיות אדם מאוד אטום כדי להגיד משפט כזה. אתה לא יכול להגיד כל הזמן, 'הם לא עובדים, הם לא לומדים' - ואז, כשהם כן רוצים להגיע, להגיד 'רק בתנאים שלנו'. אם הם כבר עושים את המהלך, אל תהיה מטומטם! לך לצד שלהם! כי מה יקרה? מרוב שאתה רוצה לשמור על כל הערכים שלך - בסוף תישאר עם כלום".

     

    הנושא המיני. בפרק 8 הנוגע ללב, 'תל־אביב', גדליה מאבד את הכסף שנועד לרכישת ספרים לישיבה, כי העיר הגדולה בילבלה אותו. וגם את תמימותו, הוא עושה ביד, ונכנס לים כדי להיעלם. לכל אורך הסדרה יש את העניין המיני, הזהירות, האשמה והבושה. עד כמה זה נוכח?

     

    "אצל גדליה, מאוד. במקור רציתי לעצור את הפרק בזה שהוא נעלם בתוך המים. יש עכשיו דיון מאוד חזק בנושא. ויש הבנה שצריך להתפכח מהתפיסות החצי־נוצריות שגדלנו איתן, של אשמה ובושה. ויש כבר רבנים צעירים שהולכים קדימה. הרבנים שמזהירים מפני מה שאתה מציין, ומנופפים במקל - זה אולי מתוך הסרטים של עמוס גיתאי".

     

    אגב, מתישהו בסדרה שלך מופיעים גם ערבים?

     

    "לא. וגם אין פיגועים (צוחק). סתם, סתם! אני זוכר שהיינו בפרזנטציה כלשהי, ואיזה סמנכ"לית שאלה: 'אבל איפה יש ערבים?' וכאילו, גימגמתי. לא הבנתי מאיפה היא מביאה את זה! כי זה לא הסיפור, בכלל. מה שכן, קיבלתי סרטון של פועלי בניין ערבים, שרואים את הפרק הראשון של 'שבאבניקים'. הנה, אחרי 'פאודה' יש עוד סדרה בערבית! (צוחק). חוץ מזה יש את מאיר, שאתה יכול לקרוא לו גם ערבי".

     

     

    × × ×

     

    מלכה מכיר את העניין מקרוב. בימים אלה הוא עובד על פיצ'ר ראשון, 'הבלתי רשמיים', בכיכובו של שולי רנד, בתפקיד שהוא מנוע מלספר עליו כרגע. הסרט עוסק בהקמת תנועת ש"ס ב־82' ומגיע גם מהערכתו וחיבתו העמוקה של מלכה לרב עובדיה יוסף זצ"ל, שאותו ישחק בסרט, בסצנה אחת, יגאל נאור. "מהפכן אמיתי. הסרט מגיע מתוך יחסי הבנה, ואהבה, וחוסר אהבה לתנועה", הוא בורר מילים. "אחרי הרב עובדיה, ש"ס איבדה הצדקה לקיומה. כשהוא זז ממקומו, היא מתחילה לאכול את עצמה למוות".

     

    לטעמי, ש"ס מעלה בתפקידה ההיסטורי.

     

    "על זה מדבר הסרט. ש"ס קמה ממקום מאוד מזרחי, אבל התרחקה מהמקורות שלה. וברגע שהיא התחילה לשחק את המשחק הפוליטי - יש שיגידו, שהיה הכרחי לשרידותה - היא ירתה לעצמה ברגל, ואיבדה את הטעם לקיומה".

     

    מלכה נולד ב־1980 בנהריה. הוריו עלו ממרוקו בגיל שש. "עמוס ברנס הכיר ביניהם", הוא צוחק במבוכה, "כמובן לפני התקרית שלו". מלכה הוא הבן הצעיר בין שלושה אחים. בר־מצווה חגג ב"גני לוי", "מגדל של כוסות שמפניה שאמא שלי מילאה אחת־אחת". נשא דרשה בחרוזים, וניגן מול הקהל 'המושלים בסווינג' - ככה הוא קורא לזה - של דייר סטרייטס.

     

    עם האהבה למוזיקה החל לנסוע לתל־אביב בטרמפים, קונה תקליטים בשני שקלים, "קיור וסמיתס, ואז קנופלר והנדריקס, ואז כשנהייתי חכם מדי פרוגרסיב רוק, קאמל ופינק פלויד וקינג קרימזון. זה, ו'טווין פיקס'. לא יודע כמה ילד בכיתה ז' יכול להבין את הסדרה, ויזואליה, וילונות, רצפה, הגמד שמדבר אחורה - אבל פעם ראשונה שנפתח לי אזור במוח שאני לא מכיר".

     

    היה תלמיד מעולה של הציונות הדתית, שעבר מתיכון ממלכתי־דתי ובני עקיבא, לישיבות אליטה. התגייס ליחידת התצפיות של חיל המודיעין, ובגיל 19 הכיר את רבי נחמן מברסלב. "אתה אומר, 'איך נפלת בברסלב', בגלל כל מיני נ־נחים. אבל רבי נחמן הוא פילוסוף אדיר", הוא אומר. בגיל 20 כבר התחתן. "כי כמה אפשר להתאפק? כי כמה אפשר לאהוב. מגיל 16 אני ביחד עם מיכל".

     

    הדחף לקולנוע וטלוויזיה, הוא מספר, הגיע בעקבות 'האיש שלא היה שם' של האחים כהן, שאותו ראה ברציפות שלוש פעמים באולם, ו'תקוות גדולות' עם איתן הוק וגווינת' פאלטרו. "ופעם ראשונה התחברו לי מילים ותמונות. בתור בחור ישיבה אתה אוהב טקסטים, מילים, והסרטים נתנו לי משהו חדש, להשתמש בקולנוע בתור טקסט".

     

    אלא שהוא לא התקבל ללימודי תסריטאות ב'סם שפיגל'. "כמה יצאתי מבואס? תבחר מספר. אני זוכר את הראיון, דיברתי על רבי נחמן וכו', ומישהו עצר את הראיון ואמר, 'טוב, בסדר. אני חושב שהבנו, תודה'. עכשיו, הייתי בטוח שהתקבלתי! ואחרי הסירוב הייתי משוכנע שזה בגלל התיוג שלי. אולי הייתי צריך להגיד, 'בא לי לשרוף שלטי חוצות!' וישר היו מקבלים אותי", הוא צוחק. "וזה היה המניע הלאה. סיפרתי לעצמי את סיפור הכישלון כדי להמשיך. לא קיבלו אותי לתסריטאות? אלמד קולנוע והפקה".

     

    הוא המשיך לבית הספר 'מעלה' וכדי להתפרנס עבד כצלם חתונות. "עבודה שמעוררת בך תשוקה עזה לכתוב, כדי לצאת מכל זה". בנוסף עבד כשומר לילה במלון בוטיק שמנהל אחיו בשכונת עין כרם, 'אלגרה'.

     

    ואז הוא המתין, והמתין, והמתין. "לי ולמפיק ויוצר־שותף, דני פארן, לקח חמש שנים למכור את הסדרה. קיבלנו שלילי בכל מקום. ברשתות הייתה אווירה של 'לא עוד סדרת חרדים'. סיטואציה מייאשת. היה חששתי שלעולם זה לא יקרה. עד שהאנשים ב־HOT החליטו ללכת עם זה עד הסוף". הסדרה, הוא מספר, כבר נרכשה לעונה שנייה, שתהיה בת 16 פרקים ככל הנראה.

     

    'שבאבניקים' עלתה כמעט במקביל לעוד סדרת חרדים, 'כיפת ברזל'. התבאסת?

     

    "ממש לא התבאסתי. לא חושב שאפשר להשוות ביניהן, הן מאוד שונות. היינו כל כך בטוחים בשוני של הסדרה שלנו שלא ממש הסתכלנו על סדרות אחרות ולרגע לא היה לנו ספק לגבי התזמון ביציאה. להפך, אפילו החמיא לנו שיצאנו יחד עם 'פאודה'".

     

    הוא מתגורר בירושלים עם אשתו מיכל וחמשת ילדיהם: הגדולה בת 14, הקטן בן ארבע וחצי - ובדרך עוד אחד/אחת, הפתעה למשפחה. "תמיד רציתי חבורה. ואיך מתקיימים? עובד קשה, ועד הסדרה, מתחמק ממנהל הבנק. צריך לנהל את המשפחה טוב - ואישה מדהימה".

     

    מיכל, הוא מספר, היא יועצת הלכה, מטפלת קלינית בנשים דתיות בהלכות נידה, ותלמידת חכמים בפני עצמה. "הדמות בסדרה של דבורה קצת מבוססת עליה", הוא מוסיף. כשיש להם חופש זוגי סוף־סוף, הוא מגלה, הם מגיעים למלון ביפו, ורוכבים על אופניים מול הים.

     

    נו, אז למה השנאה ל"מדינת תל־אביב"? דווקא עיר מעולה.

     

    "בטח! מאוד כיפית. זו לא איבה לעיר, אלא רתיעה ממנה, כי המקום האישי שלי הוא לא כאן. בעיר הגדולה אני מרגיש כמו גדליה (החנון), ולא כמו מאיר. מרגיש שבוחנים אותי כל הזמן, עיניים בגב, רגשות שמתחילים בתור ילד פריפריה ולעולם לא עוזבים. אז גם כשאתה עושה סדרה ומצליח, אתה עדיין מרגיש 'משם'. לכן לעולם לא אעבור לתל־אביב. נוח לי לכתוב מתוך ירושלים, שבה אני מרגיש בבית".

     

    אגב, מה אתה רואה בטלוויזיה?

     

    "אין לי טלוויזיה. אף פעם לא הייתה לי. זה מכשיר שמבזבז המון זמן. הילדים מאוד רצו לראות את הסדרה. באו לפרמיירות, ראו פרקים 1־2. אבל איך נראה את היתר? אז השאילו לי מסך טלוויזיה לשבועיים, וראינו. אבל אני לא רוצה את המכשיר בבית. יש משהו מאוד מוזר בלשים את זה במרכז הסלון. וגם האינטרנט, כשר כמובן. אני לא רוצה שילד יחפש 'מיקמק', ויגיע לאלוהים ישמור".

     

    ואת הסדרה של מאור זגורי, הבמאי שלצידך?

     

    "קצת. נו, לא ראיתי הרבה טלוויזיה באופן כללי. אני רואה ברשת כל מיני, דוגם פרק־שניים את הדי־אן־איי והלאה, 'סיליקון ואלי', 'משחקי הכס'. אבל הגרסה הכשרה!" (צוחק).

     

    ארבעת השבאבניקים שלך יראו 'משחקי הכס'?

     

    "נדמה לי שהם יראו, ואז כשיגיעו לאיזו סצנה בעייתית, מישהו יגיד, 'תעביר־תעביר'".

     

    ושאלה אחרונה, ללכת ולשרוף שלט חוצות. מבוסס על סיפור אמיתי?

     

    "לא ממש, רק המחשבות על זה. תשמע, יש מצב שאני באמת צו"ל".

     

    7nights@yedioth.co.il

     

     

     


    פרסום ראשון: 30.01.18 , 19:35