מנגינת חייו

ההיסטוריה לא עשתה חסד עם יצירתו של סיימון לאקס. לאקס, מלחין פולני־יהודי, למד מתמטיקה באוניברסיטת וילנה, ובגיל 20 נכנס אל הקונסרבטוריון של ורשה. בשנת 1925 נסע לוינה ולפריז, שם למד תחת פול וידאל, מי שהיה אחד המורים החשובים בקונסרבטוריון של פריז. ההשפעות המוזיקליות שספג בפולין יחד עם החינוך הפריזאי ואהדתו לסגנונות העבר עיצבו את תפיסתו המוזיקלית של לאקס, שנחגגת בדיסק חדש שיצא לאחרונה בהוצאת Chandos. היצירות בוצעו בידי אנסמבל ARC הקנדי, הרכב קאמרי שעוסק בביצוע מוזיקה של מלחינים מודרניים — רבים מהם יהודים — אשר עקב דיכוי פוליטי ורדיפה, נשכחו וירדו מן הבמה.

האנרגטיות והחיוניות הריתמית — מאפיין ששזור בכתיבה הקאמרית של לאקס בכלל — מופיעות כבר בסונטינה לפסנתר משנת 1927. היצירה כתובה בשליטה טכנית מעולה, והרגשתי בה הדים של ניאו־קלאסיציזם: אלגנטיות, מבנה מדויק וחמור, ושקיפות מעל הכל. תכונות אלה ניכרות גם בקונצ'רטינו לאבוב, קלרינט ובסון, והאופי המלודי הזכיר לי מאוד את כתיבתו של פולנק לכלי נשיפה מעץ.

יצירתו של לאקס פסקה בשנת 1941, כאשר נעצר והועבר למחנה המעבר פיטיבייה, שממנו נשלח אל אושוויץ. באושוויץ הועסק כמעתיק תווים ומנהל תזמורת המחנה, אך לא לפני שעבר אודיציה: הקונצ'רטו לכינור המפורסם של מנדלסון, יצירה שנאסרה לביצוע בכל שטחי הכיבוש של הרייך. בשנת 1945, לאחר שחרור המחנה, כתב את ה'פסקאליה', שבוודאי ביטאה תחושות שאפפו אותו: ריקוד בארוקי זוחל במשקל משולש, מלודיה איטית בת שמונה תיבות שמנוגנת תדיר ברגיסטר נמוך על הפסנתר, מלווה בנגינת קלרינט עגמומי על הרמוניה כרומטית.

לעומתה, חמישיית הפסנתר משנת 1967 (עיבוד של טריו מיתרים משנת 1945) כוללת תריסר מלודיות השאובות משירי־עם פולניים, ומבססות את הנושאים לארבעת פרקי היצירה. כך למשל, הפרק השלישי נפתח ומסתיים במעין ריקוד רקיעה, עם שינויים ריתמיים בין פיציקאטו על המיתרים ופראזות סולניות מנוגדות בפסנתר, כאשר החומר המלודי הוא למעשה ריקוד מזורקה במשקל משולש. ריקוד אביבי חגיגי, גם הוא שאוב משיר־עם פולני, מבסס את החומר המלודי לפרק הרביעי, שבו כלל הנגנים חותמים את היצירה בנגינה מלאת הדר.