שיתוף פעולה מרגש לזכרו של החייל סמל רון קוקיא ז"ל: גאדיר האני, תושבת היישוב הבדואי חורה, פנתה לאחרונה לאמו של רון, לבנה, וביקשה לטעת עץ לזכרו. לבנה הסכימה מיד, והיום השתיים, יחד עם עוד כ־200 נשים יהודיות וערביות מתנועת "נשים עושות שלום", יקיימו טקס נטיעות בערד, בדיוק במקום שבו נרצח רון.
קוקיא, שהיה לוחם בנח"ל, נדקר למוות לפני כחודשיים בעת שחיכה להסעה בתחנה בערד. כמה ימים אחר כך נלכדו שני אחים בדואים מכסייפה והודו בביצוע הרצח. גאדיר האני עקבה אחר הפרסומים בנושא, התרגשה מכך שעל אף האסון הכבד המשיכו הוריו של קוקיא לקרוא לדו־קיום בין יהודים לערבים — והחליטה לעשות מעשה.
"החיבור של אישה לאישה, אדם לאדם, לב ללב, היה מאוד חשוב", סיפרה אתמול האני. "לבנה איבדה את הבן שלה, היקר לה מכל. והיא פגשה אדם שאומר לה: מה שאת מאמינה בו גם אני מאמינה בו. בלי קשר להשקפת העולם. החיבור האנושי הזה היה חשוב וברור. על זה חשבתי כשהצעתי ללבנה לעשות את הנטיעות. נטיעות זה חיים חדשים, תקווה. לטעת עץ על אותה אדמה שעליה רון נרצח — לי זה נותן הרבה תקווה. אם אבא ששכל את בנו אומר שהוא עדיין מאמין בחיים משותפים, אז המקום שלי זה להוכיח לו שגם בצד השני יש אנשים שמאמינים בדו־קיום ובחיים משותפים".
ואילו לבנה קוקיא אמרה: "אנחנו חיים אחד ליד השני, גדלנו לתוך הדבר הזה, והאובדן של רון לא מערער את האמונה שלי בשלום. זה מחזק שהבן שלנו לא סתם הלך, אלא ממשיך את השרשרת של 30 אלף משפחות שאיבדו את ילדיהן בעקבות הסכסוך הזה. כולם אצלנו בבית קיבלו חינוך לערכים ולשירות משמעותי. ידענו שיש סכנה, אבל החיים ביחד קיימים בשטח. בערד חיים ביחד. בעכו חיים ביחד. בנצרת, בתל־אביב וביפו — בכל מקום חיים ביחד. לא תמיד בשלום, אבל האמונה בשלום תמיד קיימת. השאלה היא איך מתקדמים לשם. אני חושבת שהתהליך צריך להתחיל מלמטה, מהאזרחים, מהילדים שלנו ואלה של אחרים. כל אחד צריך לחנך לשלום. שלום לא מופיע ככה פתאום".
