הפנס שהאיר את החושך
אחרי שירי מלחמה, גבורה ומוות, הגיע "פנס בודד". השיר שהזמינה במקור נעמי פולני וזכה לאינספור ביצועים, מספר את סיפורה של השכונה הישראלית וביטא ערגה של עם שלם לחיים נורמליים. "וכשפספוס נשען בחוץ על אופניו והחצר כולה מלאה בשריקותיו, אני יוצא אל המרפסת וקורא: 'שמע ילד, לך הביתה או אני יורד'. רק עוד רגע, ילד, רק עוד רגע קט. לא נורא, שחק קצת, צעק — אבל מעט"
כשרוחות המלחמה שככו, חיים גורי ניסה לצייר תמונה יותר אופטימית במילותיו. "פנס בודד" נכתב לכבוד תוכניתה השנייה של להקת "התרנגולים" ב־1963. את השיר ביצעו אמנים רבים, בהם חווה אלברשטיין, גידי גוב ומיקה קרני, להקת חלב ודבש והכל עובר חביבי, אך הוא מזוהה ביותר בביצוע שלישיית הגשש החיוור מאלבומם הראשון שיצא ב־1965 ונקרא "הגשש החיוור במועדון הסנטר הכפול — שמחת זקנתי".
"השיר היה של התרנגולים ואנחנו לקחנו אותו לתוכנית הראשונה", נזכר הגשש גברי בנאי. "זה אחד השירים הכי ישראליים והכי רומנטיים שיש, עם ניחוח וזיכרונות של ימים שלא ישובו עוד. לא רק המילים של חיים גורי נפלאות, גם המנגינה של סשה ארגוב. השיר הזה תמיד זורק אותי לשכונה של פעם, לימים שהיינו יורדים לחצר לשחק מחניים, הקפות ומחבואים במקום להכין שיעורים".
לבנאי נשאר מהשיר הזה עוד זיכרון משמעותי במיוחד; "שרנו את השיר הזה בהלוויה של פולי. עמדו שם שלושה מיקרופונים, אחד נשאר מיותם וכל פעם שאני שומע את השיר הזה אני נזכר בפולי ומתרגש".
במקור, כאמור, השיר הוזמן מגורי על ידי נעמי פולני לאחר שזאת הקימה את "התרנגולים". פולני חיפשה חומרים חדשים שישקפו בין היתר את ההוויה הישראלית הרווחת לתקופה, ולכן בחרה בשני השירים העוסקים בחוויית השכונה — "שיר השכונה" של חיים חפר ו"פנס בודד" של גורי — ואשר העניקו נופך נוסטלגי של ימים צנועים ושקטים יותר בהוויה הישראלית.
"גורי נתפס עם שירים כמו 'באב אל וואד' ו־'הנה מוטלות גופותינו'", אומר פרופ' נסים קלדרון, "אבל עם 'פנס בודד' אנחנו נכנסים למצב תרבותי אחר. התרבות של שני העשורים משנות ה־50 ועד 67', הייתה תרבות של אחרי מלחמה. תרבות של חולין. פנס בודד הוא אחד הביטויים לתרבות הזאת. אם נחבר אותו לסיפור הילדות של נסים אלוני או לשירים של עמיחי, נגלה כי פתאום יש איזו ערגה לנורמליות. זה שיר לא על גיבורים אלא על ילדים. יש לו ממד של אנטי גבורה".
לפנייה לכתב/ת 
