מלך השירה

"אני" כתב חיים גורי, באחד משיריו, "הייתי רבע מלך בחרת-אל-טאנק... ". ברור שבמקרה הזה מיטב השיר כזבו. גורי היה מלך. מלך שידע להאיר "פנס בודד" של ילדות בקצה שכונה. מלך שידע לא לחנוק את בכיו מול "פרחים אדומים". מלך שקרא לג'וני ווקר יוחנן המהלך. ובעיקר מלך שבכרטיס הביקור שלו כתב "אני מלחמת אזרחים" והתכוון לסנטימטר שבין האישי ללאומי.

ב-1980 בראשית דרכי השירית חזי לסקי אירח אותנו במועדון צוותא בתל אביב. הרעיון היה להפגיש משורר צעיר עם מאסטרו. בסוף הערב תיאר מישהו את גורי ואותי הולכים לים."סומק", הוא אמר, "יראה בחורות, גורי יראה מעפילים". גורי חייך ואמר לי "בינתיים בוא נלך לבר ונשתה מזיעת הענבים". עברו שנים מאז וטעמו של אותו קוניאק לא סר מפי. וכך גם שיריו שהיו לפס קול של החיים בארץ הזאת. אללה ירחמו.