כת בראש
"הרמון", ערוץ 13, 21:00
למנהיג הכת שניצב במרכז "הרמון" קוראים שבתאי צדיק. אין צורך בסדנת אסוציאציות כדי להרהר בשבתאי צ' אחר — הלא הוא שבתאי צבי, משיח השקר המפורסם. הרמז בעובי של יאכטה מכיל את העמדה המוסרית של הסדרה כלפי האיש: מניפולטור נכלולי, שבדברי חלקות מנצל חולשות יסוד אצל בני אדם — ובמקרה שלו הקורבנות הן נשים.
נקודת המוצא הזו חזקה לא פחות מההשראה שהסדרה שואבת מסיפורי כתות אחרים, ובמיוחד פרשת גואל רצון. האחרון, למשל, מעולם לא השתקף בציבור כטיפוס שניחן בכמויות הכריזמה של אלון אבוטבול, המגלם את ראש ה"משפחה" — השם המעוות שניתן לצורת החיים בקומונה המחרידה שהקים לו. בניגוד לרצון, לא מסובך להבין מה מהלך קסם בדמותו של שבתאי צדיק — ואין זה סותר את היותו הנבל המובהק, שלא בוחל באמצעים כדי לשעבד את סביבתו.
היוצרות הדר גלרון, ענת ברזילי וגדי טאוב (המשמש תסריטאי ראשי ובמאי־שותף לצד מרקו כרמל) מבססות את השליטה של צדיק על יכולותיו הפסיכולוגיות. זו בחירה נבונה, שמקנה ל"הרמון" נפח אינטליגנטי וחסינות מפני נפילה לסנסציה. צדיק מצטייר כמי שיודע מה ואיך להגיד, ואולי הכי חשוב — מתי. כך שאב את מאיה (חן אמסלם־זגורי), שהתרוקנה לחלוטין לטובת משנתו, וכך הוא מתכוון להגיע אל אחותה הקטינה, הגר (נועם לוגסי).
התחכום והאיפוק של "הרמון" מתעלים על כמה מהלכים עלילתיים מעט מלאכותיים ומאפשרים לה לנקוט צעדים שלוחצים על נקודות רגישות, כואבות וגם מקוממות. כשצדיק מדרבן את מאיה להתלונן במשטרה נגד אביה (יורם טולדנו) על תקיפה מינית — ועוד מתמרן אותה להאמין שהיא מדחיקה זיכרון — היוצרות שמות על השולחן את תלונת השווא ככלי להדגמת האחיזה של הגורו בשבויותיו. זו אמירה קשה לעיכול, שמצריכה דיון ומחשבה.
לצד היבטים אלו, "הרמון" נהנית מאנסמבל שחקניות ושחקנים חריג ברמתו. הבולטת מכולם היא אמסלם־זגורי, שסוף־סוף יצאה מהטייפקאסט ומעניקה הופעה מרשימה ונוגעת ללב. גם טולדנו ואסי לוי משכנעים כהורים אכולי רגשות אשם. עד כה נחשפו רק טפח מנשות הכת, ומתוכן ראויות לציון רומי אבולעפיה (שב"שבתות וחגים" המיתולוגית שיחקה את בתו של אבוטבול) ושני קליין. ואבוטבול? לו היה כדורגלן, אלי אוחנה היה מפרשן ש"אבוטבול זה אבוטבול, מה יש להגיד".
ובעיקר, "הרמון" באה בזמן. שלושה חודשים אחרי שפיצול ערוץ 2 הטביע את המסך במים רדודים, רשת משיקה בפריים טיים יצירה שמזכירה את ימיה הראשונים של הטלוויזיה המסחרית. אז, הביקוש לתכנים מקוריים היתרגם לסדרות כמו "בת־ים-ניו־יורק" ו"פלורנטין". גם לאחר מכן הזכייניות הצטיידו בדרמות מורכבות ומאתגרות. המעבר לשבוע שידורים מלא לא הוליד בינתיים יבול דומה. אבל אם "הרמון" תצליח, אולי זה יזכיר לתאגידי הטלוויזיה כי אין תחליף לסיפור טוב ומעניין.
לפנייה לכתב/ת 
