"זה בכלל לא מרגיש שאנחנו ביחד כבר רבע מאה"
היא חולת שליטה וסדר, הוא בלגניסט חסר תקנה, אבל הם מקפידים על תקשורת פתוחה ורציפה, מפרגנים זה לזו ללא הפסקה, לא שוכחים לקחת הכל בהומור והעיקר ‑ אף פעם לא מפסיקים לעבוד על הזוגיות. מיכל ויואב צפיר, מהזוגות הוותיקים והנצחיים שלנו, מסגירים את כל סודות ההצלחה
מיכל צפיר, 50, מאמנת לאורח חיים בריא, מגישה את תוכנית הטלוויזיה החדשה "לבחור נכון עם מיכל צפיר" (ימים א'־ה', 9־10 בבוקר, ערוץ 10, אפיק 14), מחברת רב־המכר "ליצור את החיים שאני רוצה".
יואב צפיר, 49 ("כן, אני צעיר ממיכל בשנה ורבע"), במאי, מפיק ועורך טלוויזיה, מי שעומד מאחורי "הכוכב הבא לאירוויזיון".
ותק זוגי: באוגוסט יחגגו את חתונת הכסף. "אתה קולט שהתחתנו לפני 25 שנה?" היא שואלת. "לא, זה בכלל לא מרגיש לי ככה", הוא משיב. "אני עובד כדי שלא נרגיש שאנחנו ביחד כבר רבע מאה".
שלוש בנות: מיה (19, משרתת בתיאטרון צה"ל), שירה (17, שמיניסטית במגמת צילום וספרות) וגילי (12 וחצי, כדורגלנית, טניסאית ומתופפת). ויש עוד זכר בבית ברמת־השרון. הכלב ביסלי, בן 10.
ההתחלה
מיכל: "שנה לפני שהכרנו אמרנו זה לזה 'שלום'. צדי צרפתי, שהיה הבמאי שלי ב'מנגו', ביים במקביל את להקת הנח"ל, שבה יואב שירת. יום אחד צדי לקח אותנו לחזרות של הלהקה".
יואב: "זו הגרסה הרשמית. מיכל ראתה את 'בלוז לחופש הגדול' וסימנה אותי".
מיכל: "מה פתאום? כולנו ראינו את 'בלוז לחופש הגדול', אבל לא סימנתי אותך, חשבתי שאתה צעיר מדי בשבילי, היית קטין".
אז איך זה התחיל?
"שנה אחרי ה'שלום' הראשון הלכתי עם ידיד להצגה יומית של 'טאטי דניאל' בלב דיזנגוף. בהפסקה, כשיצאתי לקנות משהו, ראיתי שיואב יושב שתי שורות לפנינו, לבד, אז הזמנתי אותו לשבת איתנו. אחרי הסרט עמדנו בחוץ וקישקשנו. יואב שאל, 'מה את עושה בערב?' ועניתי שבטח אראה בטלוויזיה את הקדם אירוויזיון. רק כשהוא אמר שאולי יקפוץ אליי התחלתי לדאוג. חוץ מהידיד היה לי גם חבר. בערב הוא בא לדירה שבה גרתי עם שותף וראינו ביחד את הקדם. דץ ודצה זכו עם 'כאן'. המשכנו לדבר. מירי נבו, חברתי מ'מנגו', צילצלה אליי, עוד לא היה אז טלפון סלולרי שאיתו יכולתי לצאת מהחדר. לחשתי לשפופרת, 'יואב צפיר כאן' והיא שאלה, 'מיכל, התחלת לגדל ילדים?' הוא היה הבחור הכי צעיר שאיתו יצאתי, אבל הכי בוגר שהכרתי. כסטודנט לקולנוע הוא אמר, 'אני רוצה להיות במאי' וזה הקסים אותי. הוא היה כזה שלם עם עצמו. לי, בניגוד אליו, לא היה מספיק אומץ לומר שאני זמרת. כששאלו אותי מה אני עושה אמרתי שאני שרה בשלישייה".
יואב: "כבר באותו הערב נשביתי ברשת, אבל ניסיתי לשחק אותה הארד טו גט. למחרת טסתי ללונדון ושם התחבטתי בשאלה מתי אצלצל למיכל, ברגע שאני נוחת או רק אחרי כמה ימים. בסוף היא פתרה לי את הדילמה. כשנכנסתי לדירה חיכתה לי הודעה ממנה 'איך היה בלונדון?' במזכירה האלקטרונית. את זוכרת שהיה פעם משהו כזה?"
מיכל: "באותו ערב נפגשנו ומאז, לדעתי, לא נפרדנו. אחרי חודש יואב הציע שאעבור לגור איתו וסירבתי. מערכת היחסים שממנה יצאתי, לטובת יואב, גרמה לי להיות נורא קנאית לעצמאות שלי. גם שרתי וגם מילצרתי. אחרי שנה יואב אמר, 'טוב, הוכחת לעצמך שאת יודעת לעמוד על הרגליים, לא חבל שכל אחד מאיתנו משלם שכר דירה?' ואז עברתי אליו. בשנה הראשונה שלנו ביחד יעל וטוביה צפיר, הוריו, חגגו את חתונת הכסף".
יואב: "גם הוריי התחתנו צעירים. טוביה היה בן 21 ויעל גדולה ממנו בכמה חודשים. בגיל 22 הם כבר היו הורים. אני, בהשוואה אליהם, התחתנתי מאוחר, בגיל 24. מה שמדהים זה שבאינסטינקטים של ילד בן 22 זיהיתי שמיכל היא האחת. משהו באופטימיות, בטוב הלב ובשמחת החיים שלה כבש אותי, מעבר לאהבה ולתשוקה המינית. לדעתי זה מזל לפגוש את האחת שלך בגיל צעיר ולהתחיל איתה את החיים".
מיכל: "אולי באמת היה לנו מזל, ויכול להיות שפשוט ידענו מה אנחנו רוצים. בניגוד לזוגות שדווקא לפני החתונה חוטפים רגליים קרות ומתחרטים. שנינו אנשים שמחליטים ועושים. כשהתחלתי לעסוק באורח חיים בריא הבנתי שיואב נתן לי השראה. הוא היה המודל שלי מפני שבאתי ממקום של חוסר ביטחון עצמי. כשהתחלנו לצאת נפרדתי ממישהו שיצאתי איתו כמעט ארבע שנים, היה לנו עסק משותף, קפיטריה, והוא הפיל עליי את החובות למס הכנסה. יואב אמר, 'אני יכול לעזור לך' ונרתעתי. 'מה פתאום שתיתן לי הלוואה? אתה בקושי מכיר אותי' והוא ענה, 'אני מכיר מספיק'. למרות זאת שמחתי כשלא הייתי צריכה לממש את הצעתו הנדיבה".
יואב: "זכרתי שהיה איזשהו עניין עם הבן זוג הקודם שלך, אבל לא זכרתי שזה היה קשור בכסף".
אולי היכולת לשכוח תורמת לאריכות הנישואים?
יואב: "אנחנו לא שוכחים, אנחנו מתקדמים ומתפתחים. זה מה שמעשיר את הזוגיות. וגם העובדה שאנחנו כל הזמן רואים, אחד את השנייה".
מיכל: "רואים ומתקשרים. אנחנו, הנשים, נדלקות הרבה פעמים מהראש ומהלשון, מהיכולת לדבר על הכל".
משברים
מיכל: "אם יש משברים בזוגיות הם נובעים מהמקום האישי. ברור שהיו לי נפילות. אחרי הלידות הרגשתי שאני לא מממשת את עצמי. מקום כזה יכול להוביל לוואקום או להאשמות בנוסח 'אתה כבר הגשמת את עצמך', אבל בזכות התקשורת עלינו על מקור הבעיה. יואב אמר לי, 'תזהי מה את רוצה, מה את הכי אוהבת לעשות'. כשקיבלתי הצעה לשחק הוא הציע, 'לכי עם זה עד הסוף' ונרשמתי לבית צבי. השיח התמידי שומר עלינו, שלא נשליך את הדברים האישיים על הצד השני".
יואב: "השיח וגם חוש ההומור. היכולת שלנו לצחוק על עצמנו בזמן אמת. מיכל אובססיבית לסדר ואני בדיוק להפך, מבלגן וזורק וגם מאבד. היא נטרפת מהבלגן שלי, ואצל זוגות אחרים זה משהו שבקלות יכול ליצור משבר, אבל מיכל צוחקת וקוראת לי 'חסר תקנה' ואני צוחק עליה וטוען שהיא זקוקה לאשפוז קל".
מיכל: "הבנות לקחו את הצד שלו, הבלגן. יכולתי להגיד, 'מה אכפת לי? המגבות הרטובות יסריחו בחדר האמבטיה שלהן'. אבל מהרגע שעשיתי בחירה והחלטתי לאסוף את המגבות אני לא מקטרת. בבית שלנו אין ציניות, אין תלונות ואין אווירה קורבנית. כנ"ל לגבי המפתחות שיואב אף פעם לא מוצא. יכולתי להעמיק את התלות שלו בי, אבל מאז שאני מגישה תוכנית בוקר אני אומרת, 'מאמי, אני חייבת לצאת, אין לי זמן לחפש', וזה עובד".
יואב: "אין ספק שהחיים שלי השתפרו מאז שהמציאו את 'פיינד מיי אייפון'. וכבר שלוש שנים, טפו־טפו, לא איבדתי מפתח. המשברים הגדולים, לדעתי, נובעים מהעובדה שאתה לא מודע לצרכים של בת/בן הזוג שלך, וזה תחום ששנינו מאוד טובים בו. כשהילדות היו קטנות הבנתי את הצורך של מיכל להגשים את עצמה, ובעיניי אין דבר יותר סקסי מאישה שמחה ומאושרת. ב־2018 עדיין יש לא מעט גברים שבטוחים שהם המפרנסים ושהאישה צריכה להיות בבית. יכול להיות שיש נשים שמרוצות מהסידור הזה, אבל תמיד העדפתי לפרגן למיכל".
מיכל: "כשקיבלתי תפקיד בסדרה 'חמש עשרה דקות' וראיתי כמה ימי צילום הוא דורש, אמרתי ליואב, 'אני לא יכולה לעשות את זה'. הוא שאל, 'מה הבעיה? נסתדר!' והוציא את הבנות לגן. הוא גם זה שמכין את הכריכים. הדבר היחיד שהוא עוד לא יודע לעשות זה לקלוע צמות לגילי".
יואב: "לפני שלוש שנים נסעתי ללוס־אנג'לס לחודשיים, להמציא פורמט, ומיכל לא יכלה לבוא איתי בגלל אילוצי עבודה. התגעגעתי נורא, וכשרצו שאאריך את השהות בשבוע נוסף הסכמתי בתנאי שהבנות יטוסו אליי. במשך שבוע השיער של גילי לא נקלע לצמות והיא חזרה ארצה עם ראסטות".
מיכל: "נזכרתי, אתה גם לא יודע לפלות כינים".
יואב: "יש נשים שמכבות ויש נשים שמרימות. מיכל תמיד מרימה. היא הייתה המפיקה בסרט הסטודנטים הראשון שלי. אם מישהו אומר עליי מילה רעה היא ישר קופצת להגן עליי ולקטול אותו. היא לא מפסידה אף פריים מ'הכוכב הבא'. היא מתלהבת מכל דבר שאני מספר לה, והפרגון שלה אמיתי".
מיכל: "זה קורה מפני שיואב מעולם לא אמר לי, 'את לא בבית' או 'את יותר מדי בטלפון'. שנינו מאוד פרפקציוניסטים ומעולם לא שמעתי ממנו מילה של טרוניה, הוא תמיד בהבנה מלאה. בתקופה שיואב שרץ ימים שלמים באולפן, באתי לשם עם הבנות כי רציתי שהם יתראו, לא מפני שחשבתי שהוא לא אבא טוב. הוא תמיד קשוב להן ויש בינינו חלוקה שלא טרחנו להגדיר אותה. יואב אוהב משחקי קופסה, אז הוא ישב ושיחק איתן".
יואב: "גילי שיחקה איתי כדורגל מגיל אפס. ככה זה כשיש בת שלישית. אוהד מכבי צריך לידו מישהו שמבין. כשגילי התחילה לשחק כדורגל עם הבנים, בהפסקות, היא הפסיקה לשחק איתי. אולי למזלי. היא יותר טובה ממני".
מיכל: "אני לא מצפה שבנאדם אחד ימלא את כל הצרכים שלי. משעמם לי? יואב הוא לא צוות הוויי ובידור שלי, הוא לא חייב לספק לי עניין. לכן אני ממליצה לכל אחד ללמוד, לאו דווקא באקדמיה, להעשרה".
יואב: "גם חשוב לשמר את התשוקה והאש. לעבוד בזה. כשהילדים קטנים זה עשור מתיש וקשה, אבל אחרי שצלחת אותו אתה חוזר לימי הרווקות. בגיל 40 פלוס אתה חוגג את החיים מחדש".
מיכל: "כיום אנחנו יכולים לקחת לילה במלון בתל־אביב ולהתפנק, אבל גם כשהילדות היו קטנות ונסענו לחופשה משפחתית יואב תמיד התעקש שיהיה לנו חדר שלנו, שיהיה לנו זמן זוגי".
על מה אתם רבים?
מיכל: "מי רב? לא מזמן מיה שאלה אותי, 'אימא, אתם אף פעם לא מרימים את הקול?' אצלנו זה נדיר".
יואב: "בעשור האחרון לא הייתה לנו אף מריבה. לדעתי ריב נובע מכעס שלא פרקת, ממשהו שאצור אצלך ואתה מוציא אותו במקומות הלא־נכונים במקום לשאול מה לא בסדר אצלך. בתקשורת בריאה לא מגיעים לשם".
וכשאתה חוזר מאוחר, רעב ומותש, ואין אוכל במקרר?
יואב: "אני אזמין טייק־אוויי. לפעמים אני מצלצל, שואל אם יש אוכל בבית וכשאין אני עוצר בדרך. הבעיה היא שבגלל מיכל אני כבר לא יכול לאכול ברחוב. כשאני עוצר בשווארמייה תמיד יהיה מי שישאל, 'אשתך יודעת שאתה אוכל את זה? אני אשלח לה תמונה'. לא נותנים לבנאדם להתחרע בשקט".
מיכל: "יואב חשב שהוא מתחתן עם בחורה ממוצא מצרי, אמרו לו שהספרדים יודעים לבשל".
יואב: "אימא שלך באמת בישלה נהדר. בהתחלה שלנו מיכל בישלה פחות טוב מעכשיו".
מיכל: "ואפילו אז אמרת שזה טעים".
רומנטיקה
יואב: "היא יוצאת לאימון הבוקר בחמש ועשרה ואיך שהיא חוזרת מתחילות החפירות. לא מזיז לה שאני רוצה להמשיך לישון, היא חייבת לשתף. אבל זה לא מכבה אותי, כיבוי זה הקטנה, חוסר פרגון, מרמור והאשמה. אלה המחלות הכי גדולות".
מיכל: "בשבילי זוגיות זה ערך עליון. אני לא חושבת שצריך להישאר בכל מחיר, צריך שיהיה טוב, וכדי שיהיה טוב צריך להשקיע. זה לא מספיק שבניתי בית, אם לא אטפח אותו הוא יהפוך למוזנח. אני מאמינה במחוות קטנות. הבוקר הבאתי לו למיטה שני טוסטים קלויים על המחבת עם טיפה שמן זית. טוסט אחד עם טחינה ואבוקדו והשני עם פרוסת עגבנייה ומלח גס".
יואב: "לא מזמן התלבטתי באיזה פרק מה לשים קודם, כולנו שברנו את הראש. הבאתי את הפרק הביתה, מיכל צפתה ואחרי שאמרה את מה שאמרה כתבתי בקבוצת הווטסאפ, 'מיכל החליטה, נגמר הסיפור'. זה לא רומנטי איך שאני מתחשב בדעתה?"
מיכל: "אני לא בנאדם של מותגים. ביום הולדתי ה־50 יואב נכנס לעמוד הפייסבוק שלי וכתב, '50 דברים שאני אוהב בך'. זו מתנה".
יואב: "רק כדי לא לקלקל לך אני לא אגלה שכתבתי את זה בפחות מחצי שעה". *
במתיקות מעודנת
הם מסוגלים לצפות יחד בשלושה סרטים ברצף, מקפידים לצחוק זה על זו כמה שיותר והילדות שלהם חושבות שהם הכי חנונים וסחים. מיכל ויואב צפיר משיבים לשאלון "השלם את החסר" זוגי אישי
הדבר הראשון שאנחנו עושים בבוקר הוא מיכל קמה מיד מהמיטה לרוץ בים, יואב קם ומיד חוזר לישון עד שמיכל תחזור.
כשיש לנו זמן פנוי זה כי בחרנו לפנות זמן לכל מה שחשוב לנו, טיולים, סרטים, ולהיות כמה שיותר עם הבנות.
הדרך שלנו להתגבר על ריבים ומחלוקות היא לא לדבר על, אלא לעשות, לא מפחדים לטעות ולא עסוקים בלהיות צודקים, ובעיקר לצחוק אחד על השני כמה שיותר.
כשמרכלים עלינו אנחנו צוחקים וממשיכים הלאה, אנחנו יודעים בדיוק מה ומי אנחנו באמת.
הדבר שאף אחד לא יודע עלינו הוא שאנחנו יכולים ביום חופש, או נגיד בלונדון, ללכת לבית קולנוע ולראות שלושה סרטים ברצף, ואפילו לאכול שוקולד!
העצה הכי טובה שאנו יכולים לתת לכם היא תמיד ליזום ולא לחכות לדברים שיקרו מעצמם, נכון לזוגיות, נכון גם למקצוע.
בחיים לא היינו יכולים להסתדר בלי ללמוד ולהתפתח, כל אחד באופן אישי.
אבל ממש היינו מעדיפים לחיות בלי מיכל: סוכר. יואב: סוכה.
מיכל תמיד קוראת ליואב מאמי.
ויואב תמיד קורא למיכל סוכר... סתאאם... גם מאמי.
המתכון שלנו לזוגיות מאושרת הוא להתעניין אחד בשני, להקשיב, ולמצוא את הדרך שתאפשר לשנינו להגשים את החלומות.
נכון שמיכל היא גורו בריאות, אבל יואב הוא גורו של אי־סדר והוא ממש טוב בזה.
הדבר האחרון שאנחנו עושים לפני השינה הוא משתפים ביום שהיה.
הדבר שאנחנו הכי אוהבים לעשות ביחד הוא להיות ביחד.
חג האהבה עבורנו הוא 27 שנות זוגיות, שואפים לשיא גינס.
אם היינו יכולים להתחלף ליום אחד, מה שהיה קורה זה בבית היה שורר כאוס מוחלט, ב"כוכב הבא לאירוויזיון" היו עולים ירקות ופירות לשיר, ובתוכנית הבוקר "לבחור נכון עם מיכל צפיר" היו מלמדים מתכון לשווארמה.
הילדות שלנו חושבות עלינו שאנחנו חנונים וסחים, והן כנראה צודקות.
הגישה ההורית/חינוכית שלנו היא אהבה, הקשבה ודוגמה אישית.
הטענה הכי שכיחה של מיכל כלפי יואב היא מאמי, למה לא סגרת את המקרר?
ושל יואב כלפי מיכל היא יש דלת למקרר? למה לא סיפרת לי?
אם היינו צעירים בעשרים שנה היינו עושים בדיוק את אותו דבר (מיכל: רק עם פחות סוכר).
האופן שבו מיכל הכי השפיעה על יואב הוא לעשות ספורט כמעט כל יום, לאכול יותר נכון ולחשוב חיובי.
והאופן שבו יואב הכי השפיע על מיכל הוא להעז לעשות מה שבאמת רוצים, ולדעת שהרוב אפשרי.
לפנייה לכתב/ת 
