מחלוקת כספית

יש דמיון בין הפתיחה והסיום של הראיון שערכה אושרת קוטלר עם בן כספית בעקבות הביוגרפיה החדשה שלו על ראש הממשלה. ההתחלה עסקה בהערצתו של האב, יצחק כספית, לבנימין נתניהו. הסיום העיד כי הבן לא שונה ממנו. "המנהיג אולי עם ארגז הכלים הכי משוכלל שהיה פה אי פעם", תיאר אותו העיתונאי. "נתניהו יכול היה לעשות מה שהוא רוצה: הוא היה יכול להביא הסכם שלום ולהעביר אותו ב־80 אחוז רוב. הוא היה יכול לעשות מלחמה ולכבוש את עבר הירדן ולהגיע לארם נהריים... אם נתניהו היה בא ומביא משהו, אם זה הסכם, אם זה מהלך, את יודעת, שמשאיר אחריו משהו טוב לעם ישראל, אז יכול להיות שהייתי מצביע ביבי, מחל. רק מחל".

כלומר, כספית לא מתנגד לנתניהו מבחינה אידיאולוגית, שכן מדבריו עולה כי הוא לא באמת מבדיל ערכית בין שלום כולל ובין הרחבת גבולות המדינה לממדים תנ"כיים. זאת יותר אהבה נכזבת על רקע אנרגטי: לדעתו, פשוט לא קרה מספיק.

האמירות הללו מעניינות מכמה טעמים: ראשית, הן מגמדות את הטענות של כספית עצמו על האישיות הבעייתית של נתניהו גם בשנים מוקדמות, כגון בימיו כיו"ר אופוזיציה, עת הסכין עם ההסתה נגד יצחק רבין. שנית ומהותית מכך, כספית בעצם מסביר בעקיפין מדוע חלק ניכר בציבור כן מאמין בנתניהו לאורך יותר מ־20 שנה: אם יש לו את "ארגז הכלים הכי משוכלל" והוא "יכול היה לעשות מה שהוא רוצה", אז המחלוקת היא לא על הדרך אלא רק על התוצאה. ושם, היכן שכספית מזהה שנתניהו פעל רק "לתחזק את מה שיש", אחרים רואים "ריסוק התנועה הלאומית הפלסטינית" ו"כלכלה יציבה". ואידך זיל קדנציה רביעית.

תחמוצת הפחמן 

"פחמן משודרג", נטפליקס

הסדרה המדוברת "פחמן משודרג" היא המקבילה של נטפליקס למדינה שמשגרת לוויין לחלל או עורכת ניסוי במערכת נשק חדישה: זה לא רק הדבר עצמו, אלא גם הצהרת הכוונות שמאחוריו. במקרה של תאגיד הטלוויזיה, שלא מסתיר את שאיפותיו האימפריאליסטיות, הכותרת היא "לנו אין 'משחקי הכס', 'ווסטוורלד' או 'בלייד ראנר'. יש לנו את הכל ביחד".

ואכן, "פחמן משודרג" היא מפגן מסחרר של עוצמה כלכלית וטכנולוגית. כמו אמותיה ואבותיה בעולם המד"ב והפנטזיה, הסדרה מצוידת בדמיון עשיר ובשאלות פילוסופיות לצד מינונים נכבדים של מין ואלימות. העלילה, בקליפת אגוז, עוסקת בעתיד שבו האנושות ניצחה את המוות באמצעות שבב מיוחד, שמכיל את כל מה שבזכותו אנחנו בני אדם (תודעה, זיכרונות, ידע וכו') ומאפשר — למי שיכול להרשות לעצמו — נדידה בין גוף לגוף. ההתפתחות הדרמטית הזו מעוררת כמובן סוגיות אתיות ודתיות, כמו גם פערי מעמדות תהומיים בין האלים החדשים לבני התמותה.

אלא שבאופן אירוני, גם "פחמן משודרג" היא סוג של "שרוול" — הכינוי בסדרה לאכסניה הפיזית של השבב — ולא יצירה שלמה. החזון האמנותי שלה קלישאתי ושחוק, המשחק בה לעיתים גובל בפרודיה, וכמה מפיתולי התסריט נחווים כמו באג בתוכנה. ובעיקר, אין לה את שאר הרוח והברק שיהפכו אותה ליותר מנפנוף ראוותני באיתנות הפיננסית של נטפליקס. ככה נראה מדע בדיוני בגרסה הנובורישית שלו: פחות "פחמן משודרג" ויותר פחמימה ריקה.