תתקדמו כבר

מכ"מים ישראליים מתוחכמים מזהים בהודו איומים פקיסטניים, המצאנו את ווייז, פיענחנו את הריבוזום וגילינו את הגביש הכמו מחזורי. הכנסנו גם מערכות ריפליי ב־360 מעלות לכדורגל העולמי. אבל האנשים שמנהלים את הספורט בישראל נשענים על קוונים חולמניים שמחמיצים ממטר כדור שעבר את קו השער בחצי מטר. למזלם של לירן ליאני והחבר'ה שלו, הצדק נעשה אתמול בנתניה על ידי שליחו אלירן עטר. אחרת ייתכן שהיינו בשערוריית שיפוט שהייתה חורצת את גורל האליפות. הגיע הזמן, אומרת אימי, להתקדם.

היה משחק חם בנתניה, לא ברמה גבוהה, אבל בעליונות מוחלטת של מכבי ת"א שביטלה לחלוטין את הפועל באר־שבע. אחרי הרבה מאוד זמן, ג'ורדי קרויף עשה בית ספר למאמן ממול במערך (הוויתור על וידאר קיארטנסון לטובת עטר בסופו של דבר קבע את התוצאה), בניהול המשחק, בקבלת ההחלטות ובשקט הנפשי מהספסל. אחרי שהובס מקצועית במשחק הקודם בטרנר, קרויף ראוי הפעם למחמאות על הכנה טקטית ומנטלית מעולה.

עם שלושת הכרטיסים האדומים אין לי בעיה. ג'ון אוגו הוא פרא אדם ושחקן די טוב, צריך להודות, שמקבל שנים כבוד שלא מגיע לו מהשופטים בארץ. אחרי שבשנה שעברה דרך באותו מגרש בצורה מכוערת על גבו של טל בן־חיים, הפעם אוגו הגיע עצבני מתמיד, גם כי היכולת שלו נחלשה. ליאני שוב נתן כבוד מיותר אחרי הכשלה של הביריון שחייבה צהוב מוקדם, אבל אפילו הוא כבר לא היה יכול להבליג אחרי שאוגו לא האמין שיש שופט שמעז לשלוף לו כרטיס. ההתפרצות של אוגו שייכת לתחום שאני פחות מבין בו ואני מקווה שבבית הדין של ההתאחדות יענישו את המשתולל סוף־סוף כמו שצריך.

ליאני צדק גם באדום ליובל שפונגין וכמובן בהרחקה של לואי טהא. בכלל, באר־שבע הגיעה לנתניה כשהיא מאוד לא שקטה, בניגוד לנינוחות שמאפיינת אותה במהלך השנים האחרונות.

זה היה הערב של עטר ודור מיכה. עטר הוכיח למה קרויף נאבק להחתים אותו בקיץ, יצר לחץ מצוין ונתן גול גדול. מיכה היה מספר אחת על המגרש, לקח את המשחק עליו, היה בכל מקום וכמעט לא טעה. הוא האיש שצריך להוביל גם את נבחרת ישראל.

גם בשנה שעברה ניצחה מכבי בתוצאה זהה, אבל איזה הבדל. אז היא רק הקטינה את הפער לחמש, הפעם עלתה למקום הראשון בזכות. זה כמובן לא אומר שום דבר לגבי ההמשך, אבל אתמול, אחרי די הרבה זמן, אוהדי מכבי יכלו לצאת מפקעת המכוניות בנתניה ולהרגיש: יש לנו קבוצה. To be continued.