סיפור סנטימנטלי

עבור מרקוס גולדמן, כתיבת ספר משולה לפתיחת מחנה קיץ לילדים – הרבה דמויות סוררות באות לבקר אותך ועליך להשליט בהן סדר ומשמעת. גיבור "בני בולטימור" של ז'ואל דיקר הוא סופר שעובר מניו־יורק לפלורידה כדי לזכות בקצת שקט ולכתוב. ההשראה מגיעה אליו בצורת כלב השייך לאהבת נעוריו, אלכסנדרה, שכיום אהובה על כולם ונחשבת לזמרת הנערצת באמריקה. כשהוא מחזיר אליה את הכלב והיא מבקשת שלא ישוב לחייה, הוא מחליט לספר את הרקע לסיפור אהבתם – הסאגה של בני שבט גולדמן.

יש את הגולדמנים העליונים מבולטימור – הדוד סול, עורך דין, ואשתו הרופאה אניטה – ויש את הגולדמנים הנחותים מניו־ג'רזי, הוריו של המספר, מהנדס וקופאית. מטבע הדברים, מרקוס הילד שואף אל הדודים הנערצים ובני דודיו, הילל הביולוגי ו־וודי המאומץ, הם עבורו אחים אהובים. התקופה הזו, בין השנים 98־90' והגילאים 18־10 מתוארת כיפה בחייו של מרקוס, ימים של אור, אהבה ומעל הכל אחווה של חברי אמת שלא ניתן להפריד ביניהם. אבל תקופת הזוהר נקטעה באסון נורא ומסתורי.

זמן ההווה של הספר הוא 2012 וזמן העבר הוא שנות התשעים. ה"אסון" ששינה הכל התרחש ב־2004 ובין לבין, ב־2010, מרקוס נוסע אל הדוד סול בפלורידה. עורך הדין המיתולוגי, שמעולם לא הפסיד במשפט, ניצב כעת מעבר לקופה בסופרמרקט מקומי ומחייך אל העוברים והשבים, שמח בחלקו. מה גרם לו לרדת מגדולתו ולמה הוא כל כך בודד עכשיו ואחיינו נוהג יומיים בדרכים כדי לארח לו חברה? העלילה מתעבה ומסתבכת, ודיקר שולט בה ביד אמן, מרפרף בין זמנים ומקומות, ומשאיר אותנו מרוכזים ומסוקרנים.

בן הדוד הילל הוא חנון עצוב, שהופך לשק החבטות של בריוני הכיתה אפילו בבית ספר פרטי לילדי עשירים. וודי המאומץ הוא נער שכונות קשוח ואמיץ, שהופך להיות שומר הראש שלו. ביניהם נמצא מרקוס, המתעד הרשמי, שמנסה להימנע מצרות ולא תמיד מצליח. דיקר אמנם נוטה לא פעם לדידקטיות, צדקנות וסנטימנטליות, אבל "בני בולטימור" הוא סיפור מלא חום וטוב לב על חברות עזה, שלמרבה הצער לא עומדת במבחן הזמן.

בני בולטימור / ז'ואל דיקר. תרגום: רמה איילון. מודן, 501 עמ'