מופע סיום

הסרט התיעודי המדובר על ליידי גאגא בנטפליקס מסתיים כרונולוגית לפני שנה: מופע המחצית של סופרבול 2017, הרגע שבו התגברה סופית על כאבי התופת שחשפה באומץ, וכבשה את הפלטפורמה הטלוויזיונית הגדולה מכולן. מכאן היה ברור מה היעד הבא: סיבוב הופעות רחב ונוצץ.

למרבה הצער, הפיברומיאלגיה הארורה הוסיפה לרדוף את גאגא: קודם היא נאלצה לדחות את החלק האירופי של הטור, ולפני שבוע כבר הודיעה על ביטולן של עשר ההופעות האחרונות שתוכננו. לכאורה, זהו מקרה פרטי ולא מייצג: גאגא סובלת ממחלה כרונית, שתקפה אותה שוב בעיתוי אכזרי. אלא שזוהי הפעם השלישית בשנה האחרונה שבה אמן או אמנית מליגת־העל של הפופ מקצרים סיבוב הופעות מושקע ורווחי.

תחילה הייתה זאת אדל, שמיתרי קולה לא עמדו בעומס של יותר מ־120 הופעות, רגע לפני שני מופעי פינאלה. עשרות אלפי מעריצים זעמו עליה ועל מי שלא למדו את הלקח מהקריסה הקודמת שלה, ב־2011.

אחר כך היה זה ג'סטין ביבר. יותר מ־160 הופעות נקבעו עבור אחד הסופרסטארים הכי פחות יציבים בעסק - זה שבהופעה בתל־אביב נראה משועמם כאילו מקרינים לו פרק של 'בייק אוף' וקשר את נעליו בתדירות של איתן טייב ב"משחק השרוכים" המפורסם. לכן זה גם לא היה כזה שוק כשבוטלו 14 מופעים, בשל מה שמקורבי ביבר כינו "סופר־תשישות". האוהדים בטורונטו ובטוקיו ודאי התרשמו עמוקות.

נדמה כי הכוכבים משלמים את מלוא המחיר נוכח הפוקוס של תעשיית המוזיקה על מופעים חיים. האלבום התאבד, הסטרימינג לא מכניס את אותם הסכומים וג'וב בתוכנית ריאליטי זה כבר לא מה שהיה. רק האצטדיונים המלאים מייצרים חוויה שלא ניתן להוריד או לשכפל, והביקוש כל כך גבוה שאפילו אמנים מתים מוצאים את עצמם על הבמות.

המוזיקאים שעדיין נושמים, לעומת זאת, בסכנת התפרקות לחתיכות בגלל התחייבויות פסיכיות ומחסור דרמטי בגבולות. כי ככל שההפקות יותר גרנדיוזיות, יותר ארוכות, יותר תובעניות ובעיקר יותר כלכליות, כך יותר אמנים יתרסקו על קו הגמר ולפני כן. מה שיקרה זה שכולם יפסידו: האמנים, שיישחקו וייפגעו פיזית ונפשית; המעריצים, שירוצו לקנות כרטיסים רק כדי להתאכזב מהאלילים שלהם, ששפכו מנוע בדיוק כשהגיע תורם; והמפיקים שלא יידעו שובע וילכו לישון בלי קינוח.

הפתרון? להיות קצת פחות חזירים ויותר ריאליסטים. או פשוט להתחיל ישר עם הולוגרמות.