איל ברקוביץ', גרוש ואב לארבעה, נולד ב־1972 וגדל ברגבה. בהמשך עברה משפחתו לנהריה ולקיבוץ בית אורן. בגיל עשר הצטרף לקבוצת הילדים של מכבי חיפה וב־1990 הופיע לראשונה בקבוצת הבוגרים. ב־1996 עבר לפרמייר־ליג כדי לשחק בסאות'המפטון. בהמשך שיחק בווסטהאם, סלטיק הסקוטית, בלקבורן, מנצ'סטר סיטי ופורטסמות'. היה שחקן מוביל בכל נבחרות ישראל עד שפרש מהנבחרת בשנת 2004. את הקריירה כשחקן סיים במדי מכבי ת"א בשנת 2006. אחרי הפרישה אימן וניהל במכבי נתניה ובהפועל ת"א. הקים בית ספר לכדורגל בנשר. רכש בשנת 2015 את הפועל ראשון־לציון מהלאומית. ב־2007 החל להגיש את תוכנית הרדיו עם אופירה אסייג המשודרת כיום ברדיו ת"א. בימים אלה מגיש עם אסייג את תוכנית האירוח 'אופירה וברקוביץ'' בקשת 12.

מתי הרגשת אבוד באחרונה?

"אף פעם לא מרגיש אבוד. כשאני בדאון אני פותח מוזיקה ושמח עוד פעם. אבל הפרידות שלי בשלוש השנים האחרונות לא היו נעימות. זה בהחלט קשה וכואב לעזוב אישה אחרי 30 שנה ואחרי שנתיים להיפרד מבת הזוג. אלה היו משברים אבל מתגברים".

בכית?

"לא, אבל המצב רוח ירד. לא הייתי קורא לזה דיכאון אבל במהלך שני המשברים האלה הרגשתי הרבה פעמים במצוקה. זה לא היה פשוט אבל יש לי את המשפט שאני אומר לעצמי, שכל עוד אני והילדים שלי בריאים, וכולם סביבי בריאים אז הכל בסדר וצריך להתגבר על כל משבר. זה משפט שמלווה אותי מגיל מאוד צעיר. אנשים מעריכים את הבריאות רק כשהם חולים, אני מעריך אותה גם כשאני בריא. חוץ מזה הקשר עם הילדים שלי כל כך חזק עד שהכל מתגמד".

מה נשים לא מבינות לגבי גברים?

"שאנחנו בסך הכל רוצים לקום בבוקר ולראות אישה יפה מולנו. הן גם לא מבינות שאנחנו שונאים את השאלה 'איפה אתה'. הן לא מבינות שאם הגבר בוגד, הוא לא יגיד באמת איפה הוא אז למה לשאול את השאלה הזו".

ממי אתה צריך לבקש סליחה ולמה?

"היחידה בעולם זו טלי, אשתי לשעבר. כולם יודעים למה. לא צריך לפרט".

ביקשת?

"כן. והיא סלחה".

מה היה הג'וב הגרוע ביותר שלך?

"בגיל 16 , כשגרתי במושב רגבה, עבדתי בלול אפרוחים כל בוקר, לפני שהלכתי לבית הספר. התפקיד שלי היה להרוג את האפרוחים הפצועים. בלול פיטום, האפרוחים הפצועים פשוט נשארים על הקרקע ולא בורחים ממך כשאתה מגיע. אפרוח פצוע אי־אפשר לפטם, לכן הורגים אותו. עכשיו, השיטה היא להטביע אותם אבל אני לא הייתי מסוגל לעמוד בזה אז הייתי זורק אותם למאווררים. טראומה? לא, הייתי מושבניק לכל דבר וזו הייתה אחת

העבודות שלי. מישהו צריך לעשות את זה".

"אני בזוגיות חדשה עם בחורה בשם שרון. וזהו".

גם מני נפתלי, סתיו סטרשקו ורוני מאנה חושבים שאתה צריך לבקש סליחה מהם.

"ממש לא. אני שוקל לפתוח עמותת נפגעי ברקוביץ'. אתה לא יכול לעשות שינוי מין או לעשות מחאות כמו מני נפתלי ולצפות שישאלו אותך על גידול החסה בשטחים. אם אתה בא לאולפן, אתה צריך להיות מעניין ואתה רוצה שישאלו אותך שאלות מעניינות. מה סתיו סטרשקו רצתה, שאשאל אותה על הכור האטומי או על המנהרות בעזה? אנשים גוזרים פה קופון של שבועיים־שלושה אחרי הראיון, על העובדה שכביכול נפגעו. אני מכיר אנשים שעשו ניתוחים לשינוי מין ואף אחד לא מכיר אותם. את סתיו כן כי כנראה שהיא רוצה פרסום, אז מה הקטע?"

אתה מכיר את הביקורת: שאתה שואל בבריונות, ובא לא מוכן לתוכניות.

"אני לא חושב שזו בריונות. אני חשוף לביקורת מגיל 16 ולא מתרגש ממנה. אם תסתכל על כל התוכניות שהיו, אז מתוך 100 מרואיינים נפגעו אולי חמישה. זה בסדר גמור, אני לא התחייבתי להיות נחמד לכולם. יש כאלה גם שיוצאים מרוצים. למה על זה לא מסתכלים? כי אנשים מחפשים את הבלגן".

והמוכנות שלך לראיונות?

"זה לא נכון שאני לא מוכן. כשנכנסים כוכבי ריאליטי זו הפעם הראשונה שאני רואה אותם כי אני לא רואה ריאליטי ולא בקיא בזה. אבל אני כן יושב חצי שעה לפני השידור ואנחנו עוברים על דברים שאני לא בקיא בהם".

היו שאמרו שהריב עם אופירה בתוכנית היה מבוים.

"ממש לא. כעסתי והלכתי מהאולפן. קשת לא אמרו לי כלום. הם מדברים עם אופירה, לא איתי, אופירה מנהלת את התוכנית לטוב ולרע".

ערוץ עשר הציעו לכם לעבור אליהם.

"קיבלנו הצעה לעבור מבכיר שם. כשהכל התפוצץ בתקשורת, ערוץ עשר קיפלו את הזנב וברחו כמו שפנים. ההצעה הייתה תוכנית בפריים־טיים בסכום אדיר".

הרחיבו את התוכנית שלכם על חשבון 'השבוע' עם רינה מצליח.

"שעתיים זה ארוך לי מדי. זה ארוך. שעה מ־19:00 עד 20:00 זה מספיק. אני חסר סבלנות. הריטלין נגמר אחרי שעה".

אנשים הרימו גבה כשהעמידו אתכם לפרס הטלוויזיה מול התוכנית של לונדון וקירשנבאום.

"שיודיעו לי בבקשה מתי לבוא לקבל את הפרס".

מי צריך לבקש סליחה ממך?

"אף אחד".

גם לא ג'ון הארטסון שבעט לך בראש באימון?

"גם לא. נפגשתי איתו והתחבקנו. אני לא איש של כבוד ולא מצפה מאף אחד. אין אצלי משחקי כבוד. מי שפגע בי וחצה קו אדום נמחק אצלי. עם הארטסון אני דווקא בקשר. הוא פגע בי באותו אימון אבל ג'ון היה חבר מעולה שלי. הוא הגיע לאותו אימון קצת שיכור, קורה".

האם עברת אי פעם חוויה על־טבעית?

"היה לי סיפור מטורף. פגשתי בקפה מישהו שלא ראיתי 20 שנה. ישבנו והוא הרצה לי במשך שעה על הרגלי התזונה הנוראיים שלי ולמה אני אוכל עוגה בבוקר. בסוף אמרתי לו שהספיקה לי ההרצאה הזו אחרי 20 שנה. למחרת הוא נפטר מדום לב במיטה, יולי שפירא, זיכרונו לברכה. בעיקרון אני לא מאמין בשום דבר, רק בגורל".

באלוהים?

"לא. אני בא מבית חילוני, ספוג זיכרונות של ניצולי שואה והוריי לא מאמינים. יכול להיות שזה קשור לשואה, יכול להיות שזה קשור לעובדה שגדלנו בקיבוץ. אני מאמין בלהיות בן אדם טוב, ילד טוב ואח טוב ואבא טוב וישר, למרות שלא כולם יגידו שאני ישר".

מה הייתה החופשה הכי גרועה שלך?

"הייתי עם טלי והילדים לפני הרבה מאוד שנים בבהאמס, במלון בשם אטלנטיס. אני זוכר שבערב הייתי יורד לשחק בקזינו. איכשהו נגמר לי כל הכסף, אחרי שבאתי עם איזה 10,000 דולר. התעצבנתי וקיצרתי את החופשה, חזרנו הביתה. אני לא מהמהמרים, אז נבהלתי כנראה מהעוצמה של להפסיד סכום כזה. עד היום במשפחה לא יודעים שבגלל זה ביטלתי את החופשה".

מה הדבר הכי גרוע שכתבו עליך או אמרו לך?

"מדי שבוע כותבים עליי מלא שקרים, אז אני כבר לא יכול לספור. רק בשבוע האחרון כתבו עליי שעברתי לגור במלון פבליקה בהרצליה - שקר. שקניתי בית חדש בדניה בחיפה - שקר. ושחזרתי לטלי - שקר. אז כל היום כותבים שקרים. אם אתייחס לכל דבר שכותבים עליי לא אקום בבוקר ולא אשן בלילה".

תחקיר בתאגיד כאן מאשים אותך שהפכת את הפועל ראשל"צ לעסק משפחתי.

"אין על מה להגיב כי אין שם כלום. מתוך 80 משכורות בקבוצה, שלוש הולכות למשפחה. אבא שלי מנהל הכספים ואין סיכוי שאתן ג'וב כזה לאף אחד אחר בעולם, אח שלי מאמן הקבוצה וכרגע מצליח בגדול. השלישי זו הבת שהיא מאמנת הכושר. המשכורות שלהם משולמות בהתאם למה שמשלמים בשוק ובמקרה של ניר - אפילו פחות. בעמותה מותר להעסיק בני משפחה בקרבה ראשונה עד עשרה אחוז ממספר העובדים - אצלי זה שלושה מתוך 80. אני מבין שבערוץ 1 אין מה לראות ומחפשים רייטינג על השם שלי. על איזו עוד מועדון בליגה לאומית עושים שני פרקים? בדיחה. אמרו לי שאין לילדים כדורים להתאמן. כל שנה אני קונה 700 כדורים. שאלו אותי למה אני לא מגיע למשחקים בחודשים האחרונים. אין סיכוי שאגיע למקום שבו רק מקללים אותי. הקבוצה מצליחה ומקללים. אנחנו עוד יכולים לעלות ליגה".

למה מקללים?

"לא יודע, שאל את האוהדים. שנאת חינם. מילא הקבוצה לא הייתה מצליחה ואח שלי מאמן ולא הייתי מפטר אותו. אם הוא לא יצליח, הוא ילך הביתה כמו כל מאמן".

מה הכי מפחיד אותך?

"יש לי פחד גבהים מטורף. אני לא יכול לעלות לבניינים גבוהים. כשאני עולה למשרד של אופירה בקומה 21 קשה לי לשבת. אני גם מפחד מטיסות מגיל קטן אבל טסתי כל כך הרבה, שאני מתמודד עם זה".

ריהאנה או ביונסה?

"למי יש תחת יותר גדול? ביונסה".

מה הרגע הכי מביך שהיה לך?

"לפני הרבה מאוד שנים ישבתי בחתונה של ירון גבעול, שהיה שחקן מכבי חיפה. לידי ישב זאהי ארמלי האגדי עם אשתו. באמצע החתונה אמרתי לארמלי, 'תראה את ירון גבעול, התלבש לחתונה כמו איזה ערבי'. אחרי שנייה קלטתי מה אמרתי ולאט־לאט התנדפתי מהשולחן. עד היום ארמלי לא אמר לי כלום, הוא ג'נטלמן אמיתי. לא בטוח שהוא זוכר את זה בכלל".

מאיזה הרגל היית רוצה להיפטר?

"אני בן אדם חסר סבלנות. הכי הרבה זה בא לביטוי בראיונות. קשה לי לשמוע את התשובה עד הסוף. אני חותך, מתערב, מתעצבן, צריך להיות יותר סבלני".

על מה אתה מתחרט?

"על זה שחזרתי לשחק בישראל. לא הייתי צריך לחזור. הייתי צריך לפרוש באנגליה. זו הייתה טעות לחזור משם לכדורגל החלש שלנו".

איזו עצה היית נותן לאיל ברקוביץ' בן ה־16?

"להיות אותו דבר ולא להשתנות לעולם. אבל כלום".

מה הדבר הכי יקר שקנית פרט לבית או רכב?

"שעונים, כששיחקתי באנגליה קניתי שלושה־ארבעה שעונים מאוד יקרים. כל אחד עלה בסביבות 100 אלף שקל. חלקם אצלי".

מה ההורים שלך אף פעם לא הבינו לגביך?

"אם אני אגיד לך, אצטרך להרוג אותך. זה משהו שהם לא מבינים עד היום".

מה הנשיקה הכי טובה שהייתה לך?

"אני נשקן מעולה אז יש הרבה. אני אוהב להתנשק".

מי היה משחק בתפקיד איל ברקוביץ' בסרט על חייך?

"ריצ'רד גיר. השחקן האהוב עליי. יש בו צ'ארם מיוחד ואת כל התכונות שאני אוהב - כריזמה, יופי".

מה האלבום הראשון שקנית?

"'טיפת מזל' של זהבה בן. מאוד אהבתי אותו".

מה הזיכרון הכי מוקדם שלך?

"סביבות גיל חמש, אני עם גבס על היד בחוף הים בנהריה, משחק עם אבא שלי כדורגל ונאספים סביבי הרבה מאוד אנשים, משהו כמו 50, לראות אותי משחק. בכלל לא חשבתי אז שאהיה שחקן, הייתי ילד".

שתף אותנו בעוד זיכרון ילדות.

"היה לי חבר הכי טוב בשם אייל פרנקו והיינו עושים דברים שאני לא אשכח. אהבתי לטפס על עצים ולבנות שם בתים. היה לנו שכן שהיו לו אווזים והתחביב שלנו היה לגנוב לו אווז כל פעם. אני הייתי מפחד מהאווז, אייל השני לא. אז אני הייתי מגרה אותו עם עגבנייה, הוא היה מגיע, פרנקו היה תופס, מרים והיינו לוקחים אותו. היינו משחקים איתם".

מתי היית הכי מאושר?

"ב־0:5 עם נבחרת ישראל נגד אוסטריה. זה יום שלא אשכח אותו כל חיי. היו עוצמות מטורפות באצטדיון, הרגשתי אהבה ענקית מכולם. כשחקן צעיר, החלום שלי תמיד היה לשחק בנבחרת ישראל. לא היה לי חלום לשחק באנגליה, למשל. המשחק נגד אוסטריה היה החותמת הסופית שעשיתי את זה בגדול. היו לי משחקים גדולים נגד מנצ'סטר יונייטד ועם מכבי חיפה ובפארק דה פראנס עם ישראל נגד צרפת. אבל בניצחון נגד אוסטריה הרגשתי אהבה מהקהל, הרגשתי שהגעתי לקצה היכולת שלי מבחינת המקצוע שלי וההגשמה שלי. הכדורגל בכלל עשה אותי מאוד מאושר".

מה מדאיג אותך לפני השינה?

"אני מודה שמהיום שעברתי לגור לבד, אני לא ישן טוב. אולי ההרגל החדש לא עושה לי טוב. הייתי ישן כמו תינוק, תשע־עשר שעות בלילה. ירדתי לשש־שבע שעות וזה משמעותי. תמיד הייתי הולך לישון ב־11־12 בלילה וקם בתשע־עשר. היום זה אחת בלילה עד שמונה".

מה היית משנה בעצמך מבחינה חיצונית?

"אולי עוד שבעה סנטימטרים לגובה. אני 1.69 ובכדורגל זה עשה לי רק טוב, אבל הייתי מוסיף".

מה התספורת הכי גרועה שהיתה לך אי פעם?

"כשגרתי בגלזגו, בסקוטלנד, היה לי נורא משעמם. היה לי אז שיער מאוד ארוך והייתי הולך לעשות צבע, היו עושים לי פסים בשיער. הייתי יושב שעה עם ניירות כסף. זה היה מצחיק. הפסקתי עם זה כשנפלו לי השערות".

מה יש לך כרגע בכיס?

"400 שקל".

מתי היית הכי קרוב למוות?

"פעמיים. אחרי שפרשתי, כנראה שהגוף שלי לא התרגל לפרישה. יצא שהתעלפתי פעם אחרי משחק טניס ופעם אחרי משחק כדורסל. הזמינו אמבולנס וחשבו שזה דום לב. פעמיים פתחתי את העיניים וראיתי עשרות אנשים סביבי, חלק שמחים, חלק עצובים. בשני המקרים ראיתי את המוות. הרגשתי כמו בחלום, וזה היה דווקא סבבה לגמרי".

"הקריירה. להגיע לפרמייר־ליג אחרי שהתחלתי כילד במושב, זה הישג לא רע".

מה הגילטי פלז'ר שלך?

"אני איש של מסעדות וברים שקטים. שלוש־ארבע פעמים בשבוע אחרי העבודה. אני אוהב גם לצאת מוקדם, סביבות שש בערב. זה הרגל מאנגליה. אם אנשים יאמצו את זה פה, הם יהיו הרבה יותר מאושרים. לצאת ולחזור למיטה ב־22:00. ואז אתה יכול ליהנות גם מהיום שאחרי".

באיזה ריאליטי היית מסכים להשתתף?

"הייתי הולך רק אם ישלמו לי המון־המון כסף, אבל זה לא בשבילי הדברים האלה. הציעו לי את הכל. הגעתי לפגישות אבל זה לא יצא לפועל. 'הישרדות' - אני בבעיה עם האוכל למשל, בחיים לא אכניס את הדברים האלה לפה. 'המירוץ למיליון' - יש לי פחד גבהים ואני לא יכול לעמוד בחצי מהמשימות. 'האח הגדול' - אתה תמיד לא יוצא טוב משם. זה טוב לאנשים שצריכים פרסום, כאלה שנעלמו וצריכים לחזור לבמה. אגב, זה עוד אחד מההישגים הגדולים שלי בקריירה. מגיל 16 אני בתודעה, לא קל להישאר 30 שנה בתודעה".

איציק זוהר, הקולגה שלך בתוכנית, נכנס ל'אח הגדול'.

"זכותו. אני לפעמים שולח לו הודעות, מה שלומו, והוא עונה. אני לא בקשר חברי איתו כדי לשאול אם יחזור, אבל אני אוהב אותו ודואג לשלומו".

לו היית קם כברוס ויליס בבוקר, מה היית עושה?

"מה כיף לו? מה הוא עושה שאני לא עושה היום? בשבילי לקום בבוקר, לעשות הליכה, לשתות קפה עם חברים או המשפחה, שווה את הכל. כל השאר לא חשוב. אותי לא מעניין כל הפוזה והשואו".

איזה שיר ישמיעו בלוויה שלך?

"'בגללך' של אריק איינשטיין בגלל השורה 'כמו קוסם ששולף שפן'".

מה הדבר שאתה הכי שונא בעצמך?

"אני מאוד שלם עם כל מה שיש בי".

מה תהיה השורה האחרונה בביוגרפיה שלך?

"היה אבא, בן ואח הכי טוב בעולם".