תפירה גסה

סרטיו של פול תומס אנדרסון נעשים קרים והזויים מסרט לסרט. מאז 'לילות בוגי' ו'מגנוליה' ועד 'המאסטר' ו'מידות רעות', הסיפורים שלו נעשים סימבוליים יותר והדמויות חידתיות יותר. אך בניגוד לסרטיו רחבי היריעה שנפרשו על פני אמריקה, 'חוטים נסתרים' מתרחש בבניין אחד באנגליה של שנות ה־50 ומתרכז בשלושה גיבורים בלבד.

בסרט שאנדרסון גם כתב וצילם, דניאל דיי־לואיס (במשחק מוקפד ומדויק בתפקידו האחרון לפני הפרישה) מגלם את וודקוק, חייט צמרת, התופר שמלות יקרות לנשות אצולה מעריצות, המלקקות את הפרקט שעליו הוא דורך ומשלמות על כך הון תועפות. יש לו גם אחות אובססיבית (לזלי מנוויל המהפנטת), אשת ברזל המנהלת את עסקיו ומפקחת על כל פרט בחייו. אלא שאומנותו של גאון האופנה האקסצנטרי חשובה לו יותר מהחיים סביבו. הוא אדם בלתי נסבל, שתלטן ויהיר. מה מסתתר מאחורי שחצנותו הפוגענית? לאנדרסון פתרונים.

מי שדווקא נהנית מיחסו המשפיל, היא אלמה, מלצרית צעירה הנעשית למקור השראה ולאשת חיקו, גם אם אין בסרט מילה אחת על סקס. ככל שהוא נובח עליה ומשפיל אותה - כך היא אוהבת אותו יותר ויותר. ויקי קריפס מרשימה כאלמה. מתחת למסכה הצייתנית, כולה אש יוקדת והיא נעשית אובססיבית כלפי אדונה, לא פחות משהוא אובססיבי לאומנותו. הנשמות הלוהטות בסרט מקבלות ביטוי בפסקול הסוחף שהלחין ג'וני גרינווד מרדיוהד.

לעומת הוולקנו הרוחש מתחת לפני השטח, פני הסרט קרים כקרחון. הפריימים והעיצוב האמנותי של אנדרסון, אסתטיים עד כדי מחנק. אין בהם טיפת חמימות והאוויר נטול החמצן הזורם באיטיות מהמסך, מתיש ומרדים. אל תצפו לסרט על אופנה, או על אומנות. זהו רק כיסוי למשחקים של כוח ושליטה שמנהלים שלושת גיבוריו. משחקים איטיים ומייגעים מכדי שיצליחו לגעת.