היה מנוע?

אז מה היה לנו שם: חיילים שהשלימו ציוד ממכונית מגויסת, מוסכניקים תאבי בצע וסוחרי רכב חובבי רכילויות • שייקה לוי חושף את האירועים שהולידו את מערכוני הרכב הנצחיים של הגשש החיוור

אמיר שוורץ עדכון אחרון: 09.02.18 , 00:15

התרבות האמריקאית תמיד קידשה את היציאה לדרך ואת ההגעה למקומות חדשים. מ"בדרכים" הקאנוני של ג'ק קרואק, דרך סרטי המסע משנות השישים כמו "אדם בעקבות גורלו" שבו האופנוע של ההיפים מחליף את הסוס של הקאובוי, ועד לברוס ספרינגסטין הצעיר שכתב שירי אהבה כחולי צוואר לשברולט החבוטה שלו.

בישראל זה עבד קצת אחרת. יש אמנם לא מעט שירים על מכוניות או נהיגה בזמר העברי, חלקם גם הפכו ללהיטים, אך בגדול, העיסוק העברי ברכב הוא פחות רומנטי. או במילים אחרות: אם נותן שירות בתחום – מוסכניק או בעל מגרש מכוניות - רואה בך רק ארנק מהלך ומחפש איך לדפוק אותך, בוא ננסה לפחות לצחוק מזה.

אם רוצים לזקק שלוש יצירות שביטאו טוב מכל את הקשר הזה צריך לחזור לגשש החיוור, ההרכב הישראלי האהוב מכולם, עד היום. כמו בכל נושא שבו טיפלו – גם כאן שייקה לוי, גברי בנאי וישראל (פולי) פוליאקוב ז"ל היטיבו להפוך סיטואציות מרגיזות שכל בעל רכב נתקל בהן בחייו, למשפטים מבריקים ומצחיקים בעלי חיי נצח. שלושה מערכונים בולטים של הגששים עסקו ברכב: "המכונית המגויסת" שכתב ניסים אלוני לתוכנית "סינמה גשש" ב־1967, "המוסך" שכתב יוסי בנאי לתוכנית "עובדים עלינו עבודה עברית" ב־1977 ו"מגרש השדים" שכתב דני רווה לתוכנית "בעבור חוקן דולרים" ב־1985.

סטודיו גבריאל מנדיל

האינסטלטור שהפך למוסכניק

"הכל לקוח מהאמת הכואבת", מסביר שייקה לוי. "פעם נהגו לגייס למילואים גם מכוניות, לא רק אנשים", הוא ממשיך, "אריק לביא ואורי זוהר חזרו ממילואים בסיני והגיעו למשרד של האמרגן שלנו פשנל, וסיפרו לנו שהם ראו מה עושים למכוניות שמגייסים. עשינו את המערכון בישיבה במשרד והתחלנו לזרוק שורות. כל אחד אמר 'אתה תגיד את זה' ו'אתה תענה לו ככה'. זה מערכון שכתב את עצמו".

גם "המוסך", שנכתב עשור לאחר מכן, התבסס על מקרים מחיי השלישייה. "'המוסך' היה מערכון על אינסטלטור שאפרים קישון כתב במקור לסמבטיון, ויוסי בנאי לקח והפך אותו למוסך". לוי משחזר מהצד השני של הקו כמה שורות מהמערכון בכדי להדגים את אופן כתיבתו, ואני מחזיק את הבטן, כמו בפעם הראשונה ששמעתי אותו לפני שלושים שנה.

"זה נוצר מביקורים שלנו במוסך, אבל נוספו עוד משפטים כמו 'זה ייכנס בתוך זה'. אמרנו שצריך גם איזה בדיחה כדי שהדמות של פולי תהפוך לנורא נודניקית. יום קודם שמעתי מחבר בדיחה על אחד שנכנס למסעדה (לוי משחזר במדויק את הפינג־פונג בין ה"שבע" ל"כמה" – א.ש). "הכל נולד במהלך העשייה", ממשיך לוי, "זו הייתה עבודת נמלים שכל יום נוספה עוד אות או מילה. עבדנו במשך שנה על כל תוכנית".

אני מניח שתמיד היו צחוקים כשהגעתם למוסך, אבל היה גם מקרה שבו נכנסת למוסך ועבדו עליך כמו במערכון?

"פעם אחת נכנסתי למוסך כי למכונית שלי יצא עשן מהאגזוז. המכונאי אמר לי 'שצריך להחליף גומיות למובילים'. שילמתי הרבה כסף, הוצאתי את האוטו המתוקן וכשנסעתי שוב ראיתי עשן מהאגוז. חזרתי למוסכניק ואמרתי לו שהבעיה לא תוקנה, והוא ענה שאם ככה, אז זה כבר הבוכנות. המליצו לי ללכת למוסך אחר ושם שאלו אותי 'כמה גומיות החליפו לך?', אמרתי 'ארבע', ואז המוסכניק אמר לי 'אבל יש שמונה'. למזלי מצאתי מוסכניק אמין וישר יותר מסרגל ונשארתי איתו במשך שנים".

לוי לא היחיד שנפל בפח במוסך. "יום אחד גברי ירד מהבית, הדליק את האוטו ושמע קולות מוזרים מהמנוע. הוא קרא לחברת גרר שלא הצליחה לפתור את התקלה ולקחה אותו למוסכניק משה ממוסך 'תושיה'. גברי אמר שהוא מקווה שהמנוע לא הלך. המוסכניק כיבה את המנוע, הכניס יד מתחת למנוע, נגע, והאוטו הניע כמו חדש".

הכנה לאנטנה

הצרות עם הרכב – הפעם עם זה שאתה רוצה לקנות - חזרו בשלישית במערכון "מגרש השדים", שבו הגששים צחקו על עצמם. "כשהייתי צעיר, היו לי חברים שהיו סוחרי רכב, כאלו שמסוגלים למכור הכל", נזכר לוי. "שמעתי מהם כל מיני ביטויים כמו 'הכנה לאנטנה' והכנה למצית", וידעתי שאנחנו חייבים לעשות משהו עם השפה הייחודית שלהם. בהתחלה חשבנו שאולי נעשה מזה סרט, אבל בסוף עשינו את זה על הבונבוניירה שפולי מגיע לקנות אחרי תשדיר הבחירות שעשינו למערך. כי למרות שזה פולי הנערץ מהגשש, והוא מגיע למגרש שלך לקנות רכב, זה לא יפריע לך להכניס לו את האלמנט הכי עמוק".

למרות שמדובר בשלושה מהמערכונים הכי אהובים של הגששים, לוי מודה ש"אתה אף פעם לא יודע שזה יצליח כל כך. בתוכנית 'בעבור חוקן דולרים' אמרתי לבמאי מוטי קירשנבאום ז"ל שיש לו פצצת אטום ביד והוא הסתכל עליי כמו על משוגע, אבל הרגעתי אותו שלא ידאג. בחזרה הגנרלית הזמנו הרבה חברים והייתה הצלחה מטורפת".

נוסעים לתוך הלילה הרטוב / שרים על מכוניות

"נוסעים במכונית הישנה, לתוך הלילה הרטוב. הגשם שוב נהיה כבד, ולא רואים ממטר" (סע לאט, אריק איינשטיין)

במה שהוא כנראה השיר הכי טוב שאיינשטיין כתב - למרות שבאמת קשה להכריע כאן – הוא מתאר את הישראליות היפה של שנות השבעים, ועל הדרך מזהיר מהסכנות בכביש רטוב

"ונוסע עדיין באותה מכונית משומשת, קרוב לודאי עם מנוע הרוס" ("ואלס בחמש ושלושים", שלמה ארצי)

סביר להניח שאחרי כל הרבה שנים של הופעות מלאות בקיסריה ובזאפה, ארצי כבר הצליח לשדרג את הרכב שלו

"מוכרח לצאת החוצה לתפוס איזה שמיים, עליתי על הקורקינט, הכנסתי לראשון" ("טיול ליפו", שלום חנוך)

כבר ב־1977 חנוך ידע שאין שום סיבה הגיונית להזיז את האוטו כשצריכים להגיע ממקום למקום בתל־אביב

"הצעתי שאבי ילווה לי את הסטיישן, אמרה: "אנ'לא רוצה להיות כל כך אולד-פיישן"' ("רק עם אופנוע", גזוז)

דני סנדרסון של גזוז מנסה לשכנע בחורה לצאת אתו לסרט אבל היא לא מוכנה לזוז בלי אופנוע. אולי זו הסיבה שהוא מסתובב עד היום על קטנוע

"אני שותה שותה תרכיז מכונות, אני נושם עשן סמיך של בוכנות, אני אוכל חלקי חילוף של מונית, אני רוצה רוצה לקנות מכונית" ("מכונית", משינה)

בתחילת דרכם חברי משינה הסתפקו בקו 5 שייקח אותם אל הים. בהמשך השאיפות המוטוריות שלהם גדלו, או שהם הבינו שלא כדאי לסמוך על התחבורה הציבורית

"יש לי ים של כוח וב־מ־וו שחורה, לא מוצא מנוח כי אין לי בחורה" ("ב־מ־וו שחורה", אתניקס)

תיוג חברתי-מוטרי סטראוטיפי או סתם שיר קליל על בחור שיוצא לנסיעת דאווין בשכונה כדי להפיג את הבדידות? תחליטו אתם

"פרחה במרצדס נוסעת על כביש מהיר, פנסים כבויים ועוד אידיוט שמאותת" ("בחום של תל־אביב", שרית חדד)

עברי לידר כתב לחדד שיר פופ מושלם. כשמקשיבים לו ברצינות מבינים שמדובר במניפסט של העצמה נשית

"היכנסי כבר לאוטו וניסע, בואי נצא מהסרט הזה הכנסי כבר לאוטו, תפסיקי לבכות, נדבר בדרך" ("היכנסי כבר לאוטו וניסע", מאיר אריאל)

אריאל מציג את הפתרון הגברי לכל מחלוקת עם בת הזוג. הגיבור שלו מצליח גם להיות עצבני וגם לנסות ולהתנצל תוך כדי בלי לזכור למה. פלא שהיא מעדיפה להישאר בגשם?

"יש לי מה להפסיד, יונדאי סנטה־פה, מתוק בפה, מתלבש יפה, מאה שלושים מטר בית, משכנתא מטורפת, שכונת רמות, וילה שתי קומות" ("פרגולה", אביתר בנאי)

זו אמנם רשימת המלאי הפרטית של בנאי, אבל אם תחליפו את השמות – קיבלתם את החלום הישראלי העכשווי, זה שכולל דירה מרווחת ומפנקת וג'יפון בחנייה

"ועכשיו אתה כאן, במכונית משומשת, עם תיבת הילוכים תקועה ברוורס" (נגעת בצמרות העצים", אהוד בנאי)

דווקא אחרי החוויה הרוחנית שמתאר בנאי בפתיחת השיר ("רוקד מכושף עם טווס דמיוני, נוטש את הגוף לדקה, וחוזר") הוא שב למציאות בסיטואציה הכי מרגיזה שאפשר

***

־ "טייר חדש, מה יותר טוב לו, כביש חלק או כביש מחוספס?"

־ "אתה שואל אותי בתור מומחה?"

־ "אני שואל אותך בתור טאייר!"

(מתוך "המכונית המגויסת", 1967)

--------

"זה הצד של המנוע? - זה הצד של האין־מנוע"

(מתוך "המכונית המגויסת", 1967)

--------------

־ "היו מושבים?"

־ "היה רדיו?"

־ "סע לשלום חביבי, המפתחות בפנים!"

(מתוך "המכונית המגויסת, 1967)

-------------------------------------

"אז מה היה לנו שם? היה לנו ריגולז' ברקס, פלגים, פלטינות, שטנגה, פילטר שמן, שמן ברקס, החלפנו לך גם את האלמנט... את האלמנט אל תכניס לו לחשבון. האלמנט עלינו, און דה האוס"

(מתוך "המוסך", 1977).

־ "כמה אמרת לו סמי?"

־ "כמה שהוא רוצה"

־ "לא, זה הרבה - תוריד לו משהו. תן לנו... כמה שמתחשק לך"

(מתוך "המוסך", 1977)

------------------------

־ "הפיאט לא זזה רווס".

־ "ניסית להכניס לרוורס?"

־ "לא"

(מתוך "המוסך", 1977)

----------------

"כל מכונית יש לה את הפראייר שלה. רק צריך להאמין"