1/ התכוננו לשינוי האקלים העולמי
זה נשמע כמו איום ערטילאי. אבל אי־אפשר ואסור לנו לטמון את הראש בחול: האקלים משתנה, שינוי שסביר להניח שהוא אחד הגורמים המרכזיים לתדירות הבצורות ההולכת וגדלה. נכון, אפשר לטעון, כמו ראש רשות המים, שלא הוכח שלא מדובר בתנודה עונתית, אבל אפשר גם וצריך להעז לראות מול העיניים את התסריט הבעייתי יותר. מעבר לבעיית המים הגדלה כאמור, צריך להתאים את החקלאות שלנו לעתיד היובשני יותר באמצעים טכנולוגיים ואחרים, ולהכין את התשתיות לעלייה הצפויה במפלס פני הים. נכון שאיש אינו יודע לאמוד היום אם מדובר בעלייה של 4 ס"מ או של 5 מטרים, אבל בכל מקרה יש לבנות את מתקני התשתית החיוניים — תחנות כוח, מתקני התפלה ואחרים, כך שהמים העולים לא ימנעו את תפקודם, ולהתכונן להצפת אזורים עירוניים.
חשוב גם להיערך לריבוי אירועי מזג האוויר הקיצוניים, מעבר לבצורת, עם תוכנית אסטרטגית להיערכות בכל התחומים הפגיעים, כולל תקציב ויישום. ואת כל זה צריך לעשות אתמול.
"רצפים של שנות בצורת, גלי חום קיצוניים ויובש מתמשך באזור המזה"ת מחייבים היערכות ותכנון מרכזי, לצד שיתוף פעולה אזורי", אומר פרופ' יואב יאיר, דיקן ביה"ס לקיימות במרכז הבינתחומי הרצליה. "שינוי האקלים דורש תוכנית אסטרטגית ארוכת טווח לחקלאות ולמשק המים, תחת ההנחה שכמות המשקעים צפויה לקטון משמעותית באזור כולו עד אמצע המאה. הגברת ההתפלה לא תיתן לבדה מענה לצורכי האוכלוסייה והכלכלה בעתיד".
2/ הגבילו את הילודה
זה אולי קצת קשה לעיכול, אבל מדענים רבים תמימי דעים: אם רוצים סביבה טובה יותר בעתיד, יש להגביל את הילודה. זו לא בעיה ייחודית לישראל, ובכל זאת: האוכלוסייה בארץ מונה כיום כ־8.7 מליון איש, וגדלה בכל שנה בכ־2 אחוזים. לפי ההערכות, ב־2050 יחיו כאן מעל 15.5 מיליון בני אדם.
"לא תהיה התקדמות בצמצום פליטת גזי חממה, החזרת מים לנחלים ועוד בעיות סביבה, אם צפיפות האוכלוסין לא תצטמצם או לפחות תתייצב", אומר פרופ' אלון טל, שפירסם ספר בנושא. "המצב בכמעט כל מישור סביבתי דומה לריצה על הליכון: ככל שמדיניות כלשהי מקדמת אותנו, הלחץ הדמוגרפי הנגדי מחזיר אותנו אחורה. מאמר שהתפרסם השנה ב־”Science” בחן וכימת מה אדם פרטי יכול לעשות כדי למנוע שינוי אקלים, ומצא שבמובהק, עשיית ילד אחד פחות היה פי 60 יותר חשוב מכל דבר אחר. עד שהקהילה הסביבתית בישראל לא תאמר באומץ שזה שורש הבעיה, נמשיך לטפל בסימפטומים ולא בגורמים".
3 / היפרדו מהדלקים המזהמים
כבר יותר מ־200 שנה אנחנו שורפים דלקים מאובנים (פוסיליים), שנוצרו בבטן האדמה ושמייצרים גזי חממה שמשנים את האקלים שלנו. בישראל הוצבו יעדים להרחבת השימוש באנרגיות מתחדשות במקומם, אבל פחות מ־3 אחוזים מהחשמל שלנו מיוצרים כך, ורוב כלי הרכב מונעים בבנזין או בסולר.
הצעדים שנקטו משרדי האנרגיה והגנת הסביבה להפחתה בשימוש בפחם חשובים, ויש גם אלטרנטיבות: ייצור אנרגיה בעזרת השמש, המים והרוח. לאלה יש אמנם חסרונות, כמו הסכנות לציפורים ועטלפים מטורבינות רוח או השטחים העצומים שמצריכה הקמת תחנות כוח סולריות. ועדיין, מול החסרונות, חובה להביא בחשבון גם את האינטרס של בריאות האדם הנפגעת עמוקות משימוש בדלקים המזהמים.
הנה פתרון שעליו אין מחלוקת של ממש: להערכת רשות החשמל, על הגגות בארץ ניתן להתקין מערכות סולריות שיספקו עד עשרת אלפים מגה־ואט חשמל, בלי לנצל שטחים פתוחים או לייצר מפגעים נלווים. חוק שיחייב לעשות זאת יחסוך זיהום ואובדן חיי אדם.
"היעד הקיים, ש־17 אחוז מהאנרגיה יהיו ממקורות מתחדשים עד 2030, נמוך מדי למדינה שטופת שמש כשלנו", אומרת ד"ר יעל פרג, סגנית דיקן ביה"ס לקיימות בבינתחומי הרצליה. "צריך להיות יותר שאפתניים ביעדים ובקידום התקנת מערכות סולריות לייצור חשמל נקי, ולפתוח טכנולוגיות לניהול ואחסון אנרגיה, לניצול האנרגיה גם אחרי השקיעה".
4/ סִגרו את מרכזי הערים לכלי רכב
עיקר הזיהום במרכזי הערים מגיע מכלי רכב — זיהום שלגביו קבע ארגון הבריאות העולמי כי הוא גורם ודאי לסרטן. סמן מוכר למדידת הזיהום הוא רמת תחמוצות החנקן, מזהם שאחראי לשורת בעיות בריאותיות. בישראל יש הזדמנות ייחודית לבחינת רמת הזיהום — ביום כיפור, כשתנועת הרכבים אפסית. בכל שנה ביום הזה נמדדת ירידה משמעותית ברמת תחמוצות החנקן ובריכוזי הבנזן, אחד המזהמים העיקריים בבנזין, המוגדר כמסרטן ודאי. במשרד להגנת הסביבה מאמינים כי זו גם אינדיקציה לירידה ברמות המזהמים האחרים, שאינם נמדדים אונליין.
"זיהום האוויר העירוני גובה מחיר בריאותי יקר", אומר פרופ' יואב יאיר. "אלפי ישראלים מתים בשל מחלות הקשורות אליו והמשק מפסיד עשרות אלפי ימי מחלה. פריז ולונדון כבר הודיעו שיאסרו כניסת כלי רכב למרכזי הערים מ־2025 וכבר יש מדינות שמתכוונות לאסור לחלוטין שימוש בכלי רכב חדשים שיונעו בבנזין מ־2040, אבל עד שזה יקרה, צריך לנקות את מרכזי הערים. בחיפה ובירושלים כבר החלו בהגבלת כניסת כלי רכב מונעים בסולר למרכזי הערים, ודווקא תל־אביב הצפופה שבמרכז גוש דן לא מצטרפת למהלך הזה".
5/ אבל עזרו לנו לוותר על הרכב הפרטי
כדי שנוכל באמת להפסיק להיכנס לעיר ברכב הפרטי שלנו, חייבים לאפשר לנו להיפרד ממנו. אחרי שסוף־סוף הוכנס כאן רב־קו שמאפשר מעבר בין אמצעי תחבורה ציבורית שונים, אין קלישאה גדולה מהדרישה לתאם בין מועדי הרכבות לאלה של האוטובוסים. התדירות צריכה לגדול, כמו מספר היעדים, ומבנה הקווים צריך לאפשר נסיעה יעילה.
השקעה במסלולי אופניים עירוניים ובינעירוניים, לצד חיוב מבנים משרדיים להקצות שטח למלתחות ומקלחות, ומתן תמריצים לחברות שיארגנו הסעות לעובדים הם עוד דוגמאות אפשריות לשיפור המצב. ראוי שמשרד התחבורה יקים אגף שתפקידו לייצר פתרונות לצמצום בפועל של מספר הרכבים בכביש, ויביא את העניין בחשבון גם בתכנון עתידי.
"כיום אין למשרד התחבורה חזון ומטרות־על בנוגע לתכנון תחבורה ציבורית", אומר עו"ד עמית ברכה, מנכ”ל עמותת אדם טבע ודין, "היעד צריך להיות 70 אחוז נסיעה בתחבורה ציבורית עד 2030, כולל פיתוח תחבורה ציבורית כתנאי לפיתוח שכונות מגורים חדשות והגדלת שכונות קיימות, הוספת נתיבי תחבורה ציבורית, לא רק בערים אלא בכבישים הבינעירוניים ושיפור הקישוריות בין אמצעי התחבורה הציבורית השונים".
6/ קנו מייצור מקומי
זה לא פשוט בעולם גלובלי, שבו זול וקל בהרבה להזמין ברשת חולצה שיוצרה בבנגלדש, הוטסה לארה"ב ומשם לארץ, ואז עברה במרכז המיון של הדואר, הוסעה לעיר מגוריכם, שם נסעתם לאסוף אותה. רק תחשבו על כמות הדלק שנשרפה והאנרגיה שהושקעה בזה, וזאת רק דוגמה אחת. גם קניית ירקות ופירות או בשר וגבינות מייצור מקומי, ועדיף ישירות מהיצרן, תשפר את מצבנו, וזה לפני שדיברנו על היתרונות החברתיים שבצריכה מייצור מקומי ועל החשיבות בתחומי התעסוקה והכלכלה המקומיים. ככל שנרכוש ישירות מהיצרן או החקלאי, בלי מתווכים וסוכנים וחנויות, המוצרים שלנו יהיו פחות מזיקים לסביבה.
נכון להיום, לפי נתוני הלמ”ס, בתחום המזון יש מוצרים כמו דגנים שכ־90 אחוז מהם מיובא, בשר בקר וקטניות ש־60־70 אחוז מהם מיובא, ואפילו כ־30 אחוזים מהירקות והפירות שלנו מיובאים. מקור המזון היחידי שאותו אנחנו מספקים במלואו הוא עוף והודו. רק 14 אחוז מהבגדים והנעליים שלנו מיוצרים בארץ, 15 אחוז ממוצרי החשמל הביתיים ו־40 אחוז מהרהיטים. היתר מיובא.
הנתונים מתחבאים בטבלאות הלמ"ס, ומבדיקה לא מלאה נראה כי גורמי ממשלה וארגוני סוחרים לא מאוד מתעניינים בהם. אולי זה הצעד הראשון: תתחילו למדוד, תבינו את גודל הבעיה ואפשרו לנו להחליט אם אנחנו מעדיפים חולצה שיוצרה בבנגלדש או בערד, אגס מקומי או כזה שהגיע בטיסה. לכו תדעו, אולי פעם עוד תקום גם יורשת לסוסיתא.
7/ שמרו על המערכת האקולוגית
העולם שבו אנו חיים, על מכלול התנאים הייחודי שמבחין אותו משאר הכוכבים שאותרו עד כה, וכולל מים זורמים, צמחייה שמייצרת מזון וחמצן, גשם, רוח ועוד, הוא זה שאיפשר מלכתחילה את התפתחות האדם. אבל אנחנו הורסים את הטבע בשיטתיות: מייבשים מקורות מים, בונים על שטחים פתוחים, פוגעים באזורי מחיה של בעלי החיים. כל פגיעה כזו מערערת את המבנה האקולוגי המורכב שמקיים אותנו כאן ומחישה את הקץ.
"חייבים לשמור על אתרים חיוניים ועל מסדרונות אקולוגיים מספיקים, כדי לאפשר לבעלי החיים והצמחים לעבור מאזור לאזור ולשמור על גיוון הגנים שחיוני לשרידותם", אומרת ד"ר אורית סקוטלסקי, רכזת המים והנחלים בחברה להגנת הטבע. “לצד זה, יש לשקם את הנחלים שהזדהמו והתייבשו".
במקביל, על המדינה למנוע קידום תוכניות פוגעניות לטבע ולסביבה על ידי שמירה על השטחים הפתוחים והלא־בנויים, בתוך היישובים ומחוצה להם, ולקדם פיתוח בר־קיימא, המתחשב בטבע ובסביבה.
8 / שימו לב לסביבה הימית
קל לנו לראות את כל מה שמעל פני האדמה ולהבין את נחיצותו. אבל כ־71 אחוז מהעולם שלנו מכוסים במים. "אף שעדיין רב הנסתר על הגלוי, אנחנו יודעים שהמרחב הימי בארץ מכיל טבע מרתק אך שברירי", אומר אלון רוטשילד, מנהל תחום המגוון הביולוגי בחברה להגנת הטבע, "ולמרות גודלו, כ־26 אלף קמ"ר, הוא זוכה לתשומת לב כמעט אפסית".
הים מספק לנו מזון ויכול להוות מקור לשטחים נרחבים לחקלאות ימית, שיספקו תזונה ומשאבים חיוניים בעולם שהולך ומצטופף על היבשה. חקירתו עוד עשויה לגלות אורגניזמים לא מוכרים שיכולים להתברר כתרופה חיונית או לספק צרכים חשובים אחרים. אלא שאורגניזמים כאלה עשויים להישמד עוד בטרם התגלו, בהרס שאנחנו כופים על הים.
דוגמה קטנה לנזק הזה היא דיג יתר בארץ ובעולם, שהביא להידלדלות עצומה בכמות ובמגוון דגי הים. רק החלת כללי שמירת הטבע הקיימים ביבשה על הים, תאפשר לשמור על המערכת האקולוגית שלו. "יש לשמור על הים התיכון משגשג ומתפקד כמערכת אקולוגית בריאה, המספקת תשתית למגוון ביולוגי עשיר, עמיד לשינויי אקלים, שבתורו מספק שירותים חיוניים לאדם", אומר רוטשילד.
9 / מחזרו, אל תשרפו
כל ישראלי מייצר בממוצע 1.7 ק"ג פסולת ביום. זה יותר מהממוצע העולמי ומהממוצע במדינות ה־OECD, ובכל מקרה זה המון־המון זבל, שברובו פשוט נזרק כיום למטמנות האשפה. לפי נתוני המשרד להגנת הסביבה, 80 אחוז מהפסולת בישראל — כ־4.25 מיליון טון בשנה — מועברת כיום ישירות להטמנה. מתוך 20 האחוז הנותרים, שמוגדרים כפסולת שהועברה למיחזור, לא ברור כמה באמת ממוחזר וכמה מגיע לאתרי פסולת בחו"ל.
במסגרת הניסיונות לעודד הפרדה ומיחזור בישראל הוחלט באחרונה לקדם הקמת מתקנים לשריפת פסולת לצורך יצירת אנרגיה. אלא שהיקף האנרגיה שניתן לייצר כך נמוך מאוד ביחס להיקפי האנרגיה שנדרשים מלכתחילה לייצור אותם מוצרים שהפכו לפסולת. במילים אחרות, מדובר בתהליך שגוי. במקומו צריך לקדם הפרדה ומיחזור אמיתיים, כולל תשתיות מתאימות, אלא שכיום המהלך עדיין מופרט ונותר בידי תאגידי המזון, באמצעות תאגידי איסוף הפסולת.
"יש להציב יעדי מיחזור לאומיים משמעותיים, שיהפכו את ההטמנה ושריפת הפסולת לשוליים במערך של הטיפול בפסולת", אומר ראש תחום פסולת ומיחזור באדם טבע ודין, עו"ד אסף רוזנבלום.
באירופה, למשל, מקודמת כיום רגולציה שתחייב שימוש בחומרים בני מיחזור בלבד ואף שגם בישראל כבר מבינים את הנחיצות, בפועל אנחנו עדיין רחוקים מהטמעת תקנים כאלה.
10/ הפחיתו את כמויות הפסולת
לפני שדואגים לאיסוף ומיחזור הפסולת, צריך לצמצם כמויות, למשל בעזרת חוקים שיחייבו חברות ותאגידים להקטין את נפח האריזות שלהן. נסו להיזכר בכמה קופסאות ועטיפות ושקיות הגיע הצעצוע האחרון שקניתם לילד. אמנם ישראל היא בורג קטנטן בעולם הצרכנות, אבל ניתן בכל זאת לחוקק חוקים שיגבילו את היקף האריזות בייצור המקומי, ולהשמיע את קולנו בפורומים בינלאומיים בנושא.
גם כאן לייצור מקומי יש תפקיד חשוב: "ייצור כחול־לבן יאפשר לנו כלכלה מעגלית ואופטימיזציה של השימוש ושל חומרי הגלם", אומרת גלית כהן, סמנכ"לית בכירה לתכנון ומדיניות במשרד להגנת הסביבה. "כך נוכל להתייחס לעניין השימוש החוזר והפסולת כבר בשלב הייצור, ההובלה והצריכה".
תחום שבו אפשר לפעול מיידית הוא המזון, למשל לחייב לאסוף "פסולת" מזון מהשדות ולהעבירה לשווקים או לנזקקים, לצד איסוף מזון ממטבחים מוסדיים. לפי נתוני ארגון "לקט ישראל", כשליש מהמזון שמגודל, מיוצר ונמכר בישראל מושלך לפח, ולפחות חצי ממנו ניתן להציל.
"תרבות הצריכה מביאה לייצור עודף של מוצרים בכלל, ומזון בפרט. הצרכנים הורגלו לצרוך פירות וירקות אסתטיים בלבד, והדרישה הזאת לבדה מביאה להשלכת כמויות אדירות של מזון טוב ובריא", אומר מנכ"ל הארגון, גידי כרוך. "וזה בלי לדבר על מבצעים שמעודדים צריכה מופרזת. הצרכן צריך להבין את ההשלכות הסביבתיות של צריכת יתר, וראוי שהמדינה תדאג לחוקים שיחייבו הצלת מזון".
11/ הכירו במגבלת המים
לא רק כי היא קיימת. אנחנו מייצרים את הבעיה אפילו בזמן כתיבת שורות אלה. על פי התחזיות האקלימיות, מזג האוויר שלנו ילך ויקצין: מצד אחד יהיו מי שיסבלו מסערות וקור, ומצד שני יותר אזורים יעברו הליכי מִדבור וייקלעו למחסור במים. בטווח הארוך אנחנו צפויים לחוות יותר ויותר בצורות כמו הנוכחית.
לאספקת מי שתייה יש פתרון טכני בדמות מתקני התפלה החיוניים והחשובים, אבל יש להם מחיר סביבתי כבד: הם צרכני אנרגיה גדולים ותהליכי ייצור המים גורמים לפליטת גזי חממה וזיהום.
דרוש כאן קמפיין ארוך טווח ואגרסיבי במקצת לחיסכון במים, במקום "למכור" לציבור שהכל בסדר כפי שעשתה רשות המים, ואז כשיש בצורת, להיזכר שלא הכל בסדר. בין השאר יש לאפשר שימוש במים אפורים להשקיה, לנצל את המים המזוהמים ולאגום את מי הגשמים.
"ראוי לבצע שינוי מדיניות לגבי החקלאות, להעדיף גידול יבולים חסכוניים במים, להשית היטל על צריכה עודפת ולקבוע מדיניות המחייבת הטמעת טכנולוגיות חסכוניות בשימוש הביתי, העירוני והחקלאי", אומרת מאיה יעקבס, מנכ"ל עמותת צלול. "נכון שאחרי מספר אירועי גשם גדולים, ברשות המים כמעט הצהירו שבעצם אין בצורת, אבל הנתונים מצביעים אחרת. ככל שהמדינה תמהר להפנים את שינויי האקלים שמובילים להתחממות והתייבשות האזור שלנו, כך ייטב".
12/ חנכו את הילדים לצריכה נבונה
רבים מאיתנו מודעים לנזקים הסביבתיים ולשינויים האקלימיים ואף משנים הרגלים, כולל ברמה השלטונית, אבל הדור שלנו כנראה מקולקל. דור הילדים שלנו, לעומת זאת, כבר אחר לגמרי. הם נולדו לעידן שבו המודעות מתחילה כבר בגיל הגן. חבל שזה נגמר לעיתים קרובות באיסוף בקבוקים למיחזור.
לימודי סביבה צריכים להיכלל בהכשרתם של מורים וגננות, ולהיות חלק מלימודי החובה לכל אורך שנות הלימוד בבית הספר, כמו חשבון ושפה, כשאחד הנושאים המרכזיים שצריכים להילמד הוא צריכה וצרכנות. לילדים שגדלו בתרבות "בא לי" ו"רק חדש", זה הבסיס לכל שינוי. "אחד הגורמים המשפיעים ביותר על התחממות כדור הארץ הוא קצב התחממות כרטיסי האשראי בחנויות", אומרת מאיה יעקבס. "שכיחות הטלפונים החכמים ומסעות שיווק אגרסיביים יצרו אצל הדור הצעיר נגישות מדהימה לאתרי קניות מקוונים והצרכנות האישית שוברת שיאים. הדור הזה חייב להבין שלקניות האלה יש השלכות ושלכל מוצר קטן שעובר אלפי ק"מ ועולה דולר, יש משמעות סביבתית אדירה".
13/ תבנו ירוק
תעשיית הבנייה, שכולנו חלק ממנה, מהווה נטל עיקרי מהזיהום הסביבתי. זה מתחיל בניצול משאבי טבע מוגבלים ובאנרגיה הרבה המושקעת בכרייתם, שינועם והפיכתם לחומרי בנייה, וגם תהליך הבנייה עצמו מייצר מפגעים, שכולם ניתנים לצמצום. אבל בסופו של דבר, המוצר המוגמר הוא זה שתפעולו ותחזוקתו צורכים אנרגיה רבה ומיותרת לאורך כל שנות חייו, שניתן להפחיתה באמצעים פשוטים וזולים ברובם, שלטווח הארוך גם יהפכו את הבתים לחסכוניים יותר.
"בעזרת שימוש בטכנולוגיות מתקדמות המייצרות אנרגיה וממזגות ביעילות, כמו גם בבנייה ירוקה פסיבית שמתאימה לכל תקציב ומצמצמת את עלויות התחזוקה והתפעול, ניתן לייצר מבנים יעילים אנרגטית שהופכים למקור הכנסה מניב", אומר אדריכל יוסי קורי, אדריכל ובעלים של סטודיו גאוטקטורה העוסק בתכנון מבנים חסכוניים וירוקים, ומונה בין השאר את תכנון המבנה כך שתחדור אליו תאורה רבה מבחוץ, בנייה מחומרים מבודדים, התקנת מערכות לניצול מים אפורים ועוד. פרויקטים כאלה, לדבריו, אפשר לבצע גם במהלך שיפוץ בתים ישנים, וכמובן בכל פרויקטי התמ"א וההתחדשות העירונית. בעמותת צלול מציעים גם לעודד רכישת דירות בתקן בנייה ירוקה, באמצעות הלוואה שתוצמד להחזרי המשכנתה, "מה שיקל על רוכשי דירות צעירים, שקשה להם מאוד להוסיף למחיר הדירה גם אם ברור שזה חיסכון לטווח ארוך", אומרת המנכ"ל מאיה יעקבס. לחלופין, המדינה יכולה גם להעניק הנחות במסים לקבלנים שיבנו כך. אך עד היום, כל החלטות הממשלה לקידום הבנייה הירוקה, כמעט לא יושמו.
14/ הָגֵנו עלינו מחומרי הדברה
החקלאות המודרנית משתמשת בכמויות גדולות מאוד של חומרי הדברה רעילים. בכל פעם שאנחנו צורכים פרי או ירק אנחנו מכניסים עוד מנה מהם לגופנו, ושאריות שלהם חודרות לקרקע ומזהמות אותה ובהמשך את מי התהום ומי הנחלים. שרשרת הזיהום מתרחבת כל הזמן.
ובכל זאת, בישראל אין יעדים להפחתת השימוש בחומרים האלה. איש לא מחייב לשמור על מרחק מגנים, בתי ספר ומקומות מגורים בעת שמרססים, המדינה לא אוסרת שימוש בחומרים שנאסרו בעולם, ואינה מחייבת חברות לעבור לתחליפים ידידותיים יותר לסביבה. גם הפיקוח על היקפי השימוש ועל שאריות החומרים שנותרו בגידולים לאחר מכן אינו מספק.
"עמותת אדם טבע ודין מנסה לקדם חקיקה בנושא, אך בינתיים הממשלה אינה מצטרפת והמהלך עומד במקום", אומר המנכ"ל עמית ברכה, "אף שצמצום ההדברה הכימית והגברת הפיקוח בנושא יהפכו את התוצרת החקלאית שלנו לבריאה בהרבה".
בארה"ב, למשל, ישנם אזורים שבהם היחס הציבורי לחקלאים שמשתמשים בחומרי הדברה אינו שונה מהיחס שמקבלים כאן מי שמנסים להקים תחנת כוח מזהמת, וגם חברות גדולות שמייצרות חומרי הדברה מבינות שהן נמצאות במוקד הביקורת ועוברות לחומרים יותר ידידותיים, כדי לשרוד בשוק. אבל המדינה אינה יכולה להסתפק בכך. עליה להטיל מגבלות ברורות ולאכוף אותן, כדי לשמור על שלום האזרחים.
15 / תבנו לגובה
החלום הישראלי הוא בית קרקע, גג רעפים וחצר גדולה מסביב. אבל היקף השטח וכמות התשתיות והמשאבים שמתבזבזים כדי לממש אותו הם מותרות במדינה שכבר מונה 8 מיליון איש בתוך גבולות הקו הירוק בלבד, ובעולם שצועד במהירות לעבר המיליארד השמיני.
בישראל העניין הזה טרם הופנם, אלא אם מדובר בדיירי בתי הקברות, שבשנים האחרונות נבנים גם לגובה ולעומק. ומה עם השדות החקלאיים? חקלאות אנכית היא אחד הרעיונות המרכזיים שמקודמים כיום בעולם — הצמחים ימשיכו לספק את הריאה הירוקה הנחוצה לנו, לצד חיסכון במקום ובמשאבים בטיפול ב"שדות". "מקסימום גובה במינימום שטח, זו צריכה להיות התפישה האקולוגית שלנו", אומר אדריכל קורי. "בבנייה, ככל שנצופף יותר ונבנה לגובה נוכל לרכז תשתיות, לחסוך במשאבים ובכסף, לפגוע פחות בסביבה ולשמר עתודות לדורות הבאים. גם חניות אפשר יהיה לבנות לעומק האדמה, בפירים שאליהם מובילות מעליות. החקלאות האנכית תאפשר להותיר את הקרקע מחוץ לערים טבעית ולא מעובדת, אפשר יהיה לרכז בשיבולי אנרגיה שיצמחו אף הם לגובה, ויש עוד אפשרויות רבות. אנחנו צריכים לשמור על השטח שלנו ולנצלו בתבונה ולא בפזרנות, אחרת נחיה בתוך מרחבי בטון ונבזבז משאבים רבים לשווא".
16/ אבל שִמרו על שטחי טבע עירוני
לצד הבנייה לגובה, חובה לדאוג לשימור שטחים ירוקים וחיוניים בתוך הערים — לא רק פארקים וחצרות, אלא גם שטחי טבע שנותרו בלתי פגועים בערים וביישובים. נסו להיזכר מתי בפעם האחרונה ראיתם צב או קיפוד מהלכים לתומם או להבין למה ביישובים רבים רואים פתאום צבועים מסתובבים בחצרות הבתים. זה קורה כי אנחנו רומסים את השטחים שפעם חיו בהם חיות בר, והן מחפשות מקום. "כש־90 אחוז מתושבי ישראל מרוכזים סביב הערים, לטבע העירוני יש חשיבות רבה. מעבר לשימור, הוא מהווה מקום שבו ציבור רחב יכול לפגוש את משאבי הטבע המיוחדים לעירו, בצורה זמינה, זולה ומיידית", אומר סמנכ"ל החברה להגנת הטבע, ניר פפאי. "החזון הוא שבכל ערי ישראל יבוצעו סקרי טבע עירוני, שיוטמעו בתוכניות המתאר העירוניות ואתרי הטבע העירוני יהיו מוגנים מבחינה סטטוטורית, מנוהלים על ידי אקולוגים עירוניים ומתוחזקים".
17/ לכו על המקל והגזר
גם זה לא בהכרח הולך להיות סעיף פופולרי, אבל כשרוצים לשנות, אין מנוס גם משיטות של מקל וגזר. החינוך לא פעם עובר דרך הכיס ולמדינה יש לא מעט דרכים לשכנע את האזרחים לצרוך פחות חשמל ומים, לנסוע פחות או לזרוק פחות זבל, בעזרת מיסוי, היטלים והעלאת מחירים. דמיינו מצב שבו מחיר החשמל והדלק למשל, יכלול גם את עלות הזיהום שנגרמת מייצורם? ישר מתחשק לכבות את האור בחדרים ריקים.
אבל לפני שנכנסים לנו לכיס, חייבים גם כאן לספק לנו תמריצים אמיתיים וחלופות נאותות. אחת התוכניות המוצלחות ביותר בשנים האחרונות, הייתה תוכנית גריטת המכוניות הממשלתית, שבמסגרתה מסרו אלפי נהגים כלי רכב ישנים, המזהמים יותר וצורכים יותר דלק, וקיבלו עבורם כמה אלפי שקלים בתמורה לכך שהמדינה תהפוך אותם לגרוטאות.
זה נחמד, אבל המדינה חייבת לתקצב וליישם תוכניות התייעלות ארוכות טווח, שתקציבן לא מסתיים אחרי אלף מכוניות, ולתמרץ אזרחים אבל גם חברות גדולות ועסקים קטנים ובינוניים — למשל להחליף את מוצרי החשמל ליעילים יותר או להעדיף רכב חשמלי או היברידי. מי שיבחר לא להצטרף למהלך, ישלם.
18 / הכריזו על הפלסטיק כאויב
הפלסטיק, תוצר לוואי של הנפט שנמצא בכל מקום, מסתמן כאויב ממשי. ייצורו גובה אנרגיה רבה וכשהוא מושלך, הוא לא מתפרק. חלקו נותר על היבשה וממלא את מטמנות האשפה, או במקרה הגרוע יותר, מתפזר בשטח. שם, לאורך זמן, הוא עלול להתפורר לחלקיקים קטנים שלא ייעלמו. חלקם ייאכל על ידי בעלי חיים יבשתיים וחלקם יגיע לים, ייאכל על ידי הדגים ויגיע לשרשרת המזון שלנו. וזה בלי לדבר על הפלסטיק שמגיע לים לכתחילה: לפי הערכות, עד 2050 יהיה באוקיינוסים יותר פלסטיק מדגים.
"זיהום הפלסטיק הוא אסון אקולוגי גדול, שהורג אלפי בעלי חיים בים מדי שנה", אומרת מאיה יעקבס. "בשלב הראשון צריך לאסור בחוק על שימוש בכלים חד־פעמיים, ולסמן כלי פלסטיק בהנחיות אזהרה כפי שמסמנים חפיסות סיגריות".
אצלנו התמקדו עד לאחרונה בשקיות הניילון, ואכן ההיטל הנמוך שהוטל עליהן הביא להפחתה של 80 אחוז בצריכתן ברשתות השיווק. אבל בשווקים ובמכולות ובחנויות עוד מחלקים שקיות, ולהן יש להוסיף את הכלים החד־פעמיים — הכוכבים הבלתי מנוצחים של כל חגיגה בגן ובמשרד — ואת צעצועי הפלסטיק, המכשירים הביתיים וחלקי המכוניות.
בניסיון לטפל במגפה, בבריטניה מתכוונים לחייב תשלום של 25 פני לכל כוס קפה חד־פעמית ולאסור על שימוש בקשיות שתייה בברים. בניו־דלהי שבהודו השימוש בכלים חד־פעמיים נאסר בחוק, בהמבורג אסורות אריזות חד־פעמיות ובצרפת השימוש בכלים חד־פעמיים מפלסטיק ייאסר מ־2020 ואילך.
ומה אצלנו? בשבועות האחרונים חנכו עמותת צלול והחברה העירונית לפיתוח תיירות בהרצליה פרויקט שנועד להביא להפסקת השימוש בכלים חד־פעמיים, תחילה בעירייה ואחר כך במוסדות חינוך ודת ובאירועים עירוניים פומביים. זאת התחלה יפה, אבל צריך מהלך כולל.
19 / חייבו לייצר מכשירים עמידים
לרבים מאיתנו יש איפשהו בבית מאוורר ישן שעובד עוד מימי הסבתא, ואפילו מכונת כביסה אנלוגית שמחזיקה ומחזיקה. אבל היום מכשירי החשמל שלנו מתקלקלים במהירות, לא פעם שבועות ספורים לאחר תום תקופת האחריות הקצרה, וזה כנראה לא במקרה. תחקיר עיתונאי שבוצע בעבר הראה כי חברות מסוימות מתכננות מכשירים כך שהם יתקלקלו לאחר זמן מסוים.
בניגוד לדור שלפנינו, שהקפיד לתקן מכשירים, היום מחיר התיקון גבוה לעיתים קרובות ממחיר מכשיר חדש. כך למשל, החלפת כרטיס אלקטרוני במכונת כביסה, פעולה שעולה ליצרן דולרים בודדים, תעלה לצרכן כמעט כמו מכונה חדשה. התוצאה: אנחנו מחליפים מכשירים בתדירות גבוהה מאוד. הייצור הרב מצריך כריית מחצבים נדירים ויקרים והרס סביבתי נרחב ומיותר, מבוזבז אנרגיה ומשאבים, ובסופו של דבר מייצר פסולת אלקטרונית רבה שגורמת לזיהום הרסני.
מה עושים? אפשר לקנוס חברות שהמכשירים שלהם מתקלקלים מהר מדי או לחייב אותן לתת אחריות מלאה לעשור. התוצאה תהיה פשוטה: החברות ידאגו שהמכשירים יחזיקו מעמד, פחות אנרגיה תיצרך, פחות משאבים ומשאבי טבע יבוזבזו ופחות פסולת תיווצר.
20/ תטעו עצים
כל כך הרבה יתרונות יש לעצים בנוף האורבני האפור. הם ירוקים ויפים, כמובן, אבל גם לוכדים אבק ומסננים את הפיח שאנחנו נושמים. מחקרים מראים שהם גם מצננים את הטמפרטורה במרחב העירוני, מה שנחוץ לנו מאוד בקיץ, וכן, הם גם קולטים פחמן דו־חמצני, שהוא מגורמי שינויי האקלים, ופולטים במקומו חמצן.
אבל לא כל נטיעה תועיל. הדקלים שראשי ערים כל כך אוהבים לתקוע על איי התנועה אינם יעילים, והפיקוסים מטנפים ובעיקר הורסים את המדרכות והתשתיות וצמאים למים. במקום אלה, טעו עצים שיעשו הרבה צל, שיזדקקו למעט מים ושיגדלו במהירות. העצות לנטיעה נבונה זמינות לכל באתר משרד החקלאות, רק צריך לרצות.
כשמתכננים שכונה חדשה, כשעוסקים בהתחדשות עירונית, וגם כשפשוט רוצים להיטיב את מראה העיר — יש הזדמנות לשנות ולשפר. ולא, אי־אפשר להשאיר את זה לראשי הערים ולמחלקות הגינון העירוניות. רשויות התכנון צריכות להגדיר מה כן ומה לא, ולחייב שתילה ונטיעה בכל פרויקט חדש או מחודש.
